גמ' נט: - ס:
דם במי רגלים:
ר"מ - לרש"י - מזנקת (מקלחת) טהורה [אין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים],
שותתת טמאה ודאי (יד:) [מי רגלים חזר למקור ואייתי דם]
לר' יוחנן מודה ר"מ באיש ואשה עומדין דטהורה [ספק ספקא], ור"ל חולק
ר' יוסי - בין כך ובין כך טהורה
ר"ש - בין כך ובין כך טמאה ואפי' איש ואשה יושבין [חזקת דמים מאשה]
תולה: בנכרית - לת"ק בגדולה שכבר ראתה, לר"מ בראויה לראות,
בנדה, בשומרת יום בראשון שלה, ביושבת על דם טוהר, בדם בתולים של חברתה,
הד' נשים מסולקות בחבירתה - אא"כ שניהם שוין [מאי חזית דמקלקלה להך טפי מהך]
לרשב"ג בשומרת יום בשני שלה [רש"י - מעיינה פתוח, קלקול פורתא] ובסופרת שלא טבלה,
ורבי חולק [רש"י - דראויה לטבול כשתרצה]
רב חסדא - טמא וטהור בשני שבילין לרבי לא תולין טמא בטמא
ורב אדא חולק [אינן שוין ותולין לכו"ע]
לר"י בר ליואי אין תולין בבעלת כתם [מעלמא בא ואינה בחזקת רואה], לרב אשי לרשב"ג תולין לענין טומאה למפרע (לרש"י - לחצאין)
לבר פדא במצאה טמאה מיד אחר מציאת הכתם,
ור' אושעיא חולק (טהרותיה תלויות - אבל בעלה בחטאת [שמש עיכב דם])
ור' אושעיא חולק (טהרותיה תלויות - אבל בעלה בחטאת [שמש עיכב דם])
לר' נחמיה (להל') אין גזרת כתמים בדבר שלא מקבל טומאה
[ונקתה - לארץ תשב]
ור' יעקב חולק
רש"י נט:
לרש"י - חוששין לדם כי אורחא אחר שכלו מי רגלים
הראוי ליטמא במושב מקבל טומאת כתם
גמ' סא. - סא:
ג' במטה ונמצא דם - בנפרדות זמ"ז תולין בזו שנמצא תחתיה ולצדה, במי שלא בדקה;
בדקו שלשתן וטהורות - כולן טמאות
בדקו שלשתן וטהורות - כולן טמאות
גל טמא שבדקו - לר"מ טמא [חזקת טמא עד שיוודע], לחכמים טהור [אימא עורב נטלה]
בדיקת ר' יהושע בסלע בית חורון גילה בור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים, מתוך שגדליה
לא חש לעצת יוחנן בן קרח כאילו הרגן, סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי, משה ירא מזכות עוג
לא חש לעצת יוחנן בן קרח כאילו הרגן, סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי, משה ירא מזכות עוג
נאבד כתם - לת"ק מעביר ז' סממנין, לרשב"א בודקו כל ג' אצבעות
נאבד שכ"ז - בודק במחט, בחמה
נאבד כלאים - לא ימכור לגוי, לא יעשנו מרדעת, עושה תכריכין (לר' יוחנן לקוברו [מצות בטלות לעת"ל], לר' ינאי רק לספדו); צובעו ואי לא ניכר אימא דנשר
שעטנז מדאו' רק בשוע וטווי ונוז
צבעונין - לת"ק מטמא כתם, לר' נתן בר יוסף אינו מטמא כתם
רש"י סא. - סא:
לשה"ר - מיחש מבעי - לרש"י - שמא הרגתם ואסור להצילכם
שעטנז - לרש"י - שוע = חולקין יחד במסרק, טווי יחד, נוז = ארוג, מדרבנן ארוג בלי שוע וטווי
גמ' סב. - סג.
הטביל בגד ועשה טהרות ואח"כ ז' סמנין כסדרן וכסכס ג"פ לכ"א ולא עבר - טהרותיו טהורות [רש"י סנהדרין - ודאי צבע הוא]
ז' סמנין פעם ב' ועבר - טהרותיו טמאות מתכבוסת שנייה [מדרבנן - הקפיד ועבר (לרש"י - נעשה בו מעשה דם)]
ר' חייא - ודאי דם הנדה נתבטל ע"י ז' סמנין אפי' לא עבר [לרש"י - אין הקפדה מדאזל חזותא]
ור"ל חולק [בלוע שיכול לצאת ע"י הדחק (סבון) טמא]
ומודה ר"ל לר' יוחנן דבלוע לא מטמא בטומאת משקין, כתם, דם תבוסה [מדרבנן]
ר"פ - ומודה ר' יוחנן דבלוע מטמא בהקפיד
רוק טפל - לא טעם מבערב וישן (מתנמנם) בחצות והשכים ועוד לא דיבר ג' שעות
רש"י סב.
שביעית לדבר שיש בו עיקר - רש"י ע"ז - המתקיים בארץ בימות החמה וגשמים
רש"י כאן - יש בו שורש בארץ
גמ' סג: - סד:
וסת הגוף (מפהקת (stretch, yawn), מעטשת (sneeze, belch), שופעת (רואה דם טהור קודם), צמרמורות, אבריה כבדין וכו') -
ר"ג ברבי, רשב"ג - קובעת בג"פ
חכמים, רבי - בפעם א', ימים ב"פ, אביי - אכילת שום, בצל, פלפל ג"פ, לרב יוסף - ראשה ואבריה כבדין ג"פ
פרישה סמוך לוסת [והזרתם את בנ"י מטומאתם] -
לר' יוסי אותה שעה, לר"י (להל') אותה עונה
לר' יוסי אותה שעה, לר"י (להל') אותה עונה
קביעת, עקירת וסת בג"פ
ראתה ט"ו, ט"ז, י"ז לחודש - לרב קובע לדילוג, לשמואל לא קובע עד פעם הבאה
[מח' אי חזקה בב' או ג', אי ט"ו מן המנין]
מודה רב דאין ט"ו מן המנין - בלמודה בט"ו [רש"י - שדינן עם ראיות שעברו]
ר"פ - חוששין לחדא זימנא אפי' בתוך ימי זיבתה
(רש"י - מהר"ם - 22 > 22 > 22 > 17 (ימי זוב) > 5 > חוששת 17;
מהרש"א - 22 > 22 > 22 > 17 > חוששת 17, 22)
20 > 20 > 20 > 30 > 30 > 50 (20 לחודש) > חוששת 20 [אורח בזמנו בא (רש"י - לאו עקירה שהרי לא שינתה ל30- ג"פ)]
דם בתולים נמשל ליין, דמיה מרובין בניה מרובין