1) RAN DH v’Amrinan bi’Yerushalmi

ר”ן ד”ה ואמרינן בירושלמי

(SUMMARY: The Ran brings the Yerushalmi’s Perush of the argument.)

דרבי מאיר דפליג באידך ברייתא דמייתינן בסמוך פליג נמי בהא

(a) Citation: The Yerushalmi says that R. Meir, who argues in the other Beraisa brought below, argues also with this Beraisa.

ומפרש התם במאי פליגי דגרסינן א”ר זעירא בסתם חלוקים מה אנן קיימין

(b) Explanation: It explains there what they argue about. R. Ze’ira said that they argue Stam (when he did not specify). What is the case?

אם כשזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי

1. Citation (Yerushalmi): If this one says “due to my honor”, and this one says “due to my honor”…

כלומר שכשזה אומר כלום אמרת אלא מפני כבודי מדיר חולק עליו ואומר לו לא כי אלא לכבודי נתכוונתי כדי שאתכבד שתקבל מתנה ממני דברי הכל אסור

i. Explanation: I.e. he says “you said (vowed) only due to my honor”, and the Madir disagrees, and says “no. Rather, I intended for my honor, that I will be honored that you will take a gift from me”, all agree that he is forbidden;

אם כשזה אומר מפני כבודך וזה אומר מפני כבודי דכ”ע לא פליגי דשרי

2. Citation (cont.): If this one says “due to your honor”, and this one says “due to my honor”, all agree that he is permitted;

כינן קיימים בסתם ר”מ אומר סתם כמי שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי

3. Citation (cont.): The case is, Stam. R. Meir says, Stam is like when this one says “due to my honor”, and this one says “due to my honor”…

ורבנן אמרין סתמן כמי שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך.

i. Citation (cont.): Rabanan say, Stam is like when this one says “due to my honor”, and this one says “due to your honor.”

2) RAN DH Mishum d’Amar Lei Lav Kalba Ana v’Chulei

ר”ן ד”ה משום דא”ל לאו כלבא אנא וכו’

(SUMMARY: The Ran explains why we can say so here, but not in our Mishnah.)

והכא הוא דשייך למימר הכי מפני שהמזמן אוסר על עצמו נכסי המזומן

(a) Explanation #1: Here it is feasible to say so, because the host forbids to himself the property of the invitee;

ומש”ה איכא למימר דדוקא קאמר שאינו רוצה ליהנות ממנו אלא א”כ יקבל הוא ממנו ג”כ הנאה זו דכור א’ של חטים וכו’ דלאו כלבא הוא

1. Therefore, we can say that he truly said that he does not want to benefit from him unless he (the invitee) also takes this benefit from him (the host) of a Kor of wheat, for he is not a dog.

אבל במתני’ היכי שייך למימר הכי והא המזמן אינו אוסר עליו נכסי המזומן דאדרבה נכסיו הוא אוסר למזומן אם לא יקבל ממנו גם עכשיו הנאה זו

(b) Distinction: However, in our Mishnah, how we can say so? The host does not forbid to himself the property of the invitee. Just the contrary, he forbids his property to the invitee if he will not take this benefit from him also now!

ואחרים אומרים דמשום דהכא בעי למיתן ליה מתנה מרובה משמע דעבד ליה אידך נייח נפשיה דאי לא לא הוה יהיב ליה הך מתנה

(c) Explanation #2: Here, he wants to give to him a big gift. This implies that he (the intended recipient) was very pleasing to him, for if not, he would not give to him this gift;

הלכך שייך למימר לאו כלבא אנא אבל במתני’ לא מוכח הכי דעביד איניש להאכיל את חבירו אצלו אף על גב דחבריה לא יהיב ליה מעיקרא מידי.

1. Therefore, here it is feasible to say [I am not a dog]. However, in our Mishnah, there is no proof [that the intended recipient was pleasing to him], for one often feeds his friend, even if the friend did not give to him anything beforehand.

3) RAN DH Hareini k’Ilu Hiskabalti

ר”ן ד”ה הריני כאילו התקבלתי

(SUMMARY: The Ran discusses when one can say “it is as if I received.”)

מפרש בפרק מי שאחזו (גיטין דף עד:) דהיינו טעמא משום דלהרווחה דידיה איכוון והא לא אצטריך

(a) Explanation: In Gitin (74), it explains that the reason is because he intended for his [own] benefit, and [now] he does not need it.

ודוקא כשהבנים סמוכים על שולחנו דבכי האי גוונא שייך למימר דלהרווחה דידיה איכוון שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא לא אצטריך

(b) Limitation: This is only when they depend on his table. In such a case, it applies to say “he intended for his benefit, so he will not need to spend his money for their needs, and he does not need.”

ובכי האי הוא יכול לומר כן אבל אין הבנים סמוכים על שולחן אביהם הוי איפכא דלהרווחה דידהו קמכוין

1. In such a case, he can say [it is as if I received]. However, if the children do not depend on his table, it is the opposite, for he intended for their benefit;

וכל שאמרו הם הרינו כאילו התקבלנו התירו הנדר ואילו אמר האב כן אין בדבריו כלום

i. As long as they say “we consider it is as if we received”, they permitted the vow. If the father said so, his words have no effect.

וכתב הרשב”א ז”ל דדוקא בקיום מעשה שייך למימר הריני כאילו התקבלתי דכיון שאפי’ היה מקבל ממנו היה יכול להחזיר לו

(c) Opinion #1: The Rashba wrote that only regarding fulfilling an action, one can say “it is as if I received”, since even if he received, he could return it to him;

אף מעכשיו יכול לומר הריני כאילו התקבלתי והחזרתיך דאפוכי מטראתא למה לי

1. Also now [that he did not receive], he can say “it is as if I received and returned to you.” Why should we need to [toil to] pass sacks (in this case, wheat and wine) back and forth?!

אבל בבטול מעשה כגון שאמר נכסי אסורין עליך אם תלך למקום פלוני לא שייך למימר הכי לומר לו הרי הוא כאילו לא הלכת שא”א

2. However, regarding Bitul of an action, e.g. he said “my property is forbidden to you if you go to place Ploni”, it is not applicable to say to him “it is as if you did not go”, for it is impossible [to make it as if he did not go].

ואיכא מאן דפליג שאפילו בענין זה יכול לומר כן שאותו תנאי עצמו לא אמרו מתחלה אלא להשלים רצונו

(d) Opinion #2: Some disagree, and say that even in this case he can say that the Tenai itself, from the beginning he said it only to fulfill his desire;

שהיה רוצה שלא ילך ועכשיו כיון שאינו חושש אם ילך אם לא ילך כבר נשלם רצונו.

1. He wanted that he (the Mudar) will not go. Now that he is not concerned if he goes or not, his desire was already fulfilled.

4) RAN DH Mi Savrat d’Adrei Mezamna la’Zemina Zemina Adrei li’Mezamna

ר”ן ד”ה מי סברת דאדריה מזמנא לזמינא זמינא אדריה למזמנא

(SUMMARY: The Ran explains why according to the answer, it is not Nidrei Zeruzin.)

כלומר לאו כדס”ד שהמזמן הדיר למזומן דאי הכי אפי’ בלא אונס שרי דנדרי זרוזין הוי

(a) Explanation: This is not like the Hava Amina, that the host was Madir the invitee. If so, even without Ones, it is permitted, for this is Nidrei Zeruzin;

אלא זמינא אדריה למזמנא כלומר לבקשת המזומן נדר המזמן דא”ל לא מזמנת לי לא תזמינני לסעודתך

1. Rather, the invitee was Madir the host. I.e. at the request of the invitee, the host vowed. He said to him “you did not invite me? You will not invite me to your meal?!”

א”ל אין כלומר כן אזמינך נדר זה עליך כלומר אסור נכסיך או נכסי על עצמך אם לא תעשה כן ונדר המזמן וחלה הוא וכו’

2. He answered “yes”, i.e. I will invite you. [The invitee] said “this vow is upon you”, i.e. forbid your property, or my property to yourself, if you will not do so. The host vowed, and he fell sick…

הלכך טעמא דחלה הוא הא לאו הכי נדרא הוי

3. Therefore, the reason is because he fell sick. If not for this, it is a Neder.

דליכא למימר לזרוזיה איכוון שהרי לא היה צריך לזרז אותו דאדרבה הוא בקש ממני שיזמיננו.

i. We cannot say that he intended to urge him, for he did not need to urge him. Just the contrary! He asked him to invite him!

5) RAN DH Yeser Al Ken Amar R. Eliezer ben Yakov

ר”ן ד”ה יתר ע”כ אר”א בן יעקב

(SUMMARY: The Ran gives two explanations why this is a bigger Chidush.)

האי דאמר יתר ע”כ

(a) Implied question: Why does it say “even further”?

משום דהכא אע”ג דשייך למימר לאו כלבא אנא שהרי הוא אוסר הנאת המזומן על עצמו אם לא ירצה לקבל ממנו הנאה זו ומש”ה איכא למימר דבדוקא נדר

(b) Answer #1: Here, we could say “I am not a dog”, for he forbids Hana’ah of the invitee on himself if he (the invitee) will not accept this Hana’ah from him. Therefore, we could say that he truly vowed;

אפילו הכי א”ר אליעזר בן יעקב דנדרי זרוזין הן

1. Even so, R. Eliezer ben Yakov says that it is Nidrei Zeruzin.

ולפי פי’ זה חזינן השתא דמאי דדחינן לעיל דאפילו ראב”י מודה כל היכא דאיכא למימר לאו כלבא אנא דחויא בעלמא היא ולאו קושטא דמלתא

(c) Consequence: Based on this, we find that the rejection above, that even R. Eliezer ben Yakov agrees whenever one could say “I am not a dog”, is a mere Dichuy (a flimsy rejection). It is not true.

ולאידך פירושא דכתבינן לעיל דטעמא דלאו כלבא אנא משום דמפלגינן בין מתנה מרובה למתנה מועטת

(d) Answer #2: According to the other explanation we wrote above, that the reason for “I am not a dog” is because we distinguish between a big gift and a small gift…

האי יתר ע”כ דאמרינן הכא לאו משום דלא חיישינן לטעמא דלאו כלבא אנא

1. Here, the reason it says “even further” is not because we are not concerned for the reason “I am not a dog”;

דהא כיון דמתנה מועטת היא לא שייך למימר הכי

i. Source: Since it is a small gift, it is not applicable to say so (“I am not a dog.”)

אלא האי יתר על כן דקאמר משום דסד”א כיון דמייחד ואמר פת חמה וכוס של חמין דווקא נדר ולא לזרוזי בעלמא קמ”ל דאף אלו נדרי זרוזין

2. Rather, it says “even further” because one might have thought that since he specifies and says “hot bread and a cup of hot [drink]”, he truly vowed, and it was not mere urging. He teaches that this is not so. Also this is Nidrei Zeruzin.

ולפי פי’ זה אכתי קיימינן במאי דאמרינן מעיקרא דכל היכא דאיכא למימר לאו כלבא אנא דהיינו במתנה מרובה אפי’ ר”א בן יעקב מודה

(e) Consequence: Based on this, what we said initially is still true, that whenever one could say “I am not a dog”, i.e. regarding a big gift, even R. Eliezer ben Yakov agrees.

ודחינן לא בבתרייתא כלומר בבתרייתא הוא דפליגי רבנן אבל בקמייתא לא

(f) Version #1: We reject this “no, in the latter.” I.e. Rabanan argue about the latter, but not about the former.

ואיכא נסחי דגרסי ושמע מינה פליגי רבנן עליה שמע מינה.

(g) Version #2: Some texts say “this shows that Rabanan argue with him.”

24b----------------------------------------24b

6) RAN DH Ta Shma d’Amar Rav Huna Halachah k’R. Eliezer ben Yakov

ר”ן ד”ה ת”ש דאמר רב הונא הלכה כר”א בן יעקב

(SUMMARY: The Ran discusses how this resolves our question about the Mishnah.)

כלומר דהוה ידיע להו דרב הונא אפילו בקמייתא קבע הלכתא כר”א בן יעקב

(a) Explanation #1: They knew that Rav Huna rules like R. Eliezer ben Yakov even in the first case;

דאי לא מאי מוכחא מדרב הונא דפליגי רבנן דלמא אבתרייתא הוא דפסיק הלכתא כוותיה כך פירשו רבותי

(b) Source: If this were not true, how do we prove from Rav Huna that Rabanan argue? Perhaps he ruled like R. Eliezer ben Yakov in the latter case! My Rebbeyim explained like this.

ונראה בעיני שאין צורך לכך אלא מעיקרא כי איבעיא אי פליגי רבנן עליה אי לאו למיקם אקושטא דמילתא הוא דבעינן

(c) Explanation #2: I say that there is no need to say so. Rather, initially when we asked whether Rabanan argue with him, we asked in order to determine the truth of the matter;

דאי פליגי עליה אפשר דלא קי”ל כוותיה דיחיד ורבים הלכה כרבים

1. If they argue with him, it is possible that the Halachah does not follow him, for when an individual argues with a Rabim, the Halachah follows the Rabim;

וכדמסקי’ בבעיין אם תמצא לומר פליגי הלכתא כוותיה או לית הלכתא כוותיה

i. This is like the conclusion of our question. If you will say that they argue, does the Halachah follow him, or not?

אבל השתא דמקבע רב הונא הילכתא כוותיה במאי דאפליגו רבנן עליה אפילו אם תמצי לומר דאברייתא קאי אבל במתני’ מודו ליה רבנן לא נפקא לן מינה מידי

2. However, now that Rav Huna fixed the Halachah like him, in what Rabanan argue with him about, even if you will say that he refers to the latter case, but Rabanan agree in our Mishnah, this makes no difference.

עוד נראה לי דכיון דאמר רב הונא סתמא הלכה כר’ אליעזר משמע דאמתני’ קאי שהמשנה היתה שגורה בפי הכל ולא הברייתא.

(d) Explanation #3: Since Rav Huna said Stam “the Halachah follows R. Eliezer”, this connotes that he refers to the Mishnah, which was fluent in everyone’s mouth, and not the Beraisa.

7) RAN DH ul’Inyan Halachah

ר”ן ד”ה ולענין הלכה

(SUMMARY: The Ran rules that R. Eliezer ben Yakov agrees when “I am not a dog” applies.)

כיון דאפסיקא הלכתא כרבי אליעזר בן יעקב לפי אותו פירוש ראשון שפירשנו למעלה דהאי יותר מכן בא לומר דאע”ג דאיכא למימר לאו כלבא אנא אמר ר’ אליעזר בן יעקב נדרי זרוזין הוי

(a) Opinion #1: Since we ruled like R. Eliezer ben Yakov, according to Answer #1 that we explained above (Amud A, DH Yeser), that “even further” comes to teach that even though we could say “I am not a dog” (and he truly vows), even so, R. Eliezer ben Yakov says that it is Nidrei Zeruzin;

נקיטינן הכי והדרינן ממאי דאמרי’ לעיל בסוגיין דמודה ר”א דכל היכא דאיכא למימר לאו כלבא אנא דנדר גמור הוי דלמסקנא ליתא וכדכתבינן

1. We hold like this, and retract from what we said above in our Sugya, that R. Eliezer ben Yakov agrees whenever one could say “I am not a dog” that it is a real vow. In the conclusion, this is not true, like we wrote.

ומיהו אע”ג דהדרינן מטעמא דלאו כלבא אנא טעמא דלאו מלכא אנא אכתי איתיה ומודי ביה רבי אליעזר

2. However, even though we retracted from the reason “I am not a dog”, the reason “I am not a king” lasts. R. Eliezer agrees [when it applies].

אבל לאידך פירושא דכתיבנא לעיל דטעמא דלאו כלבא אנא משום דיהיב ליה מתנה מרובה הוא במסקנא נמי

(b) Opinion #2: However, according to the other explanation that I wrote above, that the reason [why he truly vows, for] “I am not a dog” is because he gave a big gift, this is [true] also in the conclusion;

כי היכי דנקטינן טעמא דלאו מלכא אנא ה”נ נקטינן טעמא דלאו כלבא אנא דבתרווייהו כל היכא דאיתנהו מודה רבי אליעזר דנדר הוי ולא זרוזין

1. Just like we hold like the reason “I am not a king”, we hold also the reason “I am not a dog.” In both cases, R. Eliezer agrees that it is a Neder. It is not Zeruzin.

ולזה נראה שהסכים הרמב”ן ז”ל בהלכותיו לפנינו בפ’ קונם

(c) Support #1: The Ramban agreed to this in his Halachos in Perek 8.

וכדבריו נראה לי דאי לא תימא הכי מתני’ דפ’ קונם דאם אי אתה בא ונוטל דלא כרבי אליעזר בן יעקב דבתרייתא דיתר על כן אתיא

(d) Support #2: I agree, for if not, our Mishnah below (63b) “if you will not come and take”, is unlike the latter R. Eliezer ben Yakov of “even further”;

ואי הכי היכי פסקינן כר’ אליעזר בן יעקב אפי’ במאי דאמר בבתרייתא

1. If so, how do we rule like R. Eliezer ben Yakov, even in what he said in the latter case?!

הוה ליה סתם במתני’ ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם אלא ודאי כדאמרן.

i. This is a Stam Mishnah, and there is an argument in the Beraisa. [In such a case], the Halachah follows the Stam! Rather, surely it is like we said.

8) RAN DH Masnisin Nidrei Havai

ר”ן ד”ה מתני’ נדרי הבאי

(SUMMARY: The Ran explains the two kinds of Nidrei Havai.)

אמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד,

(a) Explanation: He said “Konam if I did not see on this road like Olei (as many people as came up from) Mitzrayim”, or “if I did not see a snake like the beam of the olivepress.”

נראה לי דתנא תרי גווני נקט חד דשייך ביה גוזמא דהיינו כעולי מצרים דעביד איניש דכי חזי אינשי טובא גזים ואמר כעולי מצרים

1. It seems to me that he mentioned two kinds [of Nidrei Havai]. In one, exaggeration applies, i.e. “like Olei Mitzrayim.” People are prone, when they see a great multitude, to exaggerate and say that it was like Olei Mitzrayim;

וחד לא שייך ביה גוזמא דהיינו נחש כקורת בית הבד

2. Exaggeration does not apply to the other, i.e. “a snake like the beam of the olivepress”;

דכיון דמפרשינן בגמרא דלא נחש גדול קאמר אלא טרוף לא שייך למימר דרך גוזמא טרוף כקורת בית הבד שאין שום נחש טרוף כלל

i. Since we explain in the Gemara that he does not discuss a big snake, rather, creviced, we cannot say that he said so like exaggeration, that it was creviced like the beam of the olivepress, for no snake is creviced.

ואשמועינן תנא דכי תלה איסור פירות בחד מהני נדרו בטל וכל חד וחד טעמיה לחוד

(b) Explanation (cont.): The Tana teaches that when he made an Isur on Peros dependent on one of these, his vow is Batel. Each has its own reason;

דכי אמר קונם עלי פירות אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים בדין הוא דלא לתסרו עליה דקושטא קאמר כיון שראה עם רב דעביד איניש דגזים בכי ה”ג

1. When he said “Konam Alai Peros if I did not see on this road like Olei Mitzrayim”, it is proper that they are not forbidden to him, since truly, he saw a multitude that people often exaggerate about like this;

וכי אמר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד נמי הפירות מותרין מטעמא אחרינא

2. When he said “if I did not see a snake like the beam of the olivepress”, also then the Peros are permitted, for a different reason;

דאע”ג דודאי שיקרא קאמר דאפי’ בדרך גוזמא לא שייך למימר הכי אפי’ הכי הפירות מותרין

3. Even though surely he lies, for even in the way of exaggeration, one cannot say so, even so, the Peros are permitted;

משום דאמדינן ליה לדעתיה שלא לאסור את הפירות נתכוון שא”כ לא היה לו לתלות איסורו בתנאי אלא היה לו לאסרם עליו במוחלט

4. This is because we estimate that he did not intend to forbid the Peros. If he did, he should not have attributed the Isur to a Tenai. He should have forbade them absolutely!

שהרי אף כשהתנה בכיוצא בזה אין לתנאו ענין שהדבר ברור שלא ראה נחש כזה שאין בין אוסר סתם למתנה בכיוצא בזה כלום

5. Source: Even when he made such a Tenai, his Tenai does not take effect, for it is clear that he did not see a snake like this. There is no difference at all between one who forbids Stam, and one who makes a Tenai like this.

אלא ודאי אמרי’ שלא לאסור פירות בא אלא לומר דברי הבאי זה כלומר שראה נחש כקורת בית הבד

i. Rather, surely we say that he did not come to forbid the Peros, rather, to say this vain matter, that he saw a snake like the beam of the olivepress.

ומש”ה ניחא האי דתנן בשבועות שתים בתרא (שבועות דף כט) גבי שבועת שוא אם לא ראיתי גמל הפורח באויר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד

(c) Support: Therefore, it is fine that a Mishnah in Shevuos (29a) regarding Shevu’as Shav teaches “if I did not see a camel flying in the air”, [and] “if I did not see a snake like the beam of the olivepress”;

ולא תנא התם כעולי מצרים משום דכה”ג לא לקי משום שבועת שוא דעל צד (גירסת כתב יד) הגוזמא קושטא קאמר

1. It did not teach there “[if I did not see] like Olei Mitzrayim”, for in such a case one is not lashed for Shevu’as Shav, for in the way of exaggeration, he says the truth.

והכא נמי לא חש תנא למתני גמל הפורח באויר

(d) Implied question: Why didn’t the Tana teach here “[if I did not see] a camel flying in the air”?

דתרי גווני דבעי למיתני דהיינו מידי דשייך ביה גוזמא ודלא שייך ביה גוזמא הא תננהו.

(e) Answer: The two ways that he needed to teach, i.e. when exaggeration applies and when exaggeration does not apply, he [already] taught them.

9) RAN DH Kach Shevu’os Havai Mutaros

ר”ן ד”ה גמ’ כך שבועות הבאי מותרות

(SUMMARY: The Ran explains when Shevu’os Havai do not forbid the Peros.)

כלומר שהפירות מותרין משום ההוא טעמא דפרישנא במתני’

(a) Explanation: I.e. the Peros are permitted, for the reason I explained in our Mishnah;

1. Note: The Ran’s text was unlike ours.

מיהו במידי דלא שייך ביה גוזמא כגון גמל הפורח באויר ונחש כקורת בית הבד כי תלי איסור פירות עלייהו לקי משום שבועת שוא

(b) Distinction: However, regarding things to which exaggeration does not apply, e.g. a camel flying in the air, and a snake like the beam of the olivepress, when he makes the Isur Peros dependent on them, he is lashed for Shevu’as Shav;

דאיהו לא לאסור פירות נתכוין מההוא טעמא דכתיבנא אלא ודאי יצתה שבועה לשוא לומר שראה דבר זה

1. He does not intend to forbid the Peros, for the reason I wrote. Rather, surely the Shevu’ah was said in vain, to say that he saw this matter.

והיינו מתני’ דשבועות דתנן התם דכי האי גוונא לוקה משום שבועת שוא

2. This is [like] the Mishnah there in Shevuos, which teaches there that in such a case, he is lashed for Shevu’as Shav;

מה שאין כן בנדרים דבנדרי שוא ליכא מלקות.

3. This is unlike Nedarim. There are no lashes for Neder Shav.

10) RAN DH d’Amar Shevu’ah she’Ra’isi

ר”ן ד”ה דאמר שבועה שראיתי

(SUMMARY: The Ran explains that Abaye establishes the Beraisa to discuss only one kind of Shevu’os Havai.)

ונראה בעיני דסבירא ליה לאביי לפום אוקימתיה דכי קתני כך שבועות הבאי מותרות לאו אכולהו גווני דמתני’ קאי

(a) Explanation: It seems to me that Abaye, based on how he establishes the Beraisa, holds that when it taught that Shevu’os Havai are permitted, it does not refer to all the kinds in our Mishnah;

דבמידי דלא שייכא ביה גוזמא ליכא למימר שתהא שבועתו מותרת דשבועת שוא הויא

1. Regarding something to which exaggeration does not apply, you cannot say that his Shevu’ah is permitted, for it is Shevu’as Shav.

וליכא למימר מ”מ הפירות מותרות

i. Suggestion: Perhaps in any case, the Peros are permitted!

דהא אביי לא במתנה באיסור פירות מוקים לה

ii. Rejection: Abaye does not establish [the Beraisa] to discuss one who attributed an Isur Peros [to what he saw]!

אלא לאביי הכי קתני כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי של גוזמא מותרות

2. Rather, Abaye establishes it to teach that just like Nidrei Havai are permitted, also Shevu’os Havai of exaggeration are permitted;

דלא תימא כיון דשבועה חמורה לא גזים בה איניש ובדוקא קא משתבע ולקי משום שבועת שוא

i. [It teaches that] you should not say that since a Shevu’ah is severe, people do not exaggerate in it, and he truly swears, and he is lashed for Shevu’as Shav;

דליתא אלא עביד איניש דגזים בשבועות כי היכי דגזים בנדרים.

ii. This is wrong. Rather, people are wont to exaggerate in Shevu’os, just like they exaggerate in Nedarim.

11) RAN DH u’Makshei Lei Rava Im Ken Lamah Lei Lemeimar

ר”ן ד”ה ומקשי ליה רבא א”כ למה ליה למימר

(SUMMARY: The Ran rules out possible answers to this question.)

כלומר דאי אמידי דשייך ביה גוזמא בלחוד קאי פשיטא דשבועות נמי מותרות דכיון דגזים ואמר קושטא קאמר

(a) Explanation: If it refers only to something to which exaggeration applies, obviously, also Shevu’os are permitted. Since he exaggerates, he says the truth!

ועוד דומיא דנדר קתני כלומר דכשם שנדרים מותרין בהנהו תרי גווני דמתני’ כך שבועות מותרות בהנהו תרי גווני גופייהו

1. Also, they were taught similarly to Neder. I.e. just like Nedarim are permitted in these two cases of our Mishnah, also Shevu’os are permitted in these very two cases;

ואי שבועה שראיתי קאמר אי אפשר שתהא מותרת בנחש (הגהות ישנות) כקורת בית הבד ודכוותיה

2. If it refers to “Shevu’ah that I saw”, this cannot be permitted in this case a snake like the beam of the olivepress and similar cases. (This Dibur continues on the coming Daf.)

OTHER D.A.F. RESOURCES ON THIS DAF