גמ' יז: - כא:
ולד ותמורת שלמים יקרב [זכר, נקבה; רק קדשיך אשר יהיו לך - ועשית]
ר"א - ולד שלמים אינו קרב (כונסו לכיפה) [שמא יגדל עדרים]
לר"ש - כו"ע מודו בולד ולד שלמים וולד (ולד (גי' שלנו)) תמורה -
לרבה יקרבו [(רש"י בהו"א - הרואים שכחו שמשלמים בא), אקראי בעלמא]
לריב"ל לא יקרבו [ניכר שרוצה לגדל]
ולד בע"מ [ואם זכר] - לשמואל ורבא יקרב לר"א (כמו בולד עולת נקבה)
לבר פדא ור"פ לרעייה לכו"ע [לרש"י - אין שֵם שלמים על אמו]
הקריב ולד או תמורת חטאת/אשם שהילכתם מתות/לרעייה עובר בעשה [רק קדשיך]
ולד ותמורת ואחריות תודה יקרב [אם על תודה] בלא לחם [על זבח התודה]
עולת נקבה לרעייה [מיגו דנחתא קדושת דמים נחתא קדושת הגוף, רש"י כז: - הואיל וחזי לשלמים]
לר"ש אליבא דר"ש ב"י חלה קדושת דמים ואינה עושה תמורה
ור"ש בברייתא חולק [שם עולה בעוף, וכראב"ע דיוצא נדבתו בעוף]
ולד עולת נקבה - לת"ק לרעייה ודמיו עולה, לר' אלעזר יקרב
ולד תמורת עולה זכר - לרבה בב"ח מח' ת"ק ור' אלעזר
לרבא לכו"ע יקרב [בא מכח הקדש ראשון]
אשם נקבה - תרעה ודמיה לפני כפרה לאשם, ולאחר כפרה לעולה [מיגו דנחתא קדושת דמים, נחתא גם קדושת גוף]
ר"ש - קדושת דמים וא"צ מום [אין מגו בלא חזי לגופיה]
רבי לרש"י (לכאו') - תרעה [מוֹתר לעולה דאיתא בנקבה (עוף)] אבל אינו עושה תמורה [מוֹתר לציבור - ואין תמורה]
תמורה וולד של תמורת אשם - ת"ק - ירעו ודמיה לנדבת ציבור
ר"א - ימותו [רש"י יח: - כחטאת כאשם, רש"י כ: - דאתי לאחלופי ולהקריבו לאשם]
ר' אלעזר - דמיה לנדבת יחיד [רש"י - מותרות]
רב חסדא לר' אלעזר אליבא דידי' - ולד תמורה יקרב עולה
ורבא ואביי חולקין [לרבא - אין שֵם עולה על הקדש ראשון, לאביי - ולד כמוֹתר]
ר"נ - לאחר כפרה לכו"ע ולד תמורת אשם יקריב עולה (וגמ' מקשה עליו)
ולד אשם נקבה - לר' יוסי בר' חנינא גם לר' אלעזר ירעה [אין שֵם אשם על אמו]
לר' אבין בר כהנא לר' אלעזר קרב עולה [חזי להקרבה]
פסח נקבה - תרעה ודמיה לפסח (לפני פסח), לשלמים (אחרי פסח)
ר"ש - קדושת דמים (ורבי חולק [מותר לשלמים ושֵם שלמים בנקבה] ועושה תמורה)
ולד פסח לפני פסח - ירעה ודמיו לפסח
לרבא לר' אלעזר הוא עצמו יקרב (לרש"י שלמים)
ואביי חולק [ולד כמוֹתר (לרש"י - השני לאחריות - לא חזי למידי, אלא אזיל בתר אמו)]
אא"כ הפריש מעוברת דר' אלעזר כמ"ד לאו ירך אמו - ויקרב פסח
אחר פסח - לת"ק תרעה ודמיו לשלמים
לר' אלעזר הוא עצמו שלמים [שם שלמים על אמו, אביי - ולד כמותר]
שינה בחטאת זכר < > נקבה אינו קדוש [תרי גופי נינהו]
אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה (תמורה)
תמורת בכור ומעשר לא קריבין [גמ' כאן ותנא א' בזבחים לז: - קודש הם, אביי ורבא ה: ותנא בזבחים - לה' הוא] וכן וולדן [יח: - אם כשב הוא מקריב - ולא ולד מעשר] ונאכלין במומן כבכור ומעשר
בכור ומעשר אינם נמכרים באיטליז ובליטרא [רש"י - בזיון קדשים], ואין להם ולתמורותיהן פדיון [לא יפדה, לא יגאל, לאביי - לא מהני - הם בהוייתן], ואין באין לכתחלה מחו"ל (כבן אנטיגנוס כר' ישמעאל) [ר"ש - יש להן פרנסה (תקנה) במקומן במומן] לר"ע אפי' בדיעבד לא [היקש למעשר דגן]
משא"כ שאר קדשים
מטיל מום בתמורת בכור ומעשר או בתשיעי דקראו עשירי אינו לוקה [לא קריבן]
מעשר שני בזה"ז - ר' ישמעאל - אינו נאכל בירושלים [היקש לבכור (נזרק דמו ונחרב הבית דאינו נאכל)]
היקש מעשר לבכור: ר' ישמעאל (כנ"ל), ר"ע - לפסול בכור מחו"ל, בן עזאי - לפסול מע"ש בכל הרואה, אחרים - להתיר בכור שעברה שנתה
רש"י יז: - יט.
משמע מרש"י דולד של עולת נקבה בע"מ קרב [יש שֵם עולת עוף על אמו]
במפריש נקבה לעולהאיכא שֵם עולה על אמו -
לרש"י - לעולה אקדשה: ויש נקבה קרבה בעולת עוף, ודמיה לעולה
אשם הוא בהוייתו - לרש"י - דפסול בלי ניתוק
מודה ר"א דלא גזר בולד תודה שמא יגדל עדרים דלא שכיחא כ"כ
משמע דאם יום א' ברגל ראויה להקרבה, עובר בעשה דובאת שמה והבאתם שמה
לר"ש מפריש עולת נקבה - לרש"י במשנה - לרעייה
לרש"י כ: נתכפר באשם אחר לר"א ימות - אטו לפני כפרה ויפול מום ויביא בדמיה עולה ולא אשם
אביי - ולד תמורת אשם כמוֹתר - לרש"י כדין מותר אשם - לרעייה