שבת דף כ. א

אין נותנים פת לתנור עם חשכה אלא כדי שתקרום, במה נחלקו ת"ק ור"א? [תוד"ה איבעיא].

לצד א' באיבעיא לצד ב' באיבעיא
לתנא קמא - שיקרמו פניה שיקרום אחד מפניה - ולקולא שיקרמו כל פניה - ולחומרא
לר' אליעזר - שיקרום התחתון הצד המדובק בתנור - לחומרא [1] הצד שכלפי האש - ולקולא

האם מותר לשלשל בשר גדי בתנור בע"ש עם חשכה?

אצל בני חבורה של פסח דזריזין בסתם בני אדם
כשהוא שלם מותר אסור
כשהוא מנותח מותר - דקשי ליה זיקא ולא יפתח לחתות

האם מותר להאחיז את האש בזמנים ואופנים דלהלן?

בע"ש סמוך לחשכה בשבת עצמה
להאחיז האור בבית המוקד מותר - דכהנים זריזים [2] אסור - דאינו צורך גבוה אלא לכהנים
להקטיר אברים ופרדים מותר מותר - דדוקא "בכל מושבותיכם" אסור [3]

באיזה אופן חשוב שנאחזה האור בעצים, ולא חוששים יותר לחיתוי?

בהרבה עצים בעץ יחידי
לרב כשנדלק רוב של כל עץ ועץ לרב ברוב עוביו - שנשחת למלאכת האומן
לשמואל כל שלא צריך לומר
"הבא עצים דקים תחתיהם" [4]
לאמרי לה רוב היקפו -
שאוחזת האש מב' צדדים [5]
----- לרב פפא ברוב עוביו וברוב היקפו

שבת דף כ. א

המאחיז את האור בקנים או בגרעינים בע"ש, האם צריך שתאחז האש ברובם?

כשמפוזרים כשאגודים או צבורים בחותלות
לרב
הונא
קנים אין צריכים רוב צריכים רוב
גרעינים צריכים רוב אין צריכים רוב
לרב
חסדא
קנים צריכים רוב אין צריכים רוב
גרעינים אין צריכים רוב צריכים רוב

שבת דף כ: א

דברים דלהלן האם צריכים שתאחז האש ברובם?

במדורה (-היסק גדול) של: גפרית, זפת, גבינה,
רבב (-כגון שמן ושעוה). [ולמתניתא: קש וגבבא]
בעצים של בבל
לרב יוסף אין צריכים רוב אין צריכים רוב
לר' יוחנן אין צריכים רוב צריכים רוב - דלא גרע מפתילה

מהו כלך?

מהו?
לשמואל כלכא
לרב יצחק גושקרא (פסולת המשי - בית התולעת)
לרבין מטסכא (שם לבוש העשוי מכלך)
לאביי [6] שירא פרדנא [7]

מה דין שעוה להדלקה? [תוד"ה עד].

כשנתן אותה בכל כשמן עם פתילה כשעשה ממנה נר ופתילה בתוכה
לבני נרבונא אסור נתנו לנר תוך שמן: מותר
כשהנר בלחוד: אסור
לתוס' אסור מותר [8]

-------------------------------------------------

[1] והמסקנא שר"א פושט לחומרא, דתניא ר"א אומר כדי שיקרמו פניה המדובקין בתנור, שהם קורמים לבסוף, ולא כרבנן דסגי שיקרמו במקום אחד. והקשו התוס', שבירושלמי משמע שר"א בא להקל, ורק בלחם הפנים מצריך שיקרמו כל פניו בתנור, ואילו כאן סגי בקרימה כל דהו. ונשארו בקושיא.

[2] ולכן לא חיישינן שמא יבואו לחתות משתחשך.

[3] רש"י מפרש, שבא להתיר את הקטרן כל הלילה, דהיינו אברים דיום ששי מותר להקטירן בשבת. והקשו התוס' דאיתא לקמן (דף כד:) "עולת שבת בשבתו" - ולא עולת חול בשבת. ותירצו, דמיירי באופן שמשלה בהן האור קודם שבת. עוד הסתפק ריב"א, האם זה דוקא בקרבן התמיד של חול - ששֵם תמיד דוחה שבת, או גם בשאר קרבנות מהני מה שמשלה בהן האור מע"ש להתיר את סיום הקטרתן בשבת.

[4] ותנא ר' חייא לסיועי לשמואל, מהא דאיתא גבי המנורה, דבעינן שתהא השלהבת עולה מאליה, ושלא תהא עולה ע"י דבר אחר, וכן כאן בעינן שידלקו העצים מעצמם ולא יצטרכו דבר אחר - דהיינו לתת עצים דקים תחתיהם כדי להדליקם.

[5] וביארו התוס' (בד"ה עד), שבאופן זה לא נשחת העץ ממלאכת האומן, ורק בעץ הגפן - הוא נשחת כבר בשלב זה שנאחזה האש מב' צדדיו, ובזה מיירי הפסוק.

[6] אמר אביי "אנן שירא פרנדא קרינא ליה", ולכאורה משמע שאביי מדבר על הלבוש שהיה לבוש אחיו של ראש הגלותא. אולם בתוס' (בד"ה אנן), הוכיח ר"ת דאין הכוונה על הלבוש, אלא על כלך דמתניתין, שאביי חלק על רבין ופירש שהוא שירא פרנדא. וההוכחה, דלא יתכן שהיה לבוש אותו אדם בשירא פרנדא, דמעת החורבן בטל שירא פרנדא. ור"י מיישב, דאין הכוונה שבטל לגמרי, אלא שאינו מצוי כ"כ.

[7] והקשה לו רבין, דהרי מצינו במשנה גבי ציצית שמונה כלך ושיראים כב' דברים וא"כ איך אמרת שכלך הוא שירא פרנדא. ואמרה הגמ' תיובתא (על אביי. - וכתיקון הגירסא של המהרש"ל והמהרש"א). ואיבע"א, שירא פרנדא, אינו שיראים, והם ב' דברים. (וע' במרש"ל והמהרש"א מה הגירסא בתירוץ זה).

[8] הוכיחו תוס' שאין חילוק בנר שעוה אם נתן אותו בשמן או לא, דהא אמרינן כרך דבר שמדליקין ע"ג דבר שאין מדליקין - אסור, ועל כרחך שאם עשה ממנו נר - בכל ענין מותר, דכל האיסור בשעוה הוא רק כשמשתמש בו כמו שמן, אבל כשמשתמש בו כפתילה - דהיינו נר שעוה, מותר בכל ענין.

עוד חומר לימוד על הדף