שבת דף יט. א

האם מותר לתת מזונות לבעלי חיים או לנכרי בשבת, הגם שנוטלם ויוצא מחוץ לחצר?
[תוד"ה נתנין].

במזונם עליך באין מזונם עליך
בעלי חיים מותר - כגון כלב [1] אסור - כגון חיה
לנכרי ---- מותר - משום דרכי שלום

האם מותר להשכיר כלים לנכרי, בזמנים דלהלן? [תוד"ה לא].

ברביעי וחמישי בערב שבת
כלים שעושים בהם מלאכה לב"ש: אסור, משום שביתת כלים
לב"ה: מותר
אסור, דנראה
כנוטל
שכר שבת [2]
חלוק וטלית שאינם למלאכה לכו"ע מותר

האם מותר לשלוח איגרת ביד נכרי בזמנים דלהלן?

ברביעי וחמישי בערב שבת
כשלא
קצץ
דמים

מותר
בלא קביע בי דואר במתא אסור
בקביע בי דואר במתא לב"ש: רק אם יכול להגיע לבי דואר [3]
לב"ה: אם יכול להגיע לבית הסמוך לחומת העיר שנשתלח לשם
כשקצץ
דמים
מותר לב"ש: אסור
לב"ה: מותר

האם מותר להפליג בספינה [4] בזמנים דלהלן לדבר הרשות [5]?

יותר מג' ימים קודם שבת פחות מג' ימים קודם שבת
כשפסק עמו ע"מ לשבות [6] מפליגים אסור
(מלבד מצור לצידן
דאפי' בע"ש מותר)
כשלא פסק עמו ע"מ לשבות לרבי: אין מפליגים
לרשב"ג: מפליגים

שבת דף יט. א

האם מותר להניח לקורות בית הבד ולעיגולי הגת על פירות מרוסקין בע"ש? [תוד"ה רבי].

לפירוש רש"י לפירוש התוס'
לב"ש, ב"ה, ור' ישמעאל מותר - דאתי ממילא
לר' עקיבא אסור מותר - דאתי ממילא [7]

שבת דף יט: א

לר' יוחנן במה נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא ובמה לא?

במחוסרין שחיקה - השום והבוסר במחוסרין דיכה - זיתים וענבים [8]
לר' ישמעאל מותר מותר
לר' עקיבא אסור [9] מותר

שמן של בדדים מה דינו?

לפירש"י - שמן הנשאר בזויות בית הבד לתוס' - שמן שזב מאליו ע"י כובד הקורות
לרב אסור לטלטל - משום מוקצה (כר"י) אסור לטלטל - משום מוקצה דנולד
לשמואל מותר לטלטל - דלית ליה מוקצה (כר"ש) מותר לטלטל - דלית ליה מוקצה [10]

שבת דף יט: א

מה סברת רב ושמואל בדיני מוקצה, לשיטת ר"ת? [תוד"ה הני].

במוקצה לאכילה, ומחמת מיאוס, ומחמת איסור מוקצה לטלטול
לרב אסור מותר [11]
לשמואל מותר מותר

כיצד היו תרי תלמידי דרב מצילין מפני הדליקה? [תוד"ה וחד].

לפירוש רש"י לפירוש התוס'
חד מציל בסל אחד אפי' מאה סעודות [12] מציל בסל אחד אפי' מאה סעודות
- אבל לא להציל ולחזור ולהציל
וחד מציל בכמה וכמה סלים
- אלא שהיה מקפלן לסל אחד
מציל בכמה וכמה סלים לאותה חצר
- דהיה מציל וחוזר ומציל [13]

-------------------------------------------------

[1] אמנם במג"א (סימן שכ"ד ס"ק ז') כתב, שגם בכלב של אחרים - שאין מזונם עליך מותר, וכתב שכך משמע מהגמ' שלא חילקה, והטעם משום דמצוה ליתן מזונות לכלב. וע' שפת אמת.

[2] וכתבו התוס', דלפ"ז להשאיל מותר.

[3] כן פירש"י (בד"ה שכיחא במתא), דמיירי ששולחים כל האגרות לבית דואר, וא"כ מה שאמרה הברייתא כדי שיגיע לביתו, היינו לבי דואר.

[4] מיירי אפי' תוך התחום לתוס' (בד"ה אין), דסברו שטעם האיסור משום שט ולא משום תחומין.

[5] לדבר מצוה בכל ענין מותר. וטעמי האיסור, ע' באורך במ"ב (ריש סימן רמ"ח).

[6] ואפי' אם אח"כ הנכרי לא ירצה לשבות אין בכך כלום.

[7] הוקשה לתוס' על פירש"י שנחלקו ר' ישמעאל ור"ע האם מותר בכל דאתי ממילא או לא, דמה הראיה שר' ישמעאל מתיר בדאתי ממילא, דאולי ס"ל כב"ה שמתירים אפי' בנעשית עיקר המלאכה בשבת. ועוד קשה, שיוצא שר"ע הוא דלא כמאן, דאפי' לב"ש מותר בדאתי ממילא (וע' מהרש"א שפירש וגרס אחרת בקושיא זו). ולכן פירשו תוס', דבין לר"ע ובין לר' ישמעאל מותר להטעין את הקורה - דכל ממילא שרי לכו"ע, וכל הנידון הוא רק האם מותרים המשקים שזבו באותה השבת, או יש לאסור להם מדין נולד, דלר' ישמעאל שרי ולא חשיב ליה נולד, ולר"ע אסור - כשאר משקין שזבו. עוד פירשו התוס', שנחלקו ר' ישמעאל ור"א מה הדין לסוחטן אפי' בידים, כיון דמיירי לר' יוסי בר' חנינא באופן שאינם מחוסרין דיכה (כדלקמן בעמוד ב'), והגם שבמחוסרין דיכה אסורים מדאורייתא, באינם מחוסרין מותרים לר' ישמעאל אפי' בידים, ואילו לר"ע אסור משום דגזר אטו מחוסרין דיכה, ולדברי ר"ע לא יתכן שב"ש יודו שמותר לתת לקורות בית הבד ולעיגולי הגת, דהרי במחוסרי דיכה הוא חייב, וא"כ אסור לעושת כן עם חשיכה לב"ש, ורק ב"ה מתירים.

[8] אמנם כל זה הוא דוקא לדעת ר' אלעזר, שלמד שזיתים וענבים הם מחוסרי דיכה. אבל ר' יוסי בר' חנינא חולק, דהרי דימה את מחלוקת ר' ישמעאל ור"ע למתניתין, וס"ל שגם זיתים וענבים נקראים מחוסרין שחיקה, ושאינם נכללים במחוסרי דיכה שלכו"ע אסור.

[9] לרש"י הכוונה שאסור להניחם תחת הכובד שיצאו המשקים, ולתוס' הכוונה שאסורים המשקים שזבו.

[10] והקשו התוס' (בד"ה ושמואל), שמצינו שיש לשמואל דין מוקצה דנולד, דהיה מטלטל את גרעיני התמרים דפרסייתא (שאין עליהם אוכל) רק ע"י לחם. ותירצו, דשמואל היה מחמיר על עצמו משום שהיה אדם חשוב.

[11] פי' דמותר לטלטל את החפץ, אבל לא לאוכלו ולא להשתמש בו, דשימוש הוא כאכילה. ופירש ר"ת, דמחצלות דכרכי זוזי דהם מוקצה לרב - משום שהם מאוסים, ומיירי באלה שמכסים בהם סוחרות של דגים. וכל שאר הדברים שאסור בסוגיא מירי או במוקצה לאכילה או במוקצה לשימוש, או שהוא מחמת איסור (כגון נבילה המתנבלת בשבת) או מחמת מיאוס, אבל טלטול בעלמא למה שאינו מוקצה מחמת מיאוס או איסור גם רב מודה דשרי, דבזה ס"ל כר"ש.

[12] אבל לקחת כמה סלים ולשפוך לסל אחד אסור - דהוא מקפל.

[13] הוקשה לתוס', דאם לבסוף מקפלם כולם לסל אחד לכו"ע שרי ולא זה האיבעיא דלקמן (דף קכ.). [אולם ע' ברמב"ן וברשב"א לקמן (שם) דס"ל שכן זו האיבעיא, וע' בשבת של מי (כאן]], ועל כרחך מיירי שמציל וחוזר ומציל, שהמ"ד השני גם באופן זה הוא מתיר, והמ"ד הראשון חולק עליו - ואוסר אפי' לאותה חצר להציל ולחזור ולהציל.

עוד חומר לימוד על הדף