[1] דבאשה תמיד אומרים דמראה מקום הוא לו, משום דמגרש יכול להקפיד שיהיה דוקא במקום פלוני, אבל המתגרשת כיון שהיא מתגרשת בעל כרחה אינה יכולה להקפיד על מקום גירושיה.

[2] ואפי' שקיבל לה במקום אחר אינה מגורשת עד שיגיע עם הגט למקום פלוני - דאז מתקיימת שליחותו. ומקשה הגמ' "וגיטא מיהא הוי" - הרי עבר על שליחותו. ומתרצת שמיירי כגון שאמרה לו: "התקבל לי גיטא במתא מחסיא וזימנין דמשכחת ליה בבל", וכיון שאמרה בלשון זה משמע שיוכל לקבל את הגט איפה שימצא אותו, אלא שיש תנאי שלא יחול שליחותו לקלבה אלא על שיבוא למתא מחסיא, ובאופן זה דיברה משנתנו שהוי גט רק שאינה מגורשת עד שיגיע למקום פלוני.

[3] ס"ל לרב יוסף שאין זה קשור למחלוקת רבנן ור' אליעזר לעיל אם מראה מקום היא לו או הוי קפידא, דכאן מודים רבנן דלא איכפת לו במה יערב - ולכן הוי עירובו עירוב.

[4] פי' מיירי שנתן לו חברו רשות לערב בשלו בתמרים, וכך אמר באמת לשלוחו שיקח מתמרים של חברו, וכששינה השליח ודאי הוי קפידא ולכן אין עירובו עירוב.

[5] דרבנן ס"ל שכמו שיש קפידא באשה יש קפידא גבי עירוב, ודוקא אם מערב בשל השליח לא איכפת לו במה יערב.

[6] דזו מילה בארמית, ופירושה גירושין. אכן תנא דמתניתין שהוא מא"י אינו מדקדק בחילוק לשון זה.