גמ' כא. - כד:
גמ' כד: - כו.
גמ' כו. - כח.
גמ' כח. - לא:

גמ' כא. - כד:

חזור לראש הדף

מפלת כמין בהמה חיה ועוף (לפשט ג' - דוקא קריא (owl) וקיפופא) לבד טמאה לידה לר"מ

[ג"ש וייצר, שחור עיניהם עגול כאדם, עיניהם לפניהם כאדם, והואיל במינו מתקיים]

וחכמים חולקים - לרב אחא בד"ר איקא חוץ מקריא וקיפופא [לסתות כאדם]

מפלת חתיכה - שמואל - לחכמים בלי דם טהורה,
לר"י טמאה נדה כשהחתיכה מד' מיני דמים [= דם]

ר' יוחנן - מח' בספק מה הפילה - לר"י הולכין בתר רוב חתיכות מד' מינים
(גמ' יח: - ותולין תרומה)

ל"ב דר' יוחנן ורנב"י - לחכמים בלי דם טהורה [רש"י - חתיכה = בשר אפי' מד' מינים],

לר"י טמאה אפי' חתיכה לבנה [כר' יהושע דא"א לפתיחת הקבר בלי דם]

סומכוס בשם ר"מ - טמאה אם בתוכה יש דם, לרשב"י - הרבה, לר' אחא - אפי' מאדים

ור"א חולק [בבשרה ולא בחתיכה] - לרבא אינו דם נדה אלא טומאת ערב בנגע במקור

ורבנן חולקים [אינו דם נדה, אינו כדרכה (לרש"י - ולכן אינו דם נדה)] (מח' ר"א וחכמים - בשפופרת, בבקעים, בחתיכה, מגע במקור)

ר' בנימין - טמאה לידה אם החתיכה לבנה ועצם בתוכה

ר' זירא - דם בשפופרת טהורה [בבשרה, לא כדרכה]

חוץ מדם בחתיכה לרשב"י [כדרכה - רש"י = בבשרה דמין במינו לא חייץ] (ור"א ורבנן חולקין כנ"ל)

רב הונא - קרי בקיסם טהור [לרש"י - אין שיעור חתימת פי האמה, (הו"א דרבה - ממנו - מבשרו)]

אע"ג דקרי טמא משום נוגע מ"מ סותר נקיים [א"א בלא צחצוחי זיבה, היקש לזיבה אע"פ שמעורב] יום א' [לטמאה בה - כטומאתה]

דם שיצא יבש - אם נמוחו טמאה, לא נמוחו טהור [בריה]

נימוח - ת"ק - בפושרין וספק אי מעל"ע, רשב"ג - מיעוך ברוק ע"ג צפורן

מפלת כמין דגים - ר"ל ולל"ב דר' יוחנן - מח' ר"י וחכמים, ל"ק דר' יוחנן - מודה ר"י דהוי בריה

ג"ש שאינה מופנה כל עיקר - לשמואל אין למדין, לר' אלעזר למדין ומשיבין

מופנה מצד א' - לר' ישמעאל למדין ואין משיבין, לרבנן משיבין

מופנה מב' צדדין - לכו"ע למדין ואין משיבין

עדיף ללמוד מהמופנה יותר

ספק לר"מ אם "אדם" במעי בהמה מותר באכילה [לרש"י - אם הולכין בתר אמו], אבל לא דמות יונה [אין פרסה]

לכו"ע גופו תייש ופניו אדם הוי אדם

רב - לר"מ צריך מצורת אדם - חצי פרצוף, לחכמים כל צורת

ברייתא - לר"מ כל צורת (לרש"י כ"ש - אפי' עין א' כאדם),

חכמים - מצורת (חצי פרצוף כאדם)

רבא - ושט נקוב טמאה לידה [טריפה חיה]

גוף אטום (רש"י - חסר) טהורה מלידה:

ר' זכאי - ניטל עד למעלה מארכובה [טריפה אינה חיה]

ר' ינאי - עד לנקביו [נבלה כר"א, אבל טריפה חיה]

ר' יוסי בן יהושע - עד מקום טבורו [נבלה]

ר' יוחנן - ניטל כל שהוא מלמעלה;
פניו טוחות (אין צורה) (ור"ל חולק) רש"י כה: - חוץ מסנדל [ולד שעמו דחקו]

מפלת ב' גבים ושדראות

רב - באשה אינו ולד,

במעי בהמה אסורה באכילה [שסועה הכתובה בתורה]

שמואל - באשה ולד [לרש"י - מתקיים],

בבהמה כשרה [לרש"י - יש מין שסועה שאסורה]

ביצא לאויר העולם אסורה [לרש"י - נבלה]

גוף/ראש שאינו מחותך אין טומאת לידה [וביום השמיני ימול - הראוי לברית שמנה / לבריאת נשמה]

ספק אי בהמה גסה יולדת לז'

מפלת דמות לילית (כנפיים), נחש (לר"מ ור' יהושע) טמאה לידה

רש"י כב.

לרב הונא קרי טמא משום נוגע - לרש"י - לטמא משום ראייה א"צ שיעור

גמ' כד: - כו.

חזור לראש הדף

שפיר (עור הולד) שאינו מרוקם מלא מים, דם, גנונים טהורה מטומאת לידה [א"א שנימוח הולד באופן זה]

שפיר מלא בשר לר' יוסי טמאה לידה

אבא שאול קובר מתים - נכנס לקולית של עוג וגלגל עין של אבשלום; ארוך בדורו - אבא שאול, ר"ט, ר"מ, רבי, ר' חייא, רב, רב יהודה, אדא דיילא, פרשתבינא דפומבדיתא; אבא שאול - תחלת ברייתו של אדם וכו'

שפיר שאינו מרוקם - לר' יהושע טמאה לידה (וכן חושש שמואל להל' ולא רב), וחכמים חולקין

ומח' אם חולקין בעכור (לרש"י במלא מים) [נימוח, ספק ולד לחומרא]
או רק/אף בצלול [כתנות ע"ג "עור"], ומודה ר' יהושע במלא דם דלאו ולד

ודאי מרוקם - שיער

סנדל - חוששין לזכר ולנקבה (נ"מ - אולי הסנדל נקבה והולד זכר, נקבה לפני שקיעה וסנדל אחרי); מח' אם צריך צורת פנים ולהל' א"צ

ולד וסנדל יוצאין כרוכין - לר"פ אפלגיה (ראש הולד כנגד טבורו) ודחפו לסנדל,
לרבא מצומצמין וסנדל מחליק

רש"י כה: - כו.

לרש"י אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת נפל

לידת סנדל ביציאת רוב - לרש"י - אין הראש פוטר בנפל

גמ' כו. - כח.

חזור לראש הדף

שיעור טפח: שליא, שופר, שדרו של לולב יותר מההדס, דופן שלישית של סוכה, אזוב,
אוהל וחציצה לטומאת מת, יד תנור כגבו, שיעור תנור, מסגרת, כפורת, קורה למבוי

נפל ואח"כ שליא - לרב תולין באותו ולד עד ג' ימים

ילדה ואח"כ שליא - לרב תמיד תולין, לר' יוחנן עד כ"ג או ל"ג ימים

רש"י - אין ראוי לבריית נשמה ואח"כ שליא - אפי' תוך ג' חוששין לאחר

שליא לבד - חוששין לזכר ולנקבה

כחיה ועוף ואח"כ שליא - ברייתא - חוששין לאחר לחומרא (אא"כ קשורין),
רבי - עוף חוששין, חיה אין חוששין

שליא בבית - ר"מ - טמא [ולד עמה], הוציאוהו לבית אחר טהור [נמוק בטלטול]

ר"ש (ור' יוסי ור"י) - טהור [נימוק - רב המנונא - נתערב במין אחר (דם הלידה),
ר' יוחנן - בטל ברוב דם,
ר"ל - נטרף ונתבלבל צורתו (צריך מת וצורתו שלם)]

אבל טמאה לידה [כי תזריע - אפי' כעין שהזריעה]

בלבול צורת המת -

ר"א - אין שלדו קיימת טמא אפי' רובע הקב

רבנן - רובע הקב טהור - לר"ל אפי' שלם טהור אא"כ שלדו קיימת,
לר' יוחנן שלם טמא אפי' אין שלדו קיימת ופתח גדול אינו מציל הקטנים [חזי לאפוקי חד אבר]

מפלת יד חתוכה טמאה לידה ואין ימי טוהר [אולי הרחיקה לידתה]

לידת יד הוי לידה מדרבנן [ויתן יד]

רש"י כו: - כז:

שיור תנור שעדיין טמא - רש"י כאן - בר ז' טפחים - ד"ט, בר ט' טפחים - רובו

גי' תוס' ברש"י חולין - בר ז' - רובו, בר ט' - ד"ט

שליא ואח"כ ולד חוששין לוולד אחר

מלא תרווד רקב ועוד עפר טמא ור"ש מטהר

לרש"י - כגון שנקבר בכסותו

גמ' כח. - לא:

חזור לראש הדף

טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן ואודם - שורפין תרומה

אבל אין קרבן לביאת מקדש [מזכר (טומאה הפורשת מזכר) עד נקבה (ודאי) תשלחו,
לר"א - שרץ ונעלם ממנו (ולא על העלם מקדש) - דידע במה איטמי (ור"ע חולק)]

אין כלי חרס טמא טעון שילוח מן העזרה [מזכר ועד נקבה - שיש לו טהרה במקוה]

לידת מסורס (דרך מרגלותיו) ברובו, כדרכו - רוב ראשו (צדעיו, פדחתו, גובה ראשו)

לידת מחותך - ברובו

לר' יוחנן - לת"ק בראשו, ור' אלעזר חולק (וכן ר' יוסי לרש"י),

נפל שלם - לשמואל ול"ב לר"א ור' יוסי לר"ח - אין הראש לידה

ספק מה הפילה - ריב"ל - הוחזקה עוברה - מביאה קרבן ונאכל [רוב ולד מעליא]
לא החוזקה עוברה - תשב לזו"נ ונדה

ב"ש - צ"ה טבילות [יולדת הוי טבולת יום ארוך] [טבילה בזמנה מצוה, כר"ע - ז' נקיים צריך בפנינו - ידועים, כר"ש - איסור שימוש בז' לנקיים, כאביי - י"ד ימי לידה לא עולים לנקיים]

ב"ה - ל"ה טבילות [טבולת יום ארוך א"צ טבילה, ולא קחשיב טבילות דלאחר תשמיש],

ר' יוסי בר"י - טבילה באחרונה [אין טבילה בזמנה מצוה]

מפלת ליום מ' אינה חוששת לולד,

ר' ישמעאל - נקבה בעי פ"א [יצירה כמו ימי טומאה וטוהר, תלד - לידה אחרת]

ולד במעי אמו וכו' וצופה ומביט מסוף העולם עד סופו, ומלמדין אותו כל התורה, משביעין אותו תהי צדיק וכו', ג' חדשים ראשונים דר במדור התחתון ותשמיש קשה לאשה ולולד וכו', מתהפך ויוצא; ג' שותפין באדם; לא כמדת הקב"ה מדת בשו"ד - צר העובר וכו'; אפי' בעל הנס אינו מכיר בנסו; נוצר מן הברור שבטפה; מי מנה עפר יעקב - ע"ז נסמית עין בלעם;
בנים זכרים - מזרעת תחילה (משהין, יבעול וישנה); מתעברת סמוך לוסתה/לטבילה;
בא זכר - בא שלום, ככרו בידו; קרבן - שנשבעת שלא תזקק ומתחרטת לז' לזכר וי"ד לנקבה; מילה לח' - שלא יהו אביו ואמו עצבים; נדה לז' - שתהא חביבה ככניסתה לחופה;
בעל אבידה מחזיר על אבידתו; פניה למעלה ולא מקבלת פיוס וקולה ערב - ממקום שנבראת

רש"י כח. - כט:

ימי טומאה וטוהר של זכר מובלעים תוך של נקבה

ג' שבועות טהורות - אח"כ ודאי ימי נדה - אין זיבה אלא לאחר נידות

עוד חומר לימוד
למסכת נדה