סנהדרין דף ל"ו ע"א

מנין שאין רציחה דוחה את העבודה?

בקרבן יחיד בקרבן צבור
לאביי מקרא דמעם מזבחי למ"ד נדרים קרבים ביו"ט: מקרא דמעם מזבחי [1]
למ"ד אין נדרים קרבים ביו"ט: מק"ו
לרבא [2] מקרא דמעם מזבחי מקרא דמעם מזבחי

הרב ותלמידו, האם מונים להם כאחד או כשנים?

בטהרות וטומאות בדיני נפשות וממונות, מכות, קידוש ועיבור
בתלמיד הצריך לסברת וגמרת הרב כשנים כאחד
בתלמיד הצריך לגמרת הרב אבל לא לסברתו כשנים כשנים

סנהדרין דף ל"ו ע"ב

האם גר כשר לדון? [תד"ה חדא].

באמו מישראל באין אמו מישראל
לרש"י ביבמות בדיני ממונות: כשר
בדיני נפשות: כשר
בדיני ממונות: כשר
בדיני נפשות: כשר רק לגר
לתוס' בדיני ממונות: כשר
בדיני נפשות: פסול
בדיני ממונות: כשר רק לגר
בדיני נפשות: פסול

-------------------------------------------------

[1] הגם שלא פירש אביי כן במפורש, מ"מ ע"כ הוא כן, היות שדברי אביי שילפינן מק"ו ומה שבת הקלה שנדחית מפני עבודה רציחה אינה דוחה אותה, עבודה החמורה לא כ"ש שרציחה לא תדחה אותה, הם רק למ"ד שנדרים ונדבות אינם קרבים ביו"ט, וא"כ א"א לעשות את הק"ו הזה בקרבן יחיד, דכיון שאין עבודתו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט, לולי הקרא דמעם מזבחי הייתי אומר שרציחה דוחה אותו, וא"כ יש לנו היכן להעמיד את הפסוק, ואפש"ל שבקרבן צבור ילפינן מק"ו הנ"ל. אולם אם נדרים ונדבות קרבים ביו"ט, והיינו שגם קרבן יחיד חמור הוא שדוחה את יו"ט הגם שאין רציחה דוחה ליו"ט, א"כ י"ל שק"ו הוא שלא דוחה רציחה את הקרבן, ואין לנו במה להעמיד את הפסוק, וע"כ שהפסוק דמעם מזבחי בא לומר שלא לומדים את הק"ו הנ"ל, ובין בקרבן ציבור ובין בקרבן יחיד ילפינן מקרא.

[2] ס"ל לרבא שהקרא קאי על קרבן צבור של תמיד, וא"כ ע"כ שלא קאי זה הק"ו כלל.

עוד חומר לימוד על הדף