שבת דף יח. א

עד מתי אפשר ליתן לכובס נוכרי בגדים לכבס?

כלי לבן כלי צבעונים
לבית שמאי ג' ימים קודם השבת בכדי שיעשו מבעוד יום
לבית הלל עם השמש

הנותן מים לדברים דלהלן בשבת, האם חייב?

באפר ודיו - שלא שייך בו גיבול בקמח ועפר - ששייך בו גיבול
לרבי חייב חייב
לר' יוסי בר' יהודה לרב יוסף: פטור - עד שיגבל לאביי: חייב פטור - עד שיגבל

במה נחלקו רבה ורב יוסף בשיטות ב"ש וב"ה, ובטעם האיסור לעשות דברים דלהלן מע"ש,
באופן שממשיכים להעשות מעצמם בשבת? [תוד"ה ולימא].

פותקין מים לגינה, מניחין מוגמר וגפרית תחת הכלים, קילור על העין ואיספלנית על מכה חיטין לתוך הריחים
של מים
לרבה לב"ש: אסור, דגזרינן דלמא אתי למעבד בשבת
לב"ה: מותר, דלא גזרינן
לכו"ע אסור,
משום שמשמעת קול
לרב יוסף
בהו"א [1]
לב"ש: אסור, משום שביתת כלים [2]
לב"ה: מותר, שאינם עושים מעשה
לכו"ע אסור, משום שביתת כלים דעושים מעשה
לרב יוסף בשם רב אושעיא [3] לכו"ע מותר [4] לב"ש: אסור, שביתת כלים
לב"ה: אין שביתת כלים

האם יש איסור שביתת כלים?

אליבא דב"ש אליבא דב"ה
לרב יוסף בהו"א בין עביד מעשה ובין לא - אסור בעביד מעשה - אסור
בלא עביד - מותר
לרב יוסף בשם רב אושעיא בין עביד מעשה ובין לא - אסור בין עביד מעשה ובין לא - מותר

שבת דף יח: א

האם יש לחשוש לחיתוי בגחלים באופנים דלהלן?

כשסתם פי התנור בטיט כשלא סתם פי התנור בטיט

ללישנא
קמא
בשר גדי -
שקשה לו הרוח
אין לחשוש לרב אשי: אין לחשוש
לרב ירמיה מדיפתי: חוששין
בשר עז -
שלא קשה לו הרוח
לרב אשי: אין לחשוש
לרב ירמיה מדיפתי: חוששין
חוששין [5]

לאיכא
דאמרי
בשר גדי -
שקשה לו הרוח
אין לחשוש
בשר עז -
שלא קשה לו הרוח
אין לחשוש לרב אשי [6]: אין לחשוש
לרב ירמיה מדיפתי: חוששין

באיזה אופנים מותר לאדם למכור בע"ש חפציו לנכרי, או להשאילו, או להלוותו?

שיכול הנכרי להגיע לביתו שיכול הנכרי להגיע לבית הסמוך לחומת עירו שרק יכול הנכרי להספיק לצאת מבית הישראל
לבית שמאי מותר אסור אסור
לת"ק אליבא דב"ה מותר מותר אסור
לר"ע אליבא דב"ה מותר מותר מותר

עד מתי מותר יכול אדם למכור את חמצו קודם הפסח?

עד כדי שיכלה עד הזמן שעוד מותר באכילה
לב"ש [7] ור' יהודה [8] מותר אסור
לבית הלל מותר מותר

-------------------------------------------------

[1] כן פירש רב יוסף בתחילה, ואמר לרבה, שלפי שיטתו שמעמיד כל הברייתא כב"ה יאמר הטעם משום שביתת כלים, אבל לא משום השמעת הקול. [שטעם זה לא מסתבר לרב יוסף כלל, - תוד"ה ולימא].

[2] ובדעת ב"ה הוא דוקא בדברים שהכלים עושים מעשה, כגון ריחים שהם עושים מעשה, אבל בשאר כלים כגון גופרית ומוגמר ויורה של אונין ושל פשתן שאינם עושים שום מעשה - מותר. ובמצודות חיה ועוף, מיירי באלה שאינם קופצות ותופשות (ולרבה גם באלה מותר). וב"ש ס"ל שאפי' בכה"ג שאינם עושים מעשה אסור.

[3] במסקנא אמר רב יוסף, "והשתא דאמר רב אושעיא מאן תנא שבית כלים דאורייתא ב"ש היא ולא ב"ה - הא מני ב"ש היא", (וע' בשבת של מי, שביאר שהמימרא דלעיל "והשתא דאמרת לב"ה" וכו' - זה נאמר ע"י סתמא דתלמודא, ואילו המימרא כאן נאמרה ע"י רב יוסף). ולפ"ז כל הברייתא היא ב"ש והטעם שאסור בריחים הוא משום שביתת כלים.

[4] והגם שס"ל לב"ש שביתת כלים אפי' בלא עביד מעשה, מ"מ כאן מותר, ומיירי שאין מונחים המוגמר והגפרית בכלים, אלא על הארץ. ובנר וקדרה ושפוד, מיירי באופן שהפקיר אותם קודם.

[5] ולשיטת רב אשי (בלשון זו), באופן זה מיירי הא דתנן לקמן (דף יט:) "דאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום".

[6] ומקשה הגמ' ללשון זו, איך יעמיד רב אשי את המשנה: "דאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום", הא בכל מקרה הוא אינו חושש לשמא יחתה. ומתרצת, דהמשנה מיירי ב"בשרא אגומרי" - דהיינו בשר הנמצא על הגחלים, וכיון שלא נמצא בתנור, בקל יכול לבוא לחתות - דהוא מוכן לכך בלא שום טורח, ולכן אסור. ובתוס' (בד"ה התם) כתבו, שאין הלכה כרב אשי אליבא דלישנא זו, דהא לעיל בסמוך מצריכינן שיהיה קשה לה זיקא כדי להתיר, ורק אז לא חוששים שלא יגלה את הקערה כדי לחתות.

[7] סברת ב"ש, שחמץ צריך לבערו מן העולם שלא יהיה קיים, ולכן אסור למוכרו לנכרי באופן שיהיה קיים בפסח, וצריך לדאוג שיתבער או יאכל קודם הפסח.

[8] ר' יהודה ג"כ ס"ל כשיטת ב"ש, ולכן אמר שאסור למכור כותח הבבלי (שיש בו פירורי לחם) לגוי כל שלשים יום קודם הפסח - כיון שאינו נגמר אלא לזמן מרובה. ומאימתי שמתחילים לדרוש בהלכות הפסח חלה עליו אזהרת פסח, וצריך לדאוג שיהיה החמץ שלו מבוער בפסח.

עוד חומר לימוד על הדף