גמ' עד. - עו:
גמ' עז. - עט.
גמ' עט. - פ:
גמ' פ: - פג.
גמ' פג. - פד.
גמ' פד. - פו:
גמ' עד. - עו:

חזור לראש הדף
ר"י - שפוד של מתכת, משנה - רמון [מתכת חם מקצתו חם כולו]

ריה"ג, ר' ישמעאל - כרעיו לתוכו [ראשו על כרעיו]

ר"ע, ר"ט - חוצה לו (רש"י כאן - למעלה בראשו, רש"י נג. - בצדו)

רבה, להל' - מולייתא (בשר בתוך תרנגול לפני צלייה) מותר [כבולעו כך פולטו (חוץ מקמח נקי דשריר)]

אביי - אסור ושאני כרעיו דפסח דמידב מבית השחיטה, ושאני לב דשיע (רש"י - ואפי' בקדירה), ושאני סמידא דמפריר

בשר בסתם קמח - סמיק אסור

להל' אומצא דאסמיק וביצי זכר (לרש"י - דאסמיקו) ומזרקי (ורידין בבית השחיטה) ע"ג גומרי מותרים כר' אחא [מישאב שאיב],

אומצא דאסמיק - חלייה (לרש"י - מוהל כשחותך, חומץ אחר מקצת צלי) אסור (לרש"י - בשר מותר), רבינא - אף לא אסמיק [שורייקא], רב אשי - חלייה מותר

אין חולטין בחומץ ב"פ

בשאר מקומות רב אחא לחומרא והל' כרבינא לקולא

תנור שגרפו מקליפי ערלה לכו"ע הפת מותרת [אין "צלי אש" - נלמד מפסח [ב' פעמים צלי אש], עצים דאיסור אין כאן אע"פ דהוי "צלי אש"]

ר' יוחנן - פסח - גרפו אסור [צלי אש ב' פעמים], רבי - גחלים מעץ לוחשות מותר [צלי אש]

גחלי אש ביו"כ = מלוחשות

נגע בחרס יקלוף, רוטב בחרס וחזר יטול, רוטב בסלת יקמוץ [צלי מחמת דבר אחר, רש"י ביקלוף - צלי אש צלי אש],

סך בשמן - חי ידיח וצלי יקלוף

רב - עילאה גבר

שמואל, להל' - תתאה גבר ושאני סיכה דמשהו רק כדי קליפה
ומודה שמואל דתתאה הצונן בלע כדי קליפה

צונן בצונן מותר חוץ: ממליח כרותח כשלא נאכל מחמת מלחו, כבוש, צלי קליפה, וכולו באית ביה פולי, מיתבלי בתבלין

רב - ריחא מילתא אפי' הכשר שמן והנבילה כחוש [מפטמי מהדדי]
ומח' תנאים בפת צוננת/חמה על פי חבית תרומה פתוחה/חתומה -
לר"מ אסור, לר"י מותר, לר' יוסי - שעורים אסור

לוי - ריחא לאו מילתא (לרש"י בדיעבד) - כר"י דמתיר בפת חמה וחבית פתוחה.

רש"י עד. - עו:

לרש"י - צלי טעון מליחה קצת

אין מוכרין מע"ש בירושלים - לרש"י - כי ירבה ממך הדרך

לרש"י - הל' כלוי

גמ' עז. - עט.

חזור לראש הדף
רק פסח נאכל בטומאה - (רש"י - עיקרה לאכילה) חוץ לר' יוחנן משחטו ואח"כ נטמאו הציבור [גזרה אטו נטמאו אחר זריקה]

אבל חגיגת ט"ו לא בשבת ולא בטומאה [לרש"י - דיש תשלומין]

ק' ציבור דוחה שבת וטומ': 1) פסח [במועדו, סו. - ג"ש לתמיד], 2) תמיד [במועדו, ת"כ - תמיד, סו. - הלל - בשבתו על עולת התמיד], 3) ר"ח [קרא עלי מועד], 4) ק' ציבור [במועדיכם], 5) עומר ושתי הלחם [מועדי ה', מנחות עב. - ג"ש תקדיש] חוץ מר' יוסי דבשתי הלחם אין ציץ מרצה אכילות, 6) לחם הפנים [תמיד]

ר"י - טומ' הותרה בציבור וא"צ ציץ. ר"ש, ר' יוסי, רב חסדא, רב יצחק - דחויה.

ר' יהושע - לרש"י - הותרה.

ר"ש - א"צ ציץ.על מצחו. ר"י - צריך על מצחו.

ר' יהושע - אם אין בשר אין דם [עולותיך הבשר והדם, שלמים - ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל]

חוץ: 1) מציבור [לרש"י - טומ' הותרה],
2) כזית אימורין קיים [יש שיריים [והקטיר החלב לריח ניחוח ולא מנחת נסכים]] חוץ מפסח, לרש"י שלמי נזיר (בעי שערו תחת הדוד, תנופת זרוע בשלה) [לאכילה]. (1/2 זית בשר 1/2 חלב מצטרף בעולה),
3) בדיעבד בנטמא [לרש"י - דאיתיה בעין]

ר"א - יש דם [ודם זבחיך ישפוך] חוץ מפסח [האכילה עיקר]

לר' יוסי - לכתחלה אם אין בשר אין דם, בדיעבד יש דם אפי' באבוד ושרוף (דלא כר' יהושע)

דם מתיר אכילת בשר [ר"א - ודם ישפך והבשר תאכל, ר' יהושע - ק"ו מאמורים דמעכבי]

ר"א - ציץ מרצה על אכילות שנטמאו (לאיקבועי בפיגול, שלא ימעול אחר זריקה)

ר' יוסי - לא, אבל בדיעבד הזריקה מוציא הבעלים ד"יש דם בלי בשר"

ר' יהושע - לא על העולין להקטרה ולא על אכילות אלא בדיעבד

פסח שנטמא בשר וחלב קיים וזרק - לרבנן לא הורצה דאכילה מעכב [במכסת, לפי אכלו תכוסו לעכב]

לרב יצא בדיעבד כר' נתן וכר' יהושע דאכילה לא מעכב [איש לפי אכלו - דצריך גברא דחזי] ואף לכתחלה לר' אלעזר כששחט בטהרה ואח"כ נטמאו הבעלים (רש"י - א"צ גברא דחזי)

לת"ק דר' נתן אם אין כזית לחבורה אחרונה שנמנו - יעשו פסח שני

ר' יוחנן - נטמאו הציבור בין שחיטה לזריקה - נזרק ונאכל בטהרה [אטו יטמאו אחר זריקה]

נ"מ בין הותרה לדחוי': אי בעי ציץ, לרב חסדא בטומ' שרץ על סכין אין פסח בטומ' הגוף לגמרי למ"ד דחויה

נ"מ בין טומ' הגוף לטומ' בשר: כרת - לאו, רב חסדא, ציץ רק בבשר (לר"א)

גמ' עט. - פ:

חזור לראש הדף
תשלומין פסח שני

טמאין רוב הקהל, או כהנים, כלי שרת - כולם בטומ' [אין קרבן ציבור חלוק [רש"י - גנאי, (כשאין "הבשר טמא לא יאכל", אין "הבשר כל טהור יאכל")]

נטמא הסכין בשרץ - רב חסדא - רק טהורין - מוטב בטומ' בשר ולא בטומ' הגוף [טומ' דחויה]

רבא - אף טמאין [כשאין "והבשר טמא לא יאכל", אין "הבשר כל טהור יאכל"]

מחצה על מחצה: (אם נשים רשות, לא מצטרפין למנין)

רב - הללו לעצמן והללו לעצמן [כרוב]

ל"ק דרב כהנא - טמאין בשני [לאו כרוב אלא מיעוט]

ל"ב דרב כהנא - טמאין אין עושין [לא רוב ולא מיעוט]

ר"א בן מתיא - אין היחיד מכריע לטומ' [לא תוכל לזבוח את הפסח באחד]

שבט א' טמא [קהל גוים יהיה ממך] = מחצה. ר"ש - הללו לעצמן. ר"י - בטומ' דאין ק' ציבור חלוק.

למ"ד מחצה דוקא בטהרה + אין ק' ציבור חלוק:

רב - מטמאין א' בשרץ [אין שוחטין על השרץ]

עולא - משלחין א' לדרך רחוקה [ולא מטמאין במת - דאין לו חגיגה [לא חזי בא', לא חזי בכולהו]]

לר"נ - מטמאין א' במת

רוב זבין מיעוט מת - רב - מתים אין עושין [אם אין ציבור בראשון, אין יחיד בשני]

שמואל - בראשון [במועדו - דאין רוב טהורין]

רוב מתים מיעוט זבין - רב הונא - אין פסח שני, רב אדא ב"א - יש תשלומין

[מח' אי טומ' דחוי' או הותרה, אי טומ' בראשון לא מדחיא לשני]

1/3 טהור, 1/3 זבין, 1/3 מתים - רב מני - לרב - אין מתים עושין [מיעוט בראשון, רוב בשני]

גמ' פ: - פג.

חזור לראש הדף
ריצוי ציץ:

בדיעבד על נטמא דם (טז: - לרב טומ' מדרבנן) או קומץ (רש"י טז: - במזיד לכפרה ולא לאכילה),

נטמא חלב או בשר (אף לר' יהושע; ולר"א לאקבועי בפיגול ולאפוקי ממעילה)

טז: - ולא מרצה על יוצא / אבד הבשר [גמ' מנחות - לפני ה'], טומ' הגוף ועון אכילה [עון הקדשים], מחשבת חוץ למקומו [פיגול הוא לא ירצה], מחשבת חוץ לזמנו [לא יחשב לו]

לד: - לר' יהושע בדיעבד מרצה על בשר שיוצא [לרש"י - דהבשר בעין + פסול מחמת דבר אחר]

מרצה ק' נזיר ופסח זרק בטומ' דם (לרש"י - או בשר) (לנזיר - רש"י - מותר ביין ומתים; לפסח - לרש"י - לפטור מפסח שני) ולא במזיד

ולא בטומ' הגוף (רש"י - וסותר נזירות)

ציץ מרצה בין בשוגג בין במזיד - רבינא - בשעת טומ', אבל דוקא זריקה בשוגג
ר' שילא - בזריקה, אבל טומ' דוקא בשוגג

טומ' התהום ציץ מרצה בנודע אחר שחיטה אף לפני זריקה
[הללמ"ס; אסמכתא: ר"א - בנזיר - מת עליו - במחוורת, פסח - ר' יוחנן - רחוקה לכם, ר"ל - בדרך - בגלוי]

ולא: בשרץ למ"ד אין שוחטין וזורקין, בזיבה - ספק אם יראה (לרבנן דלמפרע יטמא), לתגלחת - לר"א דמעכבת, וספק בכהן בפסח וכהן בתמיד (ולרבא כן [ג"ש מועדו מפסח])

לר' יוסי דמדאו' שומרת יום שטבלה וראתה מטמאה מכאן ולהבא [ספירת מקצת היום ככולו] - זב מטמא אחר טבילה, זבה גמורה בשופעת ג' ימים רצופין, או שני בין השמשות

טומ' התהום = אף א' מכיר, לא תחת ימים באפילה ונקיקי סלע, לא מצוי, לא הרוג

אף לאכול בתרו': ביש מקום לעבור לאורך הדרך, מת יושב, מפורק
חוץ: מקבר שמצרפו [לרש"י - או בקבר (אפי' ריק)], בטעון ורכוב

שריפת בשר שנטמא בעצי המערכה:
ברוב טמא [לבייש אותם], הציקנין במיעוט טמא,
אכסנאי - לר"פ דוקא שהחזיק בדרך, לר' זביד א"צ.

ואסור לפני הבירה מעצי עצמן [רב יוסף - שלא לבייש מי שאין, רבא - חשד]

כהנים טמאים עומדים בשער המזרח [רב יוסף - לביישן, רבא - חשד]

שריפה מיד: לפסח שיצא [הו"א - הן לא הובא..., הללמ"ס],
שנטמא [הו"א והבשר אשר יגע... וכ"ש ק"ק, הללמ"ס]

עיבור צורה: לטומ' בעלים או מתו, לרבה בר אבוה - אף פיגול (פסול הגוף) [עון עון מנותר], פסול בדם

לר' יוחנן ב"ב - ישרף מיד (רב יוסף - מח' לפני זריקה, ר' יוחנן - אף לאחר זריקה) [לריב"ב פסול בעלים א"צ עיבור צורה - כר' נחמיה]

ריה"ג - פסול דם א"צ עיבור צורה - לרבה - וה"ה פסול בעלים, לר' יוחנן - דוקא דם ובשר

אנינות בשריפה [הו"א הן לא הובא, הללמ"ס]

גמ' פג. - פד.

חזור לראש הדף
עצמות - ר' יצחק - שימוש נותר מילתא ומטמא ידים וטעון שריפה

חוץ מחלוצין [חלץ קודם נותר - לרנב"י חוץ מפסח] וצבורין שעליונים חלוצין [חלץ כולם - חוץ מפסח]

ואפי' אי לאו מילתא, בפסח טעון שריפה - לר' יעקב "בו" אפי' פסול אסור לשבר כשהיה שעת הכושר (ור"ש חולק)

רש"י - לרב זביד עצמות פסחים חלוצין א"צ שריפה מספק, דלא כרנב"י.

גידין בשריפה: הו"א גיד צואר הוי בשר - שלא כרב, ספק איזה גיד הנשה, שמנו דגיד [מנהג אסור], גיד החיצון [דרבנן]

אין שריפת פסולי קדשים ביו"ט [חזקי' - עד בוקר - בוקר שני, עולא - עולת שבת בשבתו ולא עולת חול וכ"ש פסולין, רבא - הוא לבדו יעשה - ולא כשאפשר לשהוייה, רב אשי - יו"ט עשה [שבתון] ול"ת]

שאינו נאכל בשור, אינו נאכל בגדי (רש"י - לענין נמנין)

רבה - מח' תנאים אי הנאכל בשור בשלקא, נאכל

רבא - לכו"ע נאכל, להו"א דר' יוחנן אפי' סופו להקשות (לרש"י - גידי צואר) [בתר השתא בראוי לשלקא]

לר"ל לא בסופו להקשות [בתר בסוף (חוץ מראשי כנפים וסחוסים ומעור ראש עגל הרך)]

גמ' פד. - פו:

חזור לראש הדף
הותיר עצמות אין מלקות [ר"י - ניתק לעשה (רש"י - הינצל, לא כחסימה), ר' יעקב - לאו שאין בו מעשה]

שבירת עצם בטמא אין מלקות

[ת"ק - "בו" ולא בפסול (ר' יעקב - רק בלי שעת הכושר, ר"ש - אפי' היתה שעה הכושר); רבי - ...יאכל ועצם - ראוי לאכילה
(נ"מ: 1) פסח הבא בטומ' (לחולקין מותר לכו"ע), 2) שעת הכושר ונפסל (לחולקין מותר), 3) מבעוד יום [מדרבנן אסור גזרה אטו מחשיכה] (לחולקין אסור), 4) אבר שיצא מקצתו (לחולקין מותר), 5) נא (לח' אסור), 6) האליה דשה (לח' מותר), 7) אבר שאין כזית (לח' מותר), 8) כזית רק במק"א (ר' יוחנן אסור, ר"ל מותר)]

איסור שבירת עצם אפי' יש מוח [ועצם לא ישברו - בפסח שני]

יצא מקצת אבר, לר"ל אסור לקלוף ולשבר [שמא יפקע תחת הבשר בקולית דיש בו מוח]

טומ' ידים - מפיגול [משום חשדי כהונה], נותר [משום עצלי כהונה] - מח' אי כזית או כביצה, יוצא בפסח לא גזרו [בני חבורה זריזין] בקדשים תיקו.

איסור יוצא בשר מחבורה לחבורה [חוצה - חוץ לאכילתו] וצריך עקירה והנחה [הוצאה כ' כשבת], חוץ מנגררין.

יוצא = מן האגף ולחוץ. רב - אף לתפלה (לרש"י - להצטרף למנין). ריב"ל - מחיצה אינה הפסק.

אגף עצמו (רש"י - שפת פנימית של עובי הפסח עד מקום נקישה) בשערי עזרה כבפנים חוץ מנקנור, ושערי ירושלים כבחוץ [למצורעים]

רב - גגין ועליות לא נתקדשו חוץ מק"ק [פסוק], כששוין לקרקע העזרה, ומחולות תלוין לאן פתוחות

"על הבתים אשר יאכלו אותו" "בבית א'" -

ר"י - מותר גדי א' לב' חבורות (או להפוך פניהם [רש"י - נראין כב' חבורות]) ולא יאכל אדם בב' מקומות או בב' חבורות [אם למסורת] ושמש מחזיר פניו
כלה הופכת פניה (לרש"י - רשאה [כב' חבורות])

ר"ש - מותר לאכול בב' מקומות אבל פסח א' רק בחבורה א' [אם למקרא]

רב כהנא - נפרסה מחיצה בחבורה, הוי מחיצה להפסח; נסתלקה מחיצה, הוי כאכילה במק"א.

לרב אשי - תיקו; תיקו.

שותה בב"א גרגרן חוץ מכוס קטן, יין מתוק, כריסו רחבה.

שמש לסעודה חייב לשמש ג' שנכנסו בזמנה, ואם הודיעו יכולים לצאת אחד אחד - לרבינא האחרון יוסיף לו דמים (לא כהל')