גמ' לא. - לג:
גמ' לג: - לה.
גמ' לה. - לז.

גמ' לא. - לג:

חזור לראש הדף

פסולי המוקדשין נמכרין כחולין [הנאה להקדש - משום כך יפרקו ביוקר]

חוץ מבכור ומעשר בהמה של יתומים - נמכרין בביתו, באומד או בשר כנגד בשר
[לא מזלזלין בהקדש להנאת בעלים]

מעשר בהמה אינו נמכר [לא יגאל (ר' יוחנן - ג"ש מחרמים - אף מכירה, רבא - (גי' רש"י - לא ימכר) אם אינו ענין לחרמים, רב אשי - לא יגאל במעשר = לא ימכר)]

חוץ: אביי - משל יתומים שחוט - דוקא בהבלעה [משיב אבידה] ולא בגדולים [הבלעה מוכחא מילתא],

לרבא - דיתומים כדרכו, של גדול שחוט בהבלעה בחלב ועור וגידין וקרנים או בעצמות דגסה במקום שעושין כלים מהן [מדאו' - לא יגאל - מחיים (כתמורה) ולא גזרו בדבר שאינו נישום מחיים, תזבח ואכלת כברכת ה' - ברכה (מכירה) לאחר שחיטה בלבד]

אגורה באהלך בב' עולמים - אומרים שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר

אכילת בכור בע"מ - ב"ש - רק כהן [כחזה ושוק] ולא בטומאה היוצאת מגופו [הטמא והטהור רק בטומאת מת כפסח]

ב"ה - אפי' זר [הטמא והטהור יחדיו וכ"ש זר] ונדה [הטמא] אבל לא לגוי

ב"ה דמשנה ור"ע דברייתא - אפי' לגוי מותר [כצבי וכאיל]

אין מרגילין (הפשטת העור שלם למפוח) בכור בע"מ [כב"ש - כתַּם - בזיון קדשים, נראה כעבודה בקדשים, שמא יגדל עדרים]

גמ' לג: - לה.

חזור לראש הדף

בכור שאחזו דם:

ר"י - אין מקיזין [בהול אממונו - אתי למיעבד במקום שעושה מום]

ר"מ, חכמים דמשנה - יקיז במקום שלא יעשה מום [כל מום לא יהיה בו - לא יטיל אפי' בבע"מ, דאל"כ - כ"ש דאתי למיעבד במקום מום], עשה מום יחכה עד מום אחר

ר"ש במשנה, חכמים דברייתא - יקיז אפי' במקום מום [מום יהיה לרצון - אבל בע"מ מותר, אי שביק ליה מיית, אינו מתכוין] ויחכה למום אחר

ר"ש דברייתא, שמואל להל' - נשחט על אותו מום

ספק אם תרומה נטמאה -

לר' יהושע יגרום טומאה [גרמא - שיראה לזילוף, נתתי לך משמרת - הראויה לך]

לר"ג לא יחדש דבר, לר"א ישמור [שמא אליהו יטהר = ראויה, להו"א - משמרת
תרומותי - אף תלויה]

מטיל מום - ר"א - לא ישחט עולמית, חכמים - עד מום אחר [קנס], בנו אחריו מותר [קנסו אותו ולא ממונו]

קצץ בהרתו במתכוין - לר"א טמא עד שיולד נגע אחר [הפסיד - שמא לא יוולד] ואולי עד שיטהר ממנו (נ"מ בז' ימי משתה וברגל), לחכמים עד שתפרח בכולו [קנס בזה - כמאן דאיתיה]

אביי - טימא טהרות - יורש א"צ לשלם [לדידיה קנסו היזק שאינו ניכר]

גוי, קטן שהטיל מום לדעת (רש"י - שהגוי מתכוין להתיר, ר' גרשום - לדעת בעלים) אסור

"נשחט רק אם נעשה בו מום" - רב קטינא - כאומר "עַשֵה", רבא - ממילא הוא

נרדף בעטו, מותר לשחוט - ב' לשונות בר"פ אם אף לאחר רדיפה [זוכר צערו]

ר"י - מותר להטיל לפני לידה - רבא - גדי באוזן, כבש בשפתיים במקום שנראה כשצועק, וי"א אף אוזן

גמ' לה. - לז.

חזור לראש הדף

"המום בא מאליו":

רועי ישראל (מח': (1)ישראל בבית כהן, (2)כהן בבית ישראל) נאמנין [(1)לא חיישינן ללגימא, (2)"מסתמא יתן לת"ח"]

רועים כהנים ((1)כהן בבית ישראל, (2)ישראל בבית כהן) אינן נאמנין [(1)יהיב לדידי, (2)חיישינן ללגימא] אלא ב' כהנים מן השוק (כר' יהושע בן קפוסאי, רש"י - ולרבי (ר' יוסי) אפי' א' - שאינו קרוב)

לרשב"ג, להל' - כהן נאמן על כהן חבירו אפי' קרוב [לא חיישינן לגומלין, ללגימא]
חוץ מאשתו [כגופו]

ר"מ - כהן לעולם אינו נאמן [חשוד] אבל נאמן לשאר דברים [אינו מוחזק דעבר]

ספק בכור ביד ישראל - רב חסדא בשם רב קטינא - צריך שנים מן השוק, ר"נ - בעלים נאמנים

עד מפי עד שלא הטיל בכוונה - לרב אסי אסור, לרב אשי (להל') מותר

כהן נאמן "הוא בכור ומומו עמו" [פה שאסר, היה יכול להטיל מום ניכר בלי חכם]
(לרש"י הו"א ד)ר' יהושע - חבר נאמן, ור"ג חולק

כהן נאמן ש"הראיתי לחכם" [לא נחשד על קדשים בחוץ]

ל"ק דרב יהודה (להל') - נתן לי ישראל במומו - הכהן נאמן [עבידא לאיגלויי],
ל"ב - הישראל בלבד נאמן - גם כשהגדיל הטלה

ישראל יכול להראות מום מובהק בבכור למומחה בלי כהן עמו [המכבד חכם לא חשוד לגזול]

הכל נאמנין על מומי מעשר הבא מאליו [אי בעי שדי מום בכל העדר לפני מעשר]

מום מובהק במקום שאין מומחה - מראה לג' בני הכנסת (חוץ מא"י בזמן הבית),
ר' יוסי - דוקא מומחה

התרת נדרים בג' במקום שאין מומחה, לר"י א' חכם וב' דמסברי להו וסברי

מכר בלי חכם - יחזיר כל הדמים אפי' מה שאכלו וכן טבל ויין נסך [רש"י - קנס] משא"כ טריפה

רשב"א - ינכה הדמים מה שאכלו בדברים אלו שאין הנפש קצה במקום שאפשר להמוכר לתקן האוכל, אבל בנפש קצה (טריפה) יחזיר אפי' דמי מה שאכל [רש"י - אינו נהנה]

עוד חומר לימוד
למסכת בכורות