הנודר מבשר אסור בעוף (נדרים נד. - ודגים כשאין כאב עינים) [כר"ע דהוי מינו כששליח מימלך]

לב"ה אסור להעלות עוף עם גבינה אשולחן שאוכל [רב יוסף - עוף בחלב דאו', אביי - אטו העלאת בשר בהמה עם גבינה באילפס ראשון]

חלת חו"ל נאכלת עם הזר בשלחן אחד

בין גבינה ובשר צריך קינוח והדחה, ונט"י בלילה

לר' זירא קינוח בפת חיטי קר ורך, להל' בכל מילי חוץ מקמח תמרים וירק

אין אוכלים גבינה אחר בשר עד סעודה אחרת [לרש"י - נדבק בפה ומאריך בטעמו]

מים אמצעים בין תבשיל לתבשיל רשות

מים אחרונים חובה [מלח סדומית מסמא עינים]

כששותה לא יקח מלפניו דבר שצריך לסעודה חוץ לד' אמות אא"כ מחזירו [רוח צרדא]

מכבדין פירורי אוכל [קשי לעניותא]

טבילת ידים בחמי טבריה מותר במקומן

ר' אושעיא - נט"י לפירות רשות [נקיות], ר"נ - גסי רוח

אין זימון אפירות, ב' שאכלו יברך כ"א לעצמו

החוצץ לטבילה חוצץ לנט"י

רב - נוטל ידיו שחרית ומתנה לכל היום אפי' שלא בשעת הדחק

דלה מים מיאור לצינור - קרוב למקום השפיכה מהני [מכח גברא]

כלי פסול בנקב כונס משקה, אינו מחזיק רביעית, אין בו רביעית (ולשני מהני שיורי טהרה), שק וקופה [רש"י - אין מלאכתן למים]

במפה אסור [דלמא נגע] חוץ מלאוכלי תרומה [זריזין]

אוכל מחמת מאכיל צריך נט"י, ולא המאכיל - חוץ משום רוח רעה (לרש"י על ידים בלא נטל שחרית)

שמש מברך על כל כוס, בדליכא אדם חשוב - על כל פרוסה [מסיח דעתו]

רשב"ג - ב' אכסנאים אוכלין אשלחן א' אא"כ מכירין זא"ז (לרש"י הפסק מהני)
או ב' אחין אע"פ שמקפידין זה על זה

טיפת חלב משערין בחתיכה שנפלה עליו

אביי - טעם כעיקר דאו' [כבב"ח] ורבא חולק [חידוש]

בב"ח בנותן טעם [רש"י - לאביי מזרוע בשלה, לרבא - דרך בישול אסרה תורה]

רב, ר' חנינא, ר' יוחנן כר"י - אפשר לסחוט האיסור אסור

בשר לחלב רותחת בולע ואינו פולט החנ"נ עד דנח (לרש"י - מרתיחה)

לב עוף - קורעו ומוציא דמו, לא קרע אסור [רש"י - חצי שיעור], קרע לאחר בישול מותר

קיבה שבשלה בחלבה אסור [כנוס (רש"י - חלב הוא משיצא מדדי אמו)]

אין כופין על מ"ע שמתן שכרה בצדה

קריעת כבד שתי וערב וחיתוכו למטה (לרש"י - לצלות)

טחול א"צ קריעה [לרש"י - אין בו דם]

צלית כבד ע"ג בשר מותר [דם שריק], לרב דימי אסור, להל' בדיעבד מותר

בי דוגי (כלי לקבל שומן דצלי) תחת בשר מותר [שומן צף ע"ג דם], תחת כבד אסור [דם צף]

סכין ששחט [רש"י - בית השחיטה רותח ובולע דם] אסור לחתוך רותח,
וצונן מח' אי בעי הדחה (לרש"י - הבשר)

שמואל - קערה שמלח בשר אסור ברותח [מליח כרותח] רבא - אא"כ טעמו נחתום גוי

נ"ט בר נ"ט (לאכול דגים רותחין בקערה בשרי עם כותח) לרב אסור,

כותח ליד כד מלח אסור [איסורא בעין] ליד חומץ מותר [לאו בעין]

עוף שנפל לכותח מותר [מליח כרותח רק באינו נאכל מחמת מלחו (לרש"י - אינו נוח ליאכל - כמליחת בשר להצניע)],
צלי בעי קליפה, בקעים (רש"י - צלי) או מתובל כולו אסור

חתך בשר אדום (רש"י - צלי) על ככר ועבר מוהל עבה לצד השני - לשמואל אסור [פלט מדוחקא דסכין], לרב הונא ורבא מותר

הנחת כלי תחת הצלי - ר"פ לשמואל - משתעלה תימרתו (רש"י - הבשר, הגחלים),

דגים שמלח עם עופות בכלי מנוקב אסור [רפו קרמייהו ונחו מלפלוט קודם ובלעי]

בשר מדיח ומולח יפה ע"ג כלי מנוקב ומדיח יפה, וצריך לנפץ מלח גסה (רש"י - דקה א"צ [נתכת])

כרכשתא מעיים והדרא דכנתא אינן בחזקת דם

השובר מפרקתה קודם שתצא נפשה מכביד אבריה בדם - וספק אי שוב אינו יוצא

מח' תירוצים בגמ' אי לשמואל איסור חל על איסור בעלמא [רש"י - נלמד מחֵלב ומתה בחָלב]

מח' ר' אמי ור' אסי אי לוקה על חֵלב בחָלב [מח' אם איסור חל על איסור; מח' רק בבישול - ולא לקי דומיא דאכילה מדאפקיה אכילה בלשון בישול; מח' רק באכילה - ולקי דומיא דבישול מדאפקי' בלשון בישול; לכו"ע אבישול לקי ולא אאכילה]

איסור אכילה [לא תאכל כל תועבה - כל שתעבתי, ובשל מבושל - יש בישול אחר כזה,
לא תאכלנו - למד מענינו - ב' מינין כפסולי המקודשין (לרש"י - כחולין ומקדשים), מדאסר בהנאה [לא תבשלנה ותמכרנה], ג"פ לא תבשל,
ג"ש עם קדוש - ואנשי קדש וכו' טרפה לא תאכלו]

איסור הנאה [ר' אבהו - לא תאכל - מדפרט היתר בנבלה, ובשל מבושל - יש בישול אחר כזה (רש"י - יצא לשריפה), ג"ש כי עם קדש - ולא יהיה קדש (הנאה), או מכור לנכרי לא תבשל - לא תבשלנה ותמכרנה, ג"פ לא תבשל, ק"ו מערלה חמץ וכלאי כרם]

אין איסור כל שתעבתי: בשבת [קדש היא לכם - ולא מעשיה],

פירכא על ק"ו (או מה מצינו): מדבר א' פרכינן צד קל או חמור, מתרתי (יוכיח) פרכינן כל דהו, מתלת: מה הצד פרכינן כל דהו, יוכיח פרכינן צד קולא וחומרא

כלאי כרם - זריעה בכרם נאסר בהשרשה [הזרע],
נשרש בהיתר ואח"כ העבירו לכרם - משהוסיף 1/200 [המלאה]

מעמיד בעור קבה אסור בנ"ט (רש"י - או מליחה [נ"ט ראשון בחלב ונעשית נבלה והוי במינו עם חלב הגבינה בכ"ש])

חלב בקבה שלוקח מגוי אסור [שמא ינק מטמאה]

גבינת עכו"ם אסור [מעמידים בעור קבת נבלה] (מדאו')

שינק מטרפה אסור (לרש"י אפי' קרוש [חלב גמור])

לר"א אין מעמידין בחלב מקבת שחיטת גוי [סתם מחשבתו לע"ז וניחא בנפחיה], להל' מותר

בדם אין מעילה, נותר, טמא (רש"י - בטומאת הגוף) [לכם, לכפר - ולא למעילה, הוא - כלאחר כפרה], פיגול [דם עצמו מתיר [רש"י - אינו כשלמים]]

חֵלב רק בבהמה וטהורה [רש"י - מן הבהמה אשר יקריבו ממנה] משא"כ דם

מעילה באימורי קדשים קלים [כאשר יורם משור זבח השלמים - דומיא דפר כהן המשיח, כל חלב לה']

אליה מותרת באכילה [כל חלב שור וכשב ועז - השוה בכולן]

נעשית מצותו אין מועלין, חוץ: מתרומת הדשן, בגדי כהונה לרבנן דר' דוסא, עגלה ערופה