1) TOSFOS DH 'BE'OMER EIDUS SHEKER HE'ADTI'.

תוס‘ ד"ה ‘אומר עדות שקר העדתי‘.

(SUMMARY: Tosfos explains why this cannot mean that he is now obligated to pay his share, but rather that his friend becomes an Eid Zomem, but not him).

ושוב הוזם.

(a) Explanation: And he then became an Eid Zomem (though this is Tosfos' conclusion, which is why some commentaries omit it).

לכאורה משמע, דכי אמר הכי משלם חלקו, דא"כ בקש להפסיד ממון חבירו בעדותו.

(b) Suggestion: It initially appears that when he says this ('I testified falsely'), he is obligated to pay his share, because he now admits that he tried to cause one of the litigants to lose via his testimony.

ולא נראה, דהא ליתא מאן דמשלם ממון אלא א"כ הוזם ‘במקום פלוני עמנו הייתם‘?’

(c) Refutation: That is not correct however, because the obligation to pay for testifying falsely is confined to where two witnesses testify 'Imanu Hayisem'.

לכך יש לפרש, ‘עדות שקר העדתי‘ ושוב הוזמו שניהן, דהשתא יש לפרש דכשאמר ‘עדות שקר העדתי‘, סותר עדותו ולא שייכא ביה תורת הזמה כי אם בחבירו.

(d) Correct explanation: The correct explanation therefore is that after the witness claimed that he testified falsely (thereby negating his own testimony, rendering him ineligible to become an Eid Zomem), two witnesses declared him and his co-witness Zomemin, which his friend becomes, but he does not.

ופריך, ‘הא כל כמיניה?‘ אפי' הוא בעצמו אתי לידי הזמה,‘דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד‘, והוי כלא סתר את דבריו; וא"כ הוו שניהם זוממין ומשלמין ממון.

(e) The Gemara's Refutation: The Gemara refutes this explanation however, by asking (based on the principle 'that once a witness has testified, he is not permitted to retract') 'Does he have the power to do this‘? Consequently, both witnesses will be Zomemin.

2) TOSFOS DH 'KEITZAD SHAMIN'.

תוס‘ ד"ה ‘כיצד שמין‘.‘

(SUMMARY: Tosfos discusses the difference between the woman's current rights in her Kesuvah, and those of her husband and clarifies the Gemara's She'eilah)

אותו זכות שיש לו לבעל בכתובתה במה שהיא תחתיו יותר מאם גרשה; לפי שאתה מוצא אותו יפוי כח שיש לו לבעל במה שהיא תחתיו בב' דרכים - האחד אם ימכור לאחר זכות ספיקו, שאם מתה יירשנה; והשני הוא יקנה מאשתו זכות ספיקה שאם תתאלמן או תתגרש שהיא תמכור לו בדמים מועטים.

(a) Clarification: ... the rights that the husband has in his wife's Kesuvah whilst she is still under his jurisdiction, more than he would have if she was divorced. His rights can be understood in two ways: 1. If he were to sell the rights that he has in the Kesuvah (based on the assumption that his wife would die, and he would inherit her). 2. If he were to acquire from his wife her rights (based on the assumption that he will either die before her or divorce her), which she will sell him for a minimal amount.

ובענין זה (השני) יפה כח זכותו יותר מאם בא למכור הוא זכות ספיקו; כיצד? הרי שהיתה כתובתה ק' מנה, אם בא למכור זכות ספיקו יתן לו הלוקח נ' מנה; נמצא שזכות הבעל המה הוא במה שהיא תחתיו עולה לנ' מנה בדרך זה.

(b) The difference between the two ways 1: His rights in the second way exceed those of the first way, in that, given that her Kesubah is worth a hundred Zuz, we can assume that he will be able to sell his rights in it for fifty.

וכשהיא מוכרת כתובתה עולה זכותו ס' מנה, לפי שאין זכות ספיקה שוה כמו זכות ספיקו; חדא שהוא מוחזק ועומד והיא מחסרא גוביינא, ועוד שהוא אוכל תמיד פירות הקרקע המיוחד לכתובתה ולא היא ולכך כשהוא מוכר זכות ספיקו בנ' מנה, האשה מוכרת זכות ספיקה הן לבעל הן לאחר במ' מנה הרי לך שיקנה מאשתו זכות ספיקה שתהא לו כל הכתובה של ק' מנה במ' מנה והשתא בדרך זה עולה יפוי כח וזכות הבעל במה שהיא תחתיו לס' מנה כדפרישית.

(c) The difference between the two ways 2: Whereas if she were to sell her current rights in the Kesubah to him, he would benefit as much as sixty Zuz, since she would only be able to charge him (or anybody else) forty Zuz. There are two reasons for the fact that his rights exceed hers; firstly, because he is currently Muchzak in the Kesubah, and secondly, because he is permitted to eat the fruit of the land that is designated for the Kesubah and not her.

ולכך מבעי ליה ‘כיצד שמין‘? מי אמרינן דשמין לאשה כמה אדם רוצה ליתן בזכות ספיקה דהיינו ארבעים וכל השאר דהיינו ס' מנה ישלמו, שכל השאר מפסידין אותו בעדותן שמעידין שגירשה, שהרי היו מחייבין אותו כל הכתובה? (ולישנא דמתני' משמע הכי - דקתני ‘אומדין כמה אדם רוצה ליתן שאם נתארמלה או נתגרשה‘ משמע דשמין באשה); או דלמא הא לא אמרינן לשום באשה, לחייב העדים לשלם כל הכתובה חוץ מזכות ספיקה כדפי', שמא לא היה נפסק בעדותן כולי האי, דשמא לא תמכור לו האשה זכות ספיקה. ולכך אין לנו לשום באשה כדפרישית, אלא שמין בבעל כמה יתנו לו בזכות ספיקו אם ימכור בה דהיינו נ' מנה, וכך ישלמו לו העדים שכך מפסידין אותו

(d) The Gemara's She'eilah: The Gemara therefore asks whether we go after how much a man would pay for her rights (the forty Zuz that she would be willing to sell it for as we explained, and because the Eidim Zomemin testified that she is divorced, they tried to cause him a loss of sixty Zuz); or whether, due to the fact that she may not have been willing to sell the Kesubah, we go after his rights and they only pay him fifty Zuz.

ושאם נתארמלה או נתגרשה דמתני‘'?

(e) Implied Question: How can we present the second side of the She'eilah (his rights), seeing as the Mishnah says 'Omdin Kamah Adam Rotzeh Litein she'Im Nis'armelah O Nisgarshah' (implying her rights)?

לאו למימר דשמין באשה, אלא ה"ק אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה זו שהיא תלויה בספק - שאם תתאלמן או תתגרש תגבנה היא; ואם מתה, יירשנה בעלה, ושמין בית דין זכות ספיקו ויתנו לו.

(f) Answer: What the Mishnah therefore means (according to the second side) is (not that we assess her rights. What the Mishnah means is that we assess how much a person would be willing to pay for the Kesubah of this woman, who is not sure whether she will become a widow or divorced (in which case she will claim her Kesubah), or whether she will die first, and her husband will inherit her. Consequently, Beis-Din assess his rights in the Kesubah, which the Eidim Zomemin must pay him.

3) TOSFOS DH 'ME'IDIN ANU BE'ISH PELONI SHE'GIRESH ISHTO'

תוס‘ ד"ה ‘מעידין אנו באיש פלוני שגירש אשתו ... ‘.'

(SUMMARY: Tosfos explains why the Eidim Zomemin are not obligated to pay the woman for the marital rights that they caused her to lose with their testimony).

?וא"ת, וליחייבו שאר כסות (ועונה), דהא מפסידין לאשה?

(a) Question: Bearing in mind that according to their testimony, the woman would have lost her marital rights She'er (food) and K'sus (clothes), why are the Eidim Zomemin not obligated to pay them to the woman.

. (וי"ל, דמיירי שמעשה ידיה שהן בידו שוין כאשר כסות (ועונה)

(b) Answer #1: The Tana is speaking where the work that the woman produces is equivalent to the sum total of what she was receiving from her husband

.ועוד י"ל, שאומרת ‘גירשתני‘ וא"כ מחלה לבעלה אותן (ג') דברים

(c) Answer #2: The Tana is speaking where the woman corroborates the witnesses' testimony, and claims that she is divorced (in which case she foregoes the three things).

ואע"ג דאמרינן האשה שאמרה לבעלה ‘גירשתני‘ נאמנת?

1. Implied Question: If that is so, why do we not apply the principle that 'a woman who claims in the presence of her husband that she is divorced is believed'?

ה"מ, היכא דליכא עדים, אבל היכא דאיכא עדים לא כדאמרינן בכתובות פרק האשה שנתארמלה (דף כב:).

2. Answer: That is only if she does not have the support of witnesses, in which case she would not have the Chutzpah to make such a claim if it was not true. But there where she does (such as in our case), that reason falls away.

3b----------------------------------------3b

4) TOSFOS DH 'IKA DE'AMRI, HA'MALVEH CHAVERO (BI'SHTAR) LE'ESER SHANIM, EIN SHEVI'IS MESHAMTASO'.

תוס‘ ד"ה ‘איכא דאמרי המלוה חבירו (בשטר) לעשר שנים אין שביעית‘ משמטתו.

(SUMMARY: Rabeinu Tam rules like the second Lashon, and changes the text of a Piyut accordingly).

דהלכה כלישנא בתרא, דה"נ מתני' מסייע לי'וקשיא ללישנא קמא. , אומר ר"ת,

(a) Halachah: Rabeinu Tam rules like the latter Lashon, since the Mishnah supports it (constituting a Kashya on the first Lashon).

.‘ובאזהרות הגיה ר"ת ‘זמן עשר (כסף) כי ילונו ולא במשפט בחצי ימי יעזבנו ‘

(b) A Change of Text: In the Azharos (a Piyut), Rabeinu Tam changes the wording 'If one issues a loan for ten years, then he will lose it in half his days', adding the words 'she'Lo ba'Mishpat' (unlawfully).

5) TOSFOS DH 'HAMOSER SH'TAROSAV LE'BEIS-DIN'.

תוס‘ ד"ה ‘המוסר שטרותיו לב"ד‘.‘

(SUMMARY: Tosfos refutes Rashi's view that 'ha'Moser Sh'tarosav le'Beis-Din' is the equivalent of P'ruzbul, proving that in fact, they are two different cases).

פירש הקונט', דהיינו פרוזבול.

(a) Explanation: According to Rashi, this refers to a P'ruzbul.

ולא נראה, דהא במסכת שביעית (פ"י מ"ב) תני ‘המוסר שטרותיו לב"ד‘ והדר קתני ‘פרוזבול אינו משמט‘; אלמא תרי מילי נינהו.

(b) Tosfos Refutation: We refute Rashi's explanation however, based on the Mishnah in Shevi'is, which lists handing over one's documents to Beis-Din and P'ruzbul as two separate issues.

לכך נראה, דתרי מילי נינהו ומוסר שטרותיו לב"ד מדאורייתא אינו משמט.

(c) Tosfos' Explanation: Tosfos therefore explains that 'Moser Sh'tarosav le'Beis-Din' is not Meshamet min ha'Torah (whereas P'ruzbul is only a Rabbinical institution).

6) TOSFOS DH 'U'SHMUEL OMER EIN LO ALAV ONA'AH'.

תוס‘ ד”ה ‘ושמואל אומר אין לו עליו אונאה‘.‘

(SUMMARY: Tosfos explains why Shevi'is, like the Current case, is only a Safek [that the creditor may transgress], just like the case of Ona'ah)

וא"ת, מי דמי, הכא השביעית ודאי עקר אבל התם מי יימר דעקר כדאמרי' בהזהב (ב"מ דף נא:), שמא לא יהא בו אונאה?

(a) Question: How can the Gemara compare our case ('al-M'nas she'Lo Tishmeteini Shevi'is') to the case of 'al'M'nas she'Ein Lach Alai Ona'ah', seeing as the former is definitely 'Masneh al Mah she'Kasuv ba'Torah', whereas the latter is a Safek (as the Gemara explains in Perek ha'Zahav)?

וי"ל, דה"נ מי יימר דעקר.? שמא יפרע לו קודם

(b) Answer: Shevi'is too, is a Safek, bearing in mind that the Loveh may well pay before Shevi'is.

7) TOSFOS DH 'Al-M'NAS SHE'EIN BO ONA'AH, HAREI YESH BO ONA'AH'

תוס‘ ד"ה ‘על מנת שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה‘.‘

(SUMMARY: Tosfos refutes Rashi's explanation, that 'al-M'nas she'Ein bo Ona'ah' is an assurance, and explains it as a stipulation)

פי' הקונטרס, ‘על מנת‘ כו' כלומר,‘ אני מבטיחך מאונאה שאין בו‘ והרי יש בו אונאה, דהויא מקח טעות שכחש לו.

(a) Explanation: According to Rashi, the seller is assuring the purchaser that the sale is not subject to Ona'ah, when in fact it is, rendering the sale invalid, seeing as he lied to him.

ולא נראה, דהיכי מדמה? ה"נ על מנת שלא תשמטני שביעית, משמטת; והתם לא שייך טעמא דמקח טעות

(b) Refutation: But this doesn't seem right, seeing as in the case of 'al-M'nas she'Lo Tishmeteini Shevi'is too, Shevi'is is Meshamet, even though there the concept of a false sale is not applicable.

לכך פי' רשב"ם, ‘ע"מ שאין בו אונאה‘ משמע שלא יחול איסור לאו ד"לא תונו" על המקח; וע"כ הוא חל, שאין יכול לבטל מאותה אונאה: ‘ע"מ שאין לך עלי אונאה‘ כלומר, שלא תתבע לי האונאה אלא תמחול לי, תנאו קיים. וה"נ ‘על מנת שלא תשמט שביעית‘ כלומר, שלא יחול איסור שביעית אם אקח ממך אחר השמטה, שביעית משמטתו. והשתא ניחא שהן שוין.

(c) Alternative Explanation: The Rashbam therefore explains that the seller is (not assuring but) stipulating that the La'av of Ona'ah should not apply to the sale, something he cannot do, since the Torah says that it does. Had he stipulated however, that the purchaser should forego the Ona'ah and not claim it back, his condition would have been valid. By the same token, if the seller had stipulated that Shevi'is should not be Meshamet, his condition would be invalid. Now the two cases are compatible.

OTHER D.A.F. RESOURCES ON THIS DAF