[1] מרש"י משמע שמיירי בשליח סתם, ותוס' (בד"ה רבא) הביאו לפרש דמיירי בשליח של ב"ד.

[2] באדם המוכר לצורך עצמו - ומרויח מהטעות שלו (כמו גבי אלמנה), בזה דין הוא שיהיה מכרה בטל, כדי שלא תפסיד את היתומים, אכן בשליח הרי הוא כמו ב"ד לענין זה - שהרי אינו מרויח מטעותו כלום, ולכן יש לומר שכל שלא טעה שתות לא חוזר.

[3] הגם שאלמנה אינה מוכרת בפני עצמה - דהרי צריכה ג' הדיוטות שישומו לה, מ"מ כתבו התוס' (בד"ה מה) דחשובים כיחיד - דהרי אינם ראוים לדון דיני ממונות.

[4] מכרן קיים דא"כ "מה כח ב"ד יפה" - והגם שהיתום הזה טוען שטוב לו היה לחלוק ברוח פלונית שיש לו שם איזה שדה, לא חשיב טעות להחזיר, דאם תחשוב גם זאת כטעות אין כח ב"ד יפה וכסברת רשב"ג. אכן לענין אם טעו בשתות בזה סובר כחכמים שהמכר בטל.

[5] וגרס במשנתנו במקום תיבת "הממאנת", "קטנה היוצאה בגט", וכן פירשו התוס' (בד"ה רב).