הלכה א' (מד: - מו.)

נשרפין: בת כהן,

חמותו ואם חמותו/חמיו [ג"ש זמה זמה - ג' דורות למעלה כלמטה]

בתו מאנוסתו [ובת איש כהן - ולא בת אשתו], בת אשתו - ובת בתם/בנם [זמה זמה שריפה ולאו למעלה ולמטה]

ואף דרך זנות אחר מיתת אשתו, לרידב"ז שריפה רק בעדיין נשוי לראשונה [אשר יקח]

מותר בקרובי אנוסתו ומפותה [אשר יקח את אשה ואת אמה - נשואה]

שוחט פרה ובת בתה ואח"כ בנה - לת"ק לוקה א', לסומכוס ב' [ב' איסורים]

שוחט שני בניה ואח"כ אמם - לר' יוחנן לכו"ע לוקה א' [שם א'], לברייתא לסומכוס ב'

נשוי לבתה בת בתה ובת בנה ובא על חמותו - לר' יוחנן בן נורי חייב ג', לחכמים א' [מח' אם בת בנה ובת בתה נחשבין א' או ב' לאוין וה"ה חלוק בחמותו; לק"ע זמה היא - כולן זימה אחת]

לק"ע חיוב אשת אב/אח רק במותרת לו קודם נישואיה

קידושין תופסין בפסולי כהונה (לק"ע אף לר"ע) [אלמנה וכו' לא יקח]

מוזהר על בת בתו מאנוסתו [ערות בת בנך או בת בתך - אם אינו ענין לנשואה]
וכ"ש בתו מאנוסתו

ב' לאוין וכרת א' - לאוין מחלקין לחטאות [מפטם וסך שמן המשחה בהעלם א' חייב ב']

לפ"מ - בא על בת בתו שהיא בתו ממזרת חייב א' [זימה היא - אחת]

לר"י אסור באנוסת אביו [כנף אביו] (ואין מלקות או קרבן והולד כשר [לא יבא פצוע דכא הפסיק הענין], ותפסי קידושין), לרבנן מותר [פסוק דמהני התראת כנף אביו לאשת אב]

הלכה ב' - ג' (מו: - מז:)

סייף: רוצח באבן ועץ כדי להמית, בברזל כל שהוא דיכול לנקוב הושט [לא כ' אשר יומת בה],

עיר הנידחת

חייב בכבש אדם לתוך מים/אור, העמידו במקום שיעבור החץ (שכבר נזרק),
פתח עליו אמת מים (בכח ראשון)

שיסה עליו נחש פטור, השיך לר"י חייב [ארס בין שיניו], לחכמים פטור [מעצמו מקיא (גרמא)]

אמדוהו למיתה והיקל והכביד ומת -

לר' נחמיה פטור [אומד אמצעי עדיף [והתהלך בחוץ (היקל) ונקה המכה (פטור אפי' מת)]

לחכמים חייב [רגלים לדבר שמת מחמתו; ב' אומדנות למיתה הן רוב; ולא ימות (היקל) אם יקום ונקה המכה (משא"כ מת)]

וחייב שֶבת כשלא מת אע"פ שאמדוהו למיתה [לר"ל חידוש הקרא - וספק אם חייב אף משהכביד ומת (לק"ע לר' נחמיה, לפ"מ לרבנן), לר' יוסי בן חנינה נתברר שטעו באומד - ובהכביד ומת ספק אם מוציאין כששילם באומד אמצעי]

באמדוהו לחיים והכביד ומת - לר"ל חייב שֶבת, ולר' יוסי ב"ח פטור ומוציאים מה ששילם

הכהו וצמתה ידו וחתכה הרופא להציל חייו (לק"ע חתך גידים ונתרפא ידו) - חייב דמי היד [כי ינצו כי יריבון - יתירה]

אמדוהו לחיים ומת או אמדוהו למיתה וחי משלם שבת וריפוי [רק שבתו וכו']

הלכה ד' - ו' (מז: - מח:)

צריך שיתכוין להכות ישראל בן קיימא, למכת מיתה, ושיכנו מכת מיתה [בלא"ה הוי התראת ספק]

נתכוין לזה והרג זה לר"ש ובי רבי ור' נתן פטור עד שיאמר לפלוני אני מתכוין והורגו

וספק אם ישלם במתכוין להרוג ולא לשבור כלי, באין כדי להמית ונהרג ושיבר

רוצח שנתערב באחרים (לר' יוחנן בכשרים, לר"ל ברוצח שלא נגמר דינו [אין גומרין שלא בפניו], לשמואל שור הנסקל שלא נגמר דינו בשוורים) פטורים

לר"י כונסם לכיפה (לר"ל ושמואל)

חייבי מיתות שנתערבו - נידון בקלה (לחכמים סקילה [ניתן למגדף וע"ז] - שריפה - סייף - חנק, לר"ש שריפה [לבת כהן] - סקילה - חנק - סייף)

בחייב ב' מיתות נידון בחמורה, לר' יוסי בעבירה אחת נידון באיסור ראשון [אין איסור חל על איסור] וספק באיסור מוסיף וכולל (לפ"מ איסור חמור על קל) ובשניהם חלים כאחת

הזיד בכריתות פעם שלישית ורוצח שא"א לחייב - כונסו לכיפה ומאכילו קצת ואח"כ שעורים עד שכריסו נבקעת

קנאין פוגעין: גונב כלי שרת, מקלל כלפי מעלה בקוסם, בועל ארמית [מוליד אויבי ה'] (שלא ברצון חכמים - לפ"מ שאינו נמלך) , כהן ששימש בטומאה

בקשו לנדות פנחס אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה והיתה לו וכו'

זר ששימש במקדש - לר"ע בחנק [יומת יומת מנביא המדיח],
לרבנן בידי שמים [יומת ימות כשרופי קרח]