גמ' סג: - סז:
גמ' סז: - עב:
גמ' סג: - סז:

חזור לראש הדף
ר' ישמעאל - עומר בא מחמש סאין שעורים [כך משובח]

בשבת משלש [מוטב שירבה בהרקדה ולא ירבה מלאכות הרבה - בדאפשר לא טרחינן בשבת]

חכמים - תמיד שלש [כך סולת מובחר]

לר"ח סגן הכהנים בשבת - באדם, מגל, קופה א' ולא ג' [בדאפשר לא טרחינן בדאתעביד צורך גבוה]

רבה - שחט כחושה לחטאת ציבור - יביא שמינה וישחט אפי' בשבת ואולי ר' אמי חולק

שחט ב' חטאות טובות - לוקה על השני ואפי' נתכפר בשנייה

נמצאת הראשון אח"כ כחושה - לל"ק חייב [בתר מחשבה אזלינן],

לל"ב לרבא חייב, לרבה פטור [בתר מעשיו - כמצולת דגים עם תינוק - אפי' אי לא ידע שתינוק טבע]

חולה שצריך ב' גרוגרות - עדיף לקצור עוקץ א' של ג' מב' עוקצים של א' [ממעט בקצירה]

עומר לכתחלה מן הקרוב לירושלים [כרמל - רך (לבי ר' ישמעאל - כרמל = כר מלא - מבושל), אין מעבירין על המצות]

כל זמן שעסוקין בעבודה אין נמסרין בידכם, נעץ חזיר צפרניו בחומה ונזדעזעה א"י ד' מאות פרסה, ארור שיגדל חזיר ושילמד בנו חכמת יוונית; מרדכי נקרא פתחיה שפותח דברים ודורשן ובולל לשונות ("בלשן"); ויכוח ריב"ז וזקן בייתוסי על ממחרת השבת

ספירת העומר לא ממחרת השבת כפשוטו [חמשים יום - ולא שבועות, תספר לך - תלוי' בב"ד, כמנין ימי החודש (ה"ר משולם - יובל) - ניכר וקבוע מאימתי (לרש"י - להתחיל), כשתי הלחם - בתחלת הרגל, ג"ש שבת משבועות - תחלת רגל, נ' יום ולא יותר, אל"ה איזה "שבת" בשנה מדובר?, ששת ימים תאכל מצות מן החדש]

אביי, בי רב אשי - מצוה למנות ימים ושבועות, אמימר - רק ימים [רק זכר למקדש]

קלי - ר"מ - מהבהבין השבלים באש, חכמים - חובטין ונותנים באבוב של נחושת מנוקב
אח"כ שטיחה, טחון עב, י"ג נפה

סולת הנותר - לת"ק נפדה וחייב בחלה [פטור הקדש רק בשעת גלגול]
ופטור ממעשר [דגנך ולא דיגון הקדש]

לר"ע - וחייב אף במעשר [מעות הקדש רק בצורך להם והשאר לא קידש]

מירוח עכו"ם -

ר"מ ור"י - חייב [רש"י - אין קנין להפקיע, דגנך דגנך - מיעוט אחר מיעוט לרבות]

ר' יוסי ור"ש - פטור מדאו' וחייב מדרבנן [רבא - משום בעלי כיסין (רש"י - יאמרו הלוקח מישראל פטור, יקנוהו לגוי למירוח ומפקע ממעשר)]

רבא - וכן מח' בגלגול עכו"ם [ראשית ראשית מתרומה] (ואין גזירה דאפשר ליפטר בהיתר (פחות משיעור))

לר"פ ולרבינא - לכו"ע פטור [עריסותיכם]

רש"י סז. - סז:

לרש"י - שה שהפריש לפדיון חמור אסור בגיזה

לרש"י - תרומת חו"ל בטל ברוב

הכנסת תבואה במוץ - כעין מאכל בהמה שפטור ממעשר, במוץ שלא יראה פני הבית

מכניס תבואה במוץ - לרש"י - אכילת קבע אסור מדרבנן

לרש"י - רק טבל טמא אסור בהנאה

גמ' סז: - עב:

חזור לראש הדף
סוגיא דחדש:

שוקי ירושלים מלא קלי משקרב העומר -

ר"י - דאין גזירה שמא יאכל [רבה - זכור הוא דנקטף ונטחן ביד, ורקידה על גבי נפה;
אביי - דבדילין מחדש כל השנה; לרב אשי (בדותא) - קמח קלי לא ראויין לאכילה]

ר"מ - שלא ברצון חכמים [שמא יאכל קודם] (רש"י עא. - דעסיק בי' טובא, ולא היה מקום פסידא - משא"כ ביריחו)

עומר מתיר חדש בזמן ביהמ"ק [עד הביאכם (לרב ושמואל לעיכובא, לר' יוחנן ור"ל למצוה והלאו פקע משהאיר לת"ק)]

ורחוקים מותרין מחצות [אין ב"ד מתעצלין]

משחרב ביהמ"ק - רב ושמואל - משהאיר המזרח (רש"י - נץ) [עד עצם היום הזה]
ור' יוחנן בן זכאי תיקן עד הערב [כשיבנה יטעו]

לר"י ולר' יוחנן ב"ז (לרנב"י לר' יוחנן ור"ל) - מסוף היום [עד עיצומו של יום - ועד בכלל]

חדש בחו"ל:

ר"פ ור' הונא בדר"י - מותר אור לי"ז [חדש בחו"ל דרבנן ולא חיישינן לספיקא דיומא]

רבנן דבי רב אשי - יום י"ז [דאו', ומספק אין תקנת ריב"ז]

אבוה דרבינא - אור לי"ח [דאו' וכר"י לכן חיישי לספיקא דיומא]

מנחות וביכורים (רש"י - של דגן) קודם העומר פסול
קודם שתי הלחם בדיעבד כשר [הותר מכללו להדיוט]

ספק אם השרישו באייר ועבר שתי הלחם ואח"כ עומר אם מותר למזבח

השרשת פירות האילן לפני שתי הלחם להביא ביכורים - ספק אי בתר הנצת/חנטת עלה

ספק בזרע חיטים של חדש ולא השרישו בשעת העומר אם הוי כמונח בכד או בטל לקרקע (ונ"מ לאונאה, שבועה)

חיטים שבגללי בהמה - לטומאת אוכלין תלוי אם לָקטן

זרעינהו - ספק אי הגידולין כשרים למנחות

הוצין שבגללים (לא רך כבשר, ולא קשה כעצמות) ספק אי הוי "כלי גללים"

ספק בחיטים שירדו בעבים (לרש"י - שתו ובלעו ספינה) אם מותר לשתי הלחם [אי הוי ממושבותיכם]

הביאה שליש (רש"י - גמר פרי) - עקרה - עומר/עישר - שתלה - הוסיפה:

ספק אי אזלינן בתר העיקר אף לקולא

ואת"ל לא, ספק אי צריך לעשר העיקר שוב

עציץ שאינו נקוב ונקבו - מעשרין מהעיקר על התוספת [חדא זריעה היא] (רש"י - את"ל דלא אזלינן בתר העיקר)

מירוח - שתל שיבולת וקרא עליה שם תרומה במחובר - ספק - אולי פקע "טבל"

אורז ודוחן פטורין מחלה ומחדש [לחם לחם ממצה דצריך באין לידי חימוץ]

תבואה, קמח, בציקות מצטרפין לשיעור לחדש, חמץ, מע"ש חוץ לירושלים, טומאת אוכלין (אבל לא קליפות שעורין יבשות [רש"י - לא הוי שומר])

עומר מתיר בהשרישה [אביב, חרמש, קמה: מתירין אפי' פחות מהן; אשר תזרע בשדה]

ומח' ר' יונה ור' יוסי בר זבדא אי קודם לקצירה או הבאה

אסור לקצור ה' מינין [ראשית ראשית מחלה] קודם קצירת העומר (לגי' שלנו - קודם הבאת העומר) [ראשית קצירכם]

חוץ מבית השלחין שבעמקים [רש"י - משום הפסדם, רעות ופסול לעומר [וקצרתם את קצירה]],

לשחת: ר"י - כשהתחיל לפני שליש - לתת לבהמה, ממשיך

ר"מ - מתחיל לפני שליש אפי' לתת לאדם (קליות) אבל לא לאחר שליש

חכמים דר"מ - אפי' לפני שליש קצירה היא ואסור

ר"ש - מותר לכתחלה (רש"י - לבהמה) אחר שליש [רש"י - לשחת = "קצירה"]

ר"ע - לפני שליש לאדם מותר, לאחר שליש - לשמואל אסור, לר' יוחנן מותר

(ונ"מ להחשב הפסק (בלא חרש) לחייב ב' פיאות או הו"ל כתחלת קצירה)

לנטיעות [רש"י - שלא יפסדו, משום כלאים], משום מצוה [קצירכם]

(ומ"מ אין גודשין, ומניחם בצבתים בלי קישור)

בדיעבד קצירת העומר כשרה מן העומרין, היבש, מן הרחוק,

ביום או מאתמול לרבי [תקריב], וראבר"ש חולק [קצירה מצוה דא"א חוץ לזמנו דאל"ה לא היה דוחה שבת (וחביבה מצוה בשעתה דוקא בהקטרה שכבר דחתה שחיטה את השבת)]

עומר דוחה שבת וטומאה [תקריב, מועדי ה']

לרבי אין קצירה דוחה שבת [אפשר מע"ש]

לרבי שתי הלחם מקודש בתנור לענין לינה, ובשחיטה לאקבועי (רש"י - מלשַנותן לזבח אחר)

רש"י סט: - עב.

כלי גללים - רש"י שבת - שַיִש, כאן - גללי בהמה; כלי אדמה - לרש"י - שחיקת אבנים

ביצת נבלת עוף טהור - חציו בחוץ טהור - לרש"י דלא נחשב בשר כשאכלו אבראי

לרבי נטמאת מנחת העומר - לכתחלה יקצור ויעשה אחרת [לגי' רש"י שלנו - שלא יאמרו מותר ביחיד]