נזיר דף טז. א

מי שאמר "הריני נזיר" באופנים דלהלן מתי מגלח?

לכתחילה בדיעבד
אמר הריני נזיר (בסתם) [1] מגלח ליום ל"א גילח ליום ל' יצא
הריני נזיר ל' יום מגלח ליום ל"א לא יצא בפחות
נזר ב'
נזירויות
ראשונה מגלח ליום ל"א גילח ליום ל' יצא
שניה מגלח ליום ס"א גילח ליום ס' יצא
כשגילח השניה הנ"ל יום ל' מגלח ליום ס' גילח ליום נ"ט יצא

מי שאמר "הריני נזיר" ונטמא בזמנים דלהלן, האם סותר?

הריני נזיר (בסתם) הריני נזיר ל' יום הריני נזיר ק' יום
נטמא יום שלשים נטמא יום מאה נטמא יום ק"א
לתנא קמא סותר את הכל סותר את הכל סותר את הכל סותר רק ל' יום
לר' אליעזר סותר שבעה [2] סותר את הכל [3] סותר רק ל' יום [4] סותר שבעה

נזיר דף טז: א

מה דין מי שנזר והוא בבית הקברות, ומה דין מי שנטהר ונטמא בו ביום?

נזר והוא בבית הקברות נזר ובו ביום נטמא [5]
לתנא קמא לא חלה עליו הנזירות כלל -
וכשיוצא לא מביא קרבן טומאה
מביא קרבן טומאה
לר' אליעזר אינו מביא קרבן טומאה

-------------------------------------------------

[1] בטעמי כל דבר (של טבלא זו והבאה), האריכה הגמ' לעיל דף ה' ודף ו' ובתוס' שם בביאור מחלוקת בר פדא ורב מתנא, והובא בקצרה בתוס' כאן, וע' בטבלאות שם.

[2] ואינו מדין הנזירות, אלא שאינו יכול להביא קרבנותיו עד שיטהר, וכיון שנטמא במת צריך להמתין שבעה ימים.

[3] ומודה בזה ר' אליעזר, דכיון שקיבל עליו שלשים יום, אמרינן שקיבל ל' יום מלאים, ואם נטמא ביום שלשים חשוב כאילו שנטמא באמצען.

[4] דיש גזה"כ שאינו סותר יותר מל' יום ביום מלאת.

[5] המשנה מציירת מקרה זה באופן שנזר בבית הקברות ויצא החוצה ונטהר במשך שבעת ימים, ומיד שגמר להטהר - דהיינו ביום השביעי חל עליו הנזירות ממילא לר' יוחנן ולר"ל ע"י שיקבל נזירות שוב, ושוב נכנס לבית הקברות. ובזה הדין לת"ק שעולה לו יום השביעי הזה למנין ימי הנזירות, ולכן כיון שנטמא בו ביום מביא קרבנות טומאה וכו'. ואילו ר"א ס"ל מגזה"כ שאין מביאים קרבנות טומאה רק באופן שכבר מנה שני ימי נזירות. אכן כל דין זה שייך גם במקרה פשוט, שנזר ונטמא בו ביום.

עוד חומר לימוד על הדף