מועד קטן דף יט. א

האם מותר לאדם לכתוב תפילין ומזוזות ולטוות תכלת על יריכו?

בשביל עצמו למכור לאחרים
לתנא קמא דמתניתין אסור [1] אסור
לר' מאיר מותר מותר, אבל לא בשכר רק שיחזיקו לו טובה
לר' יהודה מותר מותר למכור בערמה [2]
לר' יוסי מותר מותר למכור כדי פרנסתו [3]

האם אפשר לטוות תכלת לציצית באופנים דלהלן?

על יריכו - שינוי [4] גדול באבן - שינוי קטן בפלך כדרכו
לתנא
קמא
לר' אליעזר מותר אסור [5] אסור
לחכמים מותר מותר אסור
לר'
יהודה
לר' אליעזר מותר מותר אסור
לחכמים מותר מותר מותר

שבת וימים טובים דלהלן האם עולים למנין שבעה, או האם גם מפסיקין את מנין שבעה?

שבת פסח וסוכות עצרת ר"ה ויוה"כ
לתנא קמא עולה
ולא
מפסקת
מפסיקין
ולא
עולים [6]
----- -----
לר' אליעזר עולה ולא מפסקת - כשבת -----
לרבן גמליאל ----- מפסיקין ולא עולים - כרגל
לחכמים מפסיקין ולא עולים - כרגל עולה ולא מפסקת - כשבת

מועד קטן דף יט.

הקובר את מתו מספר ימים כדלהלן קודם הרגל האם בטלו ממנו גזרה שבעה ושלשים?

שלשה ימים קודם שבעה ימים קודם שמונה ימים קודם
גזרת שבעה בטלה ממנו [7] בטלה ממנו בטלה ממנו
גזרת שלשים לא בטלה ממנו לת"ק: לא בטלה ממנו
לאבא שאול: בטלה ממנו
בטלה ממנו [8]

מועד קטן דף יט: א

האם אמרינן מקצת היום ככולו בשבעה ובשלשים?

לרבנן לאבא שאול
לאביי בשבעה לא אמרינן בשלשים אמרינן אמרינן מקצת היום ככולו
לרבא ולנהרדעי לא אמרינן מקצת היום ככולו אמרינן מקצת היום ככולו

כיצד פוסקים להלכה במחלוקת אי אמרינן מקצת היום ככולו?

ביום שבעה [9] ביום שלשים
לאביי כאבא שאול - דאמרינן לכו"ע אמרינן
לרבא כחכמים - דלא אמרינן כאבא שאול - דאמרינן
לנהרדעי כאבא שאול - דאמרינן כאבא שאול - דאמרינן
-------------------------------------------------

[1] כן משמע פשטות לישנא דמתניתין דאמרה: אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד, ומשמע לכאורה שאפי' לעצמו אינו כותב. אכן בתוס' (בד"ה רבי יוסי) צידדו בזה דיתכן דהמשנה אוסרת רק אם כותב כדי למוכרם או כדי להניחם, אבל אם כותב לעצמו מותר.

[2] דהיינו שימכור את שלו לאחרים, ואח"כ יצטרך לכתוב בשביל עצמו. וכתבו התוס' (בד"ה רבי יהודה), שר' יהודה מחמיר יותר מר"מ ואינו מתיר לכתוב אפי' בטובה.

[3] דהיינו שיהיה לו צרכי המועד בהרווחה, כלומר אף שיש לו מה לאכול מ"מ ע"י שימכור יהיה לו בהרווחה טפי.

[4] לגבי כתיבת תפילין דלעיל כתבו התוס' (בד"ה וטווה), דלא שייך שינוי כיון שצריך כתיבה תמה.

[5] כלומר, שאסור לתלות אבן בקשירה בראש החוט שעי"ז יוכל לשזור יפה. ושיטה זו היא גם השיטה של ר' יהודה במתניתין שמתיר רק על יריכו.

[6] בפירוש הראשון פירש"י שאם מת לו מת ברגל לא עולים לו ימי הרגל לשבעה - וצריך לשבת שבעה אחר הרגל. פירוש אחר פירש"י, דאם ישב קודם לרגל שני ימים צריך להשלים אחר הרגל עוד חמשה ימים, ודוקא שני ימים אבל שלשה ימים הרגל מבטל ממנו גזירת שבעה.

[7] אבל פחות משלשה ימים לא בטלה, דדוקא שלשה ימים שהוא עיקר האבילות מהני לבטל ממנו גזירת שבעה אם בא רגל אחריהם, וכן פירשו התוס' (בד"ה שלשה) דאמרינן לקמן (דף כז:) שלשה ימים לבכי. אכן ברש"י לקמן (בד"ה ואין עולין) הביא פירוש אחר ששלשה ימים לפני הרגל לאו בדוקא אלא אפי' שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה, דהרגל מפסיק.

[8] ונחלקו בגמ' אם גזירת ל' בטלה אבל ימים לא בטלו, פי', דרב ורב הונא ס"ל שדוקא אם גילח באותו יום השמיני של ערב הרגל אז בטלה ממנו גזירת שלשים, אבל אם לא גילח קודם הרגל גזירת שלשים עומדת וחלה עליו לאחר הרגל, ורב ששת סובר שגם אם לא גילח קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים. ונחלקו בזה תנאים בברייתא, (אכן ע' בתוס' בד"ה והתניא, למה לא אמרה הגמ' כתנאי וביארו שיש חילוק בין המחלוקות), דת"ק דברייתא ס"ל כרב וכרב הונא שאם לא גילח קודם הרגל לא בטלה ממנו גזירת שלשים, ואילו אבא שאול ס"ל דבכל ענין בטלו.

[9] בהמשך הגמ' מבואר שהכל מודים (גם אבא שאול) שלא אמרינן מקצת היום ככולו ביום שלשה, דהיינו בשלשה ימים קודם הרגל שהדין הוא שהרגל מבטל גזירת שבעה, מ"מ צריך להוג את האבילות ואסור ברחיצה עד הערב. ומותר לרחוץ רק בליל יו"ט וכפי דיני רחיצה ביו"ט (דהיינו בצונן ולא בחמין. או שפניו ידיו ורגליו), או בחמי טבריא או שימתין לחוה"מ. ובתוס' (בד"ה שאסור) כתבו עוד כמה אופנים.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף