שבת דף יא. א

מתי מפסיקים לק"ש ותפלה ומתי לא?

להפסיק לתפלה - דרבנן להפסיק לק"ש - דמה"ת
כשהתחיל בדברים המנוים במשנה אין מפסיקים מפסיקים
כשהיה עוסק בתורה כר"ש וחבריו: אין מפסיקים
כגון אנן: מפסיקים
מפסיקים
כשעוסקים בעיבור שנה אין מפסיקים אין מפסיקים

אדם העומד ברה"י האם מותר לו להוציא פיו וראשו לרשות אחרת ולאחוז כלי ולשתות?

כשמוציא ראשו לרה"ר כשמוציא ראשו לכרמלית
לאביי אסור אסור
לרבא אסור מותר - דלא גוזרים גזירה לגזירה

שבת דף יא: א

האם מותר לשתות יין מן הגת בלא מעשר [1] - ומשום שהוא שתיית עראי?

כשמוזג היין במים חמים כשמוזג היין במים צוננים
לר' מאיר מותר מותר
לר' אלעזר בר' צדוק אסור אסור
לחכמים אסור מותר

האם חייט יכול לצאת במחטו בע"ש כשהיא תחובה לו בבגדו [2]?

לר"מ - דבכה"ג בשבת פטור אבל אסור לר' יהודה - דבכה"ג בשבת אסור מה"ת [3]
לאביי אסור - דגזרינן גזירה לגזירה בהוצאה אסור - דהוא גזירה אחת
לרבא מותר - דלא גזרינן גזירה לגזירה אסור - דהוא גזירה אחת

שבת דף יא: א

כיצד יש להעמיד את הסתירה בין הברייתות "גבי לא יצא הזב בכיסו - ואם יצא" וכו'?

תני חדא: פטור אבל אסור תני אידך: חייב חטאת
לרב יוסף כר' מאיר [4] כר' יהודה
לרב המנונא בזב בעל ג' ראיות [5] בזב בעל ב' ראיות
לאביי ורבא (למסקנא לקמן יב.) כר' שמעון [6] כר' יהודה

-------------------------------------------------

[1] דשתיה על הגת כל זמן שלא עקרו משם להוציאו מחוץ לגת היא שתיית עראי, וזה דוקא כששותה מהגת, אולם אחר שנמשך היין לבור ששם הוא מתכנס בו, הוי גמר מלאכתו למעשר ואסור.

[2] אם הוא תופס את המחט בידו - שדרך הוצאה בכך, לכו"ע אסור להוציא בע"ש שמא ישכחנה בידו ויטלטל אותה גם בשבת. והנידון כאן אם תוחבה בבגדו - שאין דרך הוצאה בכך, שאפי' אם הוציאה כך לרה"ר אינו אלא איסור דרבנן, ובזה נחלקו אביי ורבא האם בהוצאה (כן פירשו בתוד"ה אמר) גזרו גזירה לגזירה (-דמע"ש גזרו אטו חשכה, ובתחובה בבגדו אטו נתונה בידו).

[3] ר' יהודה ס"ל דאומן דרך אומנותו חייב - כיון שבשבילו זו דרך הוצאתו בחול, דעושה כך כדי שידעו הכל שזו אומנותו.

[4] ודחה זאת אביי, דהרי גם ר"מ לא אמר כן אלא בהוצאה "דלאו אורחיה", פי', דגם האומן שמוציא באוזנו וכדומה, אין זו דרך ההוצאה, אלא שעושה כן בשעה שרוצה לפרסם את מלאכתו. משא"כ כיס הזב אין דרך הוצאתו אלא בכך, ובזה מודה ר"מ שחייב.

[5] שאינו צריך את הכיס יותר לענין לבדוק אם הוא רואה עוד, דכבר הוא טמא - ולאו אורחיה למיפק ביה. ומיירי שיוצא באותו יום שראה בו, שאינו צריך את הכיס בשביל ספירת הנקיים שלו - דהיינו לבדוק שאינו רואה, דא"כ שוב חוזר להיות אצלו יציאה זו לצורך - ונעשית אורחיה. והגם שלכאורה כל זב צריך את הכיס להציל את בגדיו מטינוף, בכל אופן אין זה מחשיב לכדרך הוצאה, ד"כל אצולי טינוף - לא חשיב".

[6] דס"ל שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, וכיון שכן, כאן שאינו צריך לזיבה שעל ידה בה הכיס - פטור עליה. ור' יהודה ס"ל שמלאכה שאין צריך לגופה חייב עליה, ולכך אפי' שאין צריך לזיבה ולא לכיס הבא מחמתה, מ"מ חייב עליה. ובזה נחלקו הברייתות.

עוד חומר לימוד על הדף