כריתות דף טז. א

אכל ה' חתיכות בה' תמחויין מזבח אחד לפני זריקת דמים בהעלם אחד, מה הדין?

בודאי - לענין אשם מעילות בספק - לענין אשם תלוי
לר' עקיבא חייב חמש חייב חמש
לחכמים חייב חמש פטור

כריתות דף טז: א

מה שאלו ר"ע לר"א בענין העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה [1], והאם קיבל ר"ע?

בשגגת שבת וזדון מלאכות - האם ימים שבינתים מחלקים בזדון שבת ושגגת מלאכות - האם שבת הוי כגופין מחולקים
לרבה לא שאלו, דפשיטא ליה שמחלקים [2] שאלו, ופשט שמחלקים, ולא קיבל [3]
לאביי [4] שאלו, ופשט שמחלקים, וקיבל לא שאלו, דפשיטא ליה שלא מחלקים
לרב חסדא [5] שאלו, ופשט שמחלקים, וקיבל [6] לא שאלו, דפשיטא ליה שמחלקים [7]

כריתות דף טז: א

מה הדין בשגגת שבת ובזדון מלאכות, או להיפך? (הטבלא הקודמת בסגנון אחר).

בשגגת שבת וזדון מלאכות בזדון שבת ושגגת מלאכות
לר' עקיבא חייב על כל שבת - דימים שבינתים הוי ידיעה לחלק [8] לרבה ואביי: חייב רק על כל מלאכה
לרב חסדא: חייב על כל מלאכה ועל כל שבת
לר' אליעזר חייב על כל שבת - דימים שבינתים הוי ידיעה לחלק לרבה ורב חסדא: חייב על כל מלאכה ועל כל שבת
לאביי: חייב רק על כל מלאכה

הכותב שתי אותיות בב' העלמות, בשבת אחת או בב' שבתות, מה הדין?

בשגגת שבת וזדון מלאכות בזדון שבת ושגגת מלאכות
לחכמים - יש ידיעה לחצי שיעור פטור פטור
לרבן גמליאל - אין ידיעה לחצי שיעור חייב [9] בשבת אחת: חייב
בב' שבתות: פטור [10]

-------------------------------------------------

[1] בגמ' מבואר שר"ע שאל לר"א ב' שאלות, דכך מורה לשונו שאמר: "העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת מהו". דהיינו ששאל האם שבתות מחלקות לגבי אב אחד שעשאו בשבתות הרבה. וכן שאל מה דין העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת (דהיינו כמה תולדות מאב אחד) בשבת אחת, האם חייב על תולדה במקום אב או לא. וכלל את ב' השאלות האלו, בזה ששאל "מלאכות הרבה", וכן אמר "שבתות הרבה". והנה בשאלה השניה פשט לו ר"א שחייב על כל מלאכה ומלאכה, ובזה פשיטא לן בסוגיא שלא קיבל ר"ע את תשובתו. אכן לגבי השאלה הראשונה, יש ג' שיטות בסוגיא מה היתה בדיוק השאלה ומה פשט לו.

[2] דהיינו וחייב על כל שבת ושבת אחת, דאפי' שעשה כמה מלאכות בכל שבת, מ"מ כיון שהיתה שגגת שבת הרי שחייב את החטאת על שגגת השבת ולא על חילוק מלאכות. אולם כיון שימים שבינתיים חשובים כידיעה לחלק, לכן מביא על כל שבת ושבת. וראיית רבה שבאופן זה אמרינן דימים מחלקים, הוא מהמשנה בכלל גדול (שבת סז:) דאיתא התם: היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה (דהיינו שגגת שבת וזדון מלאכות), חייב על כל שבת ושבת, ע"כ. אלמא אמרינן דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק, ועל כרחך משנה זו כר"ע, דהא קתני סיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה א' אינו חייב אלא א' ואילו לר"א חייב על תולדה במקום אב.

[3] והראיה שלא קיבל, היא ג"כ מהמשנה הנ"ל, שאמרה: היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה (דהיינו זדון שבת ושגגת מלאכות) חייב על כל אב מלאכה ומלאכה, ע"כ. ומדוייק שאם זרע וקצר וחרש בג' שבתות, חייב רק ג' חטאות (- "על כל אב מלאכה ומלאכה), ולא חייב ט' חטאות - דהא לא קתני שחייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת. שמע מינה דס"ל לר"ע שאין השבת חשובה כגופים מחולקים, וחשוב בכל סוג אב שעשאו בהעלם אחד הגם שעשה אותו בכל שבת ושבת.

[4] והנה לכאורה אין נפ"מ בין אביי לרבה בשיטת ר"ע לדינא, אלא שלרבה גבי שגגת שבת וזדון מלאכות היה פשוט לר"ע דאמרינן דימים בינתים הויין ידיעה לחלק, ואילו לאביי הוצרך ר"ע לשאול, ואחר ששאל קיבל מר"א שמחלקים. ולגבי זדון שבת ושגגת מלאכות, לרבה שאלו ר"ע לר"א ופשט לו ששבת היא כגופין ומחלקת ולא קיבל ר"ע וס"ל דלא הויא כגופין. ואילו לאביי, בזה לא שאלו והיה פשוט לו ששבת אינה כגופין לחלק. אכן בדברי ר"א פירש"י (בד"ה ולא קביל מיניה) דיהיה נפ"מ לדינא, בזדון שבת ושגגת מלאכות, שלרבה ס"ל לר"א ששבת הויא כגופין לחלק, ואילו אביי ס"ל שבזה לא מיירי ר"א, וגם הוא מודה לר"ע ששבת אינה כגופין לחלק.

[5] ופירש"י (בד"ה רב חסדא) דלא קשה לרב חסדא מההיא דכלל גדול דתנן: "היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה (דהיינו זדון שבת ושגגת מלאכות) חייב על כל אב מלאכה ומלאכה", ע"כ. ודייקינן דוקא על כל אב מלאכה ומלאכה, אבל לא גם על כל שבת. די"ל דאין לדייק כן, ועל כל אב מלאכה של כל שבת קאמר.

[6] והראיה מפרק כלל גדול דתנן: היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה (דהיינו שגגת שבת וזדון מלאכות), חייב על כל שבת ושבת, ע"כ. אלמא אמרינן דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק.

[7] דס"ל לר"ע דשבת כגופין דמיא. והראיה מזה שמודה ר"ג שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת פטור, דאין ב' האותיות מצטרפות. ולכאורה קשה מדוע הוא מודה, הא ר"ג ס"ל דאין ידיעה לחצי שיעור, וא"כ שיצטרפו. אלא על כרחך שבשגגת שבת וזדון מלאכות, שהחילוק הוא מחמת ימים שבינתיים שחשובים כידיעה - בחצי שיעור לא מהני ידיעה זו לר"ג. אולם בזדון שבת ושגגת מלאכות, ששם הסיבה לחלק הוא משום ששבת הויא כגופין מחולקים, א"כ גם לגבי חצי שיעור אינם מצטרפים - ולכן סובר ר"ג שפטור. [ובגמ' לקמן (דף יז.) מבואר למה קס"ד שר"ג סובר כר"ע]. ועכ"פ חזינן דמודה ר"ע לגבי זדון שבת ושגגת מלאכות דאמרינן דשבת הויא כגופין לחלק.

[8] אכן נחלקו האמוראים האם כך היתה סברתו מתחילה. דלרבה ורב חסדא הסתפק בזה ר"ע ורק אחר ששאל לר"א קיבל ממנו כן. ואילו לאביי לא היה לר"ע ספק בזה שימים שבינתים הויין ידיעה לחלק.

[9] כיון שהחילוק הוא מחמת ימים שבינתיים שחשובים כידיעה - בחצי שיעור לא מהני ידיעה זו לר"ג.

[10] בזדון שבת ושגגת מלאכות, הסיבה לחלק הוא משום ששבת הויא כגופין מחולקים, א"כ גם לגבי חצי שיעור אינם מצטרפים - ולכך מודה ר"ג שפטור. ובתוס' (בד"ה ותניא) ביארו יותר, דכגופין מחולקין הוי כעושה ב' סוגי חצאי מלאכות בהעלם אחד - שבודאי אינם מצטרפים, ולכך אינו תלוי אם יש ידיעה לחצי שיעור או לא.

עוד חומר לימוד על הדף