שבת דף כב. א

האם אפשר להתיר ציצית מבגד לבגד? [תוד"ה רב].

אליבא דמ"ד חובת גברא אליבא דמ"ד חובת טלית
לרב אין מתירין אין מתירין
לשמואל מתירין באין לו אלא כדי טלית אחת: מתירין
בשאר אופנים: אין מתירין

מה הדין להדליק נר מנר?

להדליק מנר לנר ע"י קיסם להדליק מנר לנר ממש
לההוא מרבנן -
משום ביזוי מצוה
לרב: אסור
לשמואל: מותר
לכו"ע מותר
לרב אדא בר אהבה -
משום אכחושי מצוה
לכו"ע אסור לרב: אסור
לשמואל: מותר

שבת דף כב: א

מהו הביאור: "נר מערבי [1] וכו' וממנה היה מדליק ובה היה מסיים"? [תוד"ה ובה].

"ממנה היה מדליק" "בה היה מסיים"
לרש"י [2] שנר מערבי מדליק ראשון שמטיב לנר המערבי באחרונה
לריב"א [3] שמנר מערבי ידליק לשאר הנרות [4] שמדליק לנר מערבי באחרונה

שבת דף כב: א

מהו הביאו בשאלה "מאי הוי עליה", וכיצד תלתה זו הגמ' בדין:
האם הדלקה או הנחה עושה מצוה? [תוד"ה מאי].

מה השאלה? אם הדלקה עושה מצוה אם הנחה עושה מצוה
לפירש"י
ולתוס'
האם מדליקין מנר לנר בלא קינסא - כלומר הלכה כרב או כשמואל יש מצוה בהדלקה,
ואין כאן ביזוי מצוה - ולכו"ע מותר
אין מצוה בהדלקה,
והוי כקינסא ויש כאן ביזוי מצוה - ולרב אסור [5]
לריב"ם האם מדליקין מנר לנר בקינסא - ומסתפק בדעת שמואל עצמו יש מצוה בהדלקה,
ואין כאן קינסא [6]
אין מצוה בהדלקה,
והוי כקינסא
ויש כאן ביזוי מצוה

-------------------------------------------------

[1] ע' רש"י שפי' שסוגיין כמ"ד שהמנורה היתה עומדת ממזרח למערב, ונר המערבי הוא הנר השני מהנרות המזרחיים, כיון שבמזרחיים פוגע ראשונה כשנכנס להיכל. רק שלא יתכן ליחד לנר המזרחי, היות שכתוב "לפני ה' " - דהיינו במערב, ולכן ייחדו לשני ממזרח. [ולמ"ד צפון ודרום מונחים, נר המערבי הוא הנר האמצעי, שכולם פונים אליו - והוא פונה למערב].

[2] שיטת רש"י, שתחילה היה מדליק בערב את הנר המערבי, והיינו שמוציא את הפתילה שלו כשהיא דולקת ונותנה בכלי ומטיב את הנר המערבי ומדשנו ונותן שמנו. ומדליק מהפתילה זו הישנה לפתילת נר המערבי החדש, ואח"כ מדליק את שאר הנרות מנר המערבי החדש. ובענין זה לא היה חילוק בין זמן שהיה הנס כמו בימי שמעון הצדיק שהיה נר המערבי דולק כל הכ"ד שעות, לבין הזמן שלא היה בו נס, שגם בזמן שלא היה הנס היה מדליקו שוב בבוקר כדי שיהא דלוק עד הערב - שממנו ידליק. אמנם החילוק היה לענין הטבת הנרות, שבזמן שלא היה הנס, אם היה מוצא לב' הנרות המזרחיים דולקים היה מטיב את החמש נרות המערביות ומשאיר לשני המזרחיים, ומפסיק ועושה עבודה אחרת, ואז היה מטיב את השתי נרות המזרחיים שכבו בינתים. ואם מצאן שכבר כבו בבוקר, היה מתקן את הפתילה של נר המערבי לבד, ע"י שמוציא ממנה את החלק החשוך שבראשה, ונותן בה חצי לוג שמן ומדליק לנר המערבי שידלק עד הערב. והדלקה זו תהיה משאר הנרות אם הם עדיין דולקים, ואם לא ידליקו ממזבח העולה. ובזמן הנס היה מדשן לחמשה הנרות (שהם בצד מערב), ואחרי דם התמיד מדשן רק לנר המזרחי ביותר, והנר המערבי - מדשנו ומטיבו בערב קודם ההדלקה וכנ"ל. וכך עושה, אוחז את הפתילה הישנה ביד או נותן אותה בכלי, ומטיב את הנר המערבי, ומדליק את החדש מהפתילה הישנה שבידו או בכלי, ואח"כ מדליק את שאר הנרות מהנר המערבי החדש.

[3] הקשה ריב"א, דלפירש"י מה מקשה בסוגיין לרב, דחזינן דמדליקין מנר לנר - ממה שמדליק את שאר הנרות מנר המערבי אחר שהדליקו, הא לשיטת רש"י שאמר שמדליק את הנר המערבי מהפתילה הישנה, שפיר יכול להדליק לכל הנרות מזו הפתילה, ולא ידליק כלל מנר לנר, ומהפתילה הישנה הזו, אין חסרון לא של בזוי מצוה ולא של אכחושי מצוה, דהרי סיימה את מצותה.

[4] ס"ל שבעוד הישנה דולקת בנר המערבי [או מחמת הנס או מחמת שהדליקה בבוקר] - היה מדליק את שאר הנרות, ואח"כ היה מדשן לנר המערבי והיה כבה מחמת מה שהוציאו, ונותן פתילה חדשה, ומדליק את הנר המערבי משאר הנרות.

[5] וביאר הרשב"א, דכיון שאין מצוה בהדלקה - אינו דומה למנורה שהיו מדליקין בה מנר לנר, דשם יש מצוה בהדלקה. וכיון שלצד זה אין מקיים מצוה בהדלקה - הרי הוא כמדליק בקינסא שיש בזה בזוי מצוה - ולרב אסור. והקשו התוס', דכיון דפסקינן לעיל הלכה כשמואל - דרבה קם ליה כוותיה, א"כ גם בקינסא שרי, דהרי על כרחך פליגי האם יש כאן ביזוי מצוה או לא, ולשמואל גם בקינסא אין ביזוי מצוה, דהרי המ"ד שסובר שפליגי באכחושי מצוה - וס"ל שלכו"ע בקינסא אסור (ונחלקו בלהדליק מנר לנר בלא קינסא) איתותב, וא"כ מאי בעי ליה הא אפי' אם הנחה עושה מצוה - והוי כמדליק בקינסא יש להתיר. ועל זה תירצו תוס', דאינו תופס את דברי רבה - שפסק כשמואל - עיקר, ולכך מבעי ליה האם הלכה כרב או כשמואל שנחלקו גבי קינסא, וכיון שלמ"ד דהנחה עושה מצוה חשוב כקינסא אם הלכה כרב יהיה אסור.

[6] פי', דמסתפק האם קי"ל כמו שאמר למעלה דלמ"ד משום בזוי מצוה מותר להדליק מנר לנר לכו"ע ונחלקו בקינסא שלרב אסור ולשמואל מותר, ולפ"ז בין אם נאמר דהדלקה עושה מצוה ובין אם נאמר דהנחה עושה מצוה אליבא דשמואל מותר, ואליבא דרב רק אם הדלקה עושה מצוה מותר ואם הנחה אסור. או דלמא לא קי"ל כמו שאמר למעלה שלמ"ד משום ביזוי מצוה נחלקו בקינסא, אלא גם בהדלקה מנר לנר שייך ביזוי מצוה, וא"כ בקינסא לכו"ע אסור דודאי יש בזה ביזוי מצוה, ונחלקו בלהדליק מנר לנר, דלשמואל מותר ולרב אסור, ולא קשה על רב מהמנורה דכיון דהנחה עושה מצוה הרי שכאן אינו דומה למנורה שיש מצוה בהדלקה, וא"כ יתכן שרב אוסר גם בהדלקה מנר לנר. ופושט שמצוה בהדלקה, וא"כ דמי למנורה ועל כרחך שגם רב מודה שמדליקין מנר לנר כמו שעשו במנורה, ושנחלקו בקינסא, וא"כ לשמואל אפי' בקינסא שרי.

עוד חומר לימוד על הדף