גמ' מט: - נג.
גמ' נג. - נה:
גמ' נו. - ס.
גמ' ס: - סד.
גמ' סד. - סח.

גמ' מט: - נג.

חזור לראש הדף

סדר מעכב לז' סמנין (לרש"י - לבדוק אם דם נדה הוא), סדר יומא, סדר תמיד לרב הונא בדר"י (לרב סחורא - למצוה), אבל סדר חליצה - למצוה

סדר חומרא:

לת"ק 1) סקילה [פושט ידו בעיקר (מגדף, ע"ז) עדיף, וניתן למדיח עיר הנדחת]

2) שריפה ["אביה" כמו אביה דסקילה דעדיף מסייף]

3) הרג [עיר הנדחת פושט ידו בעיקר]

4) חנק

לר"ש 1) שריפה [אפקי' ארוסת בת כהן מסקילה לשריפה]

2) סקילה [אפקי' ארוסת ישראל (רש"י - פגם משפחה טפי) מנשואה לסקילה]

3) חנק [מדיח לר"ש בחנק עדיף מנידח]

4) הרג

בת כהן שזינתה ארוסה נשואה
רבנן סקילה [חמורה] שריפה
ר"ש, ר"ע שריפה [חמורה - הפסוק החמיר על שתיהם] שריפה [סתם פסוק, ר"ע - ובת]
(לרבא לר"א בסקילה [חומרא דרגא א'])
ר' ישמעאל שריפה [רש"י - חמורה] חנק [בנין אב - דוקא ארוסה דינה שונה, סו: לרב הונא בדר"י - רבי - כי תחל לזנות - דוקא תחלת ביאה

בת כהן - אין שריפה: לפנויה [לזנות, לר' אלעזר - אביה אביה מנערה המאורסה], לבועל [היא], לזוממיה [היא, לעשות לאחיו - ולא לאחותו], לר"מ ניסת לפסול [רש"י - נתחללה כזרה, סו: לרב יוסף - רבי - כי תחל לזנות - תחילת חילולה]

ארוסה ישראלית שזינתה מאביה - רבנן - סקילה, ר"ש - שריפה

נשרפין - משקעין אותו בזבל, פותחין פיו ע"י חניקת סודרים/לר"י צבת וזורקין אבר למעיו [שריפה שריפה מעדת קרח/מבני אהרן, ואהבת לרעך כמוך]

נדב ואביהוא; ת"ח לפני ע"ה בתחלה דומה לקיתון זהב ובסוף חרס

נהרגין - מתיזין ראשו בסייף -

ר"י - על הסדן [עמידה = ובחוקותיהם לא תלכו]

ת"ק - בעמידה [כ' סייף בתורה - ולא מינייהו קא גמרינן]

רוצח בסייף [הרג עבד: נקם ינקם - חרב נקם ברית, בן חורין: ק"ו מעבד, תבער הדם הנקי - היקש לעגלה ערופה]

נחנקין - משקעין בזבל ומושכים סודרים

סתם מיתה = חנק [ר' יאשי' - ד' מיתות גמירי ונידון בקלה, ר' יונתן - נלמד ממיתה בידי שמים - שאין בה רושם]

בדיעבד ממיתין בכל מיתה [מות יומת, מות יומתו]

רש"י נא. - נב:

בת כהן שניסת לגוי וזינתה בשריפה - דקידושין תופסין בחייבי לאוין דלא תתחתן ואפי' לר"ע למ"ד דאינה שאֵר תפסי

בזמן לשכת הגזית, ב"ד ממיתין אף בחו"ל

גמ' נג. - נה:

חזור לראש הדף

נסקלין: בא על אם, אשת אב, כלה, זכר, בהמה [ג"ש תהרגנו ממסית], נערה המאורסה, נרבעת, מגדף, ע"ז, מולך אוב וידעוני, שבת, מקלל או"א, מסית ומדיח, מכשף, בן סורר ומורה

נסקלין דלא כ' בהדיא [ג"ש דמיהם בם לאוב וידעוני]

לר"י דמתני' - אֵם שהיא אשת אב - אין חטאת לאשת אב [אמך היא - חיוב רק משום אמך] (ואשת אב פטור משום אשת איש)

לר"י דברייתא - דוקא באינה ראויה (אף חייבי לאוין כר"ע)

ערות אחי אביך = משכב זכור לחייב ב' חטאות (רש"י - ב' לאוין וכרת א')

לרבנן דר"י - וכן "ערות אביך", לל"ב אף לר"י [ק"ו מאחי אביו - כמ"ד עונשין מן הדין]

ערות כלתך, אשת בנך היא = לאו אחד

גדול חייב אנשכב/שוכב קטן [את זכר], חוץ מפחות מבן ט' לרב [רש"י - כר"ע דאזהרת נשכב נלמד משוכב], נשכב בן ג' לשמואל [משכבי אשה]

עריות שלא כדרכה [משכבי אשה - ב' משכבות (אם אינו ענין לזכר)]

שוכב ונשכב זכר בהעלם אחד - לר"ע חייב חדא [לא תשכב], לר' ישמעאל שתים [נשכב - לא יהיה קדש]

שוכב ונשכב בהמה - לר"ע חייב א' [לא תתן שכבתך],

לר' ישמעאל לר' אבהו ב' [נשכב - לא יהיה קדש], לאביי א' [ההוא בגברי]

נשכב לזכר ולבהמה - לר"ע ב' [לא תשכב, שכבתך]

לר' ישמעאל לר' אבהו א' [לא יהיה קדש]
לאביי ב' [קדש, היקש לשכבתך]

רובע ונרבע - אפי' שלא כדרכה, אפי' העראה [אם אינו ענין לאחות אביו ואמו]

מערה בעצמו באבר מת (למ"ד חייב) - חייב ב' [שוכב, נשכב]

ספק אי סוקלין בהמה בתקלה בלי קלון (גוי רובע) - לרב ששת כן [מאשירה],

לל"ק דרש"י לאביי לא [בעינן קלון מרובה], לל"ב כן [אף גוי קלון מרובה],

לרבא כן [בהמה נהנית]

וספק בקלון בלי תקלה (ישראל בשוגג), ובקטן/קטנה סוקלין [מזידין = תקלה]

רש"י נג. - נה:

מקלל או"א חמור ממכה דאיכא קלון וגם ש"ש לבטלה

פחותה מבת ג' - אע"פ דקידושי אביה חל, אבל אין חופתה חופה דאין לה ביאה

פחות מבן ט' - אע"פ דיש ביאה אין קניינו קנין בבא לשם קידושין

גמ' נו. - ס.

חזור לראש הדף

מגדף - חייב סקילה דוקא במפרש השם בפיו (רש"י - ולא בשמע שם מפי אחר וברכו), שם בשם (יכה/יקלל פלוני את פלוני) [ונוקב שם בנקבו שם] (רש"י סו. - לר' מנחם בר' יוסי א"צ), שם בן ד'

לר"מ: אפי' כינויין (לאו שם המיוחד) [כי יקלל אלקיו] - ר' יצחק נפחא - אפי' גוי בסייף [איש איש]

לחכמים: ישראל כרת בלבד, גוי - לר' מיישא בסייף [כגר כאזרח בנקבו שם]

לר' יצחק נפחא פטור

כשדנין אומרים "יוסי" ולא השם, ובשעת גמר דין רק הגדול אומר איך שמע והדיינים עומדים [מעגלון מלך מואב] וקורעין [כברבשקה] ולא מאחין [קריעה קריעה מאלישע] ועדים א"צ לקרוע פעם שנית
שמואל - קריעה רק בשומע מישראל, שם המיוחד. ור' חייא חולק חוץ בזה"ז [נתמלא כל הבגד קרעים]
והאחרים יאמרו "אף אני כמוהו" [מדאו' מספיק בממונות ונפשות]

מצות בני נח:

ר' יוחנן - דינים בכל עיר [ויצו (לר' יצחק ע"ז)] (ולא אשה [מיד איש]),
ברכת ה' [ה'], ע"ז [אלקים (לר' יצחק דינין)],
שפיכת דמים [על האדם] (ר' ישמעאל - אף עובר [שופך דם האדם באדם] (משא"כ ישראל) ותד"ב מנשה חולק),
גילוי עריות [לאמר], גזל (אפי' פחות מש"פ מישראל [מוחל אח"כ]) [מכל עץ הגן],
אבר מה"ח [אכל תאכל] חוץ משרץ [בשר - נפשו בדמו - דוקא שדמו חלוק מבשרו]

גוי שעשה ע"ז ולא השתחוה - מח' אליבא דר' יצחק אם נהרג

אבל לא נהרג על גיפוף ונישוק שלא כדרכה [כישראל]

לבי רב - נהרגין רק על שפ"ד [דמו ישפך] ע"ז ג"ע וברכת ה' [איש איש], תלמידי דרב - על כל ז' [נלמד משפ"ד]

ר' חנני' בן גמליאל - ודם מן החי [בנפשו דם לא תאכל], רב חידקא - וסירוס, ר"ש - וכישוף [היקש מכשפה לשוכב עם בהמה], ר' יוסי - וכל האמור בפ' (מעביר בנו וכו' מנחש וכו') [בגלל וכו' מוריש אותם מפניך],

ר' אלעזר - וכלאי בהמה ואילן [את חקתי תשמרו - שחקקתי כבר, ב"ק - למינהו]

לתד"ב מנשה - ע"ז וג"ע [ותשחת הארץ], שפ"ד [שופך דם האדם], גזל [כירק עשב - ולא גינה], אבר מה"ח [בשר בנפשו], סירוס [ורבו], כלאים [והעוף למינהו]

ברייתא - גוי שכובש שכר שכיר נהרג, ישראל מגוי מותר

גוי שבא על שפחה שייחד לעבדו (משנקרא רביתא דפלוני עד שפרעה ראשה בשוק) נהרג

ר' יונתן בן שאול - גוי/רש"י - ישראל שהרג רודף גוי/ישראל במקום שיכול להציל בא' מאבריו - נהרג (וחכמים חולקין), ובישראל שהרג גוי לכו"ע פטור

רב - גוי נהרג בדיין א' איש ועד א' איש ואפי' קרוב שלא בהתראה

גוי נהרג בסייף [רש"י נו. - דמו ישפך], לתד"ב מנשה בחנק [באדם דמו ישפך - בגופו]

ובנערה המאורסה בסקילה, ובחופה ולא נבעלה בחנק - בישראלית [איש איש] אבל בכותית פטור [והיא בעולת בעל]

ר"ע - גוי מוזהר על עריות דחייבי מיתות [יעזב את אביו - אשת אב אחר מיתתו, ואת אמו - ממש - אנוסה], ר"מ - ולא חייבי כריתות, חכמים - רש"י - אף כריתות [איש איש], רב הונא - רש"י - דוקא הכתובים ולא שאר חייבי מיתות (בתו)

ר"א - על קורבה דאחוה [אביו - אחות אביו מן האם, אמו - אחות אמו מן האם (ולא מן האב [אמנה אחותי בת אבי]), לרש"י - וכ"ש אחותו מן האם] ולא דאישות, לרב הונא - רק הכתובים

ומוזהר על זכר [ודבק] ואשת איש [באשתו] ובהמה [והיו לבשר אחד]

גר - הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה/שלא בקדושה - לר"מ אליבא דר"א יוציא באחוה מן האם מדרבנן [לרש"י - שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקלה, לרש"י יבמות - אחותו מן האם אטו אחותו שנולדה אחריו], ולר"מ גוזר אף באחות האם מן האב [רש"י - אטו אחותו מן האם] וחכמים חולקים באשה ובתה/רש"י - ואחותה שנתגיירו - כונס א' ומוציא א', ומח' בחמותו אחר מיתת אשתו גיורת

עבד מותר באמו ובתו (רש"י - בכל עריות) [לא גוי ולא ישראל]

לר' חנינא גוי שבא על אשתו שלא כדרכה חייב [ודבק] (איתותב)

רבא - בא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור [באשתו - ודבק]

ר' חנינא - הכה ישראל חייב מיתה [ויך את המצרי]

הסוטר לועו של ישראל כשכינה; המגביה ידו נקרא רשע, חוטא, תיקצץ ידו, קבורה;
גוי ועוסק בז' מצות בני נח ככהן גדול

ר"ל - גוי ששבת חייב מיתה [לא ישבותו] - אפי' ביום ב' (רש"י - האיסור שלא יבטלו ממלאכה לשם מנוחה בעלמא)

ר' יוחנן - עסק בתורה חייב מיתה [לנו מורשה - גזל, לנו מאורסה - נערה המאורסה - סקילה] חוץ מז' מצות [האדם וחי בהם]

לא נשנית בסיני - רק לישראל - גיד הנשה לר"י דנאסרה מקודם, פו"ר, מילה לל"ק

רב יהודה אמר רב - מאדם עד נח נאסר בשר אף מדגים ועופות [לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ - ולא חית הארץ לכם], חוץ מהיורד משמים

אלמלא נתקלל נחש היו משמשים; אין דבר טמא יורד מן השמים

רש"י נו: - נט:

כל מה שכ' בדברות האחרונות היה כתוב בלוחות

ברייתא - גוי נהרג איפת תואר דגזל אשתו

גזל כותי מותר (לברייתא) דכ' לא תעשוק את רעך, ומדרבנן יש מאן דאסור משום חילול ה'

ישראל שגזל מישראל פחות מש"פ אסור ולא עובר - דלא תגזול רק אמידי דיש והשיב משא"כ גוי דלאו בר השבון הוא דדינו למיתה

הורתו ולידתו בקדושה - לרש"י - ר"מ גזר אפי' בשאר האב [אחלופי בישראל]

רגיל להכות קץ ידו - לרש"י - קנס

אתם קרויים "אדם" - לרש"י - ר"מ חולק

לא נשנית בסיני - בני נח נצטוו עליה עד סיני (פו"ר, מילה לל"ק) (אבל גיד הנשה לר"י ומילה לל"ב רק לבני יעקב [בני ישראל] [אתה וזרעך])

מנין אחר להתיר דבר שבמנין - רש"י - אפי' קבעו זמן לדבר, תוס' - רש"י חזר

את בריתי הפר לרבות בני קטורה - אותם 6 ולא זרעם

גמ' ס: - סד.

חזור לראש הדף

ע"ז - כדרכה (פעור מרקוליס אפי' כיון לבזוי, לרגום) [איכה יעבדו]

אפי' שלא כדרכה (לסקילה ולכרת): ע"י עבודות הפנים לגבוה [זובח לאלהים יחרם (רש"י - ולא כ' בלשון עבודה), בלתי לה' לבדו - ריקן העבודות לשם המיוחד]

וע"י השתחואה [וישתחו להם והוצאת את האיש ההוא (רש"י - וישתחו לבד מויעבד)], למ"ד מולך = ע"ז - מעביר בנו באש אבל מגפף מנשק, מכבד, סך, מנעיל רק ל"ת [רש"י - לא תעבדם יתירה, אל תלכו אחרי אלהים אחרים, אל תפנו אל האלילים] ולא מיתה [זביחה יוצא מן הכלל - עבודת פנים] ולא מלקות [לאו שבכללות]

מקבל עליו אלוה - אפי' ע"י אמירה [רש"י - היקש ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך] ל"ב דרש"י - אפי' שלא בפניו

מחשבין מעבודה לעבודה - שוחט ע"מ לזרוק וכו' לע"ז - לר' יוחנן אסורה בהנאה [כפיגול],

ולר"ל מותרת בהנאה, אבל חייב מיתה [רש"י - שחיטה צורך זריקה]

"אעבוד" חייב [לרש"י - בהסיתוהו משום לא תאבה ולא תשמע]

אבל לא ב"איני מקבלו אלא בעבודה", לר"י לא במסית לעצמו [אחוכי עליו] (לרש"י - המסית פטור) (ור"מ חולק), רב יוסף - ולא ברבים הנסתים [יחזרו - רש"י - לא קרינא אבה ושמע] (ואביי חולק), אביי - במסית מפי עצמו ולא ע"י אחר [חוזר], רבא - בלא אמר כך אוכלת, שותה וכו' [הקרובים אליך], לרב אשי באינו מומר

ע"ז מאהבת, מיראת אדם - אביי - חייב [ולא תעבדם יתירא, הא פלחה], רבא - פטור [לא קבלו לאלוה]

השתחוה לאנדרטא (רש"י - דמות המלך ולא ידע שהוא נעבד) בלי לקבל לאלוה לאו כלום הוא

לרבא - אומר מותר לעבוד ע"ז לגמרי = שגגת מעשה (וכהן המשוח לרבי חייב, לחכמים פטור), ביטול מקצת (משתחוה מותר) = העלם דבר

תני ר' זכאי, ר' אמי - אין חילוק חטאות להרבה עבודות [לא תעבדם - הכתוב עשאן עבודה אחת,]
ור' יוחנן ואביי חולקין [השחואה (ג"פ) לחלק יצאת]

לרבנן דר"ע אין חטאת על השתחואה, אלי אתה [צריך מעשה גמור - לרש"י - ועשה אחת], לר"ע יש [היקש וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו]

רשב"י - שיתוף - נעקר מן העולם [בלתי לה' לבדו], ואחרים ור' יוחנן חולקים

לא תאכלו על הדם - לאו שבכללות ואינו לוקה: אוכל בהמה לפני שתצא נפשה, קרבן לפני זריקה, אין הבראה על הרוגי ב"ד, סנהדרין מתענין ביום הריגה, בן סורר

נודר, נשבע בשם ע"ז וכן הגורם לאחרים בלאו [לא תזכירו, לא ישמע על פיך] (ולר"י לוקה בלאו שאין בו מעשה)

מותר להזכיר שם ע"ז הכתובה בתורה

ליצנותא דע"ז מותרת; סוגי ע"ז; לא עבדו אלא להתיר עריות, חיבת ע"ז רק בתר דאביקו ביה; ביטול יצר דע"ז, ניסו לבטל יצרא דעבירה - אהני דלא איגרו בקרובות; נצמדים לבעל פעור לעומת הדבקים בה'

רש"י סב. - סג.

"העלם דבר" רק מגוף האיסור - כסבור עבודה זו מותרת

חייב על שמ משמעון דהוי שם במק"א אבל לא על נפ מנפטלי דאין כאן מלאכה בשום מקום

מתעסק בחלבים ועריות שכן נהנה - חשיב בכוונה

לרש"י - לר' אמי השתחואה ללאו יצאת (אין כרת וחטאת אלא לאו ומיתה)

גמ' סד. - סח.

חזור לראש הדף

בנו למולך: למשנתנו ור' אלעזר בר"ש ור' חנינא בן אנטיגנוס מולך לאו ע"ז (רש"י - נ"מ דזובח לפניו, מעביר בנו לשאר ע"ז שלא כדרכה - פטור (ולרבנן חייב))

לרבא - לר' חנינא ב"א אפי' המליכו דבר לפי שעה, לראבר"ש דוקא מולך קבוע

חייב רק כשימסרנו למשרתיה וגם העביר (רש"י - השמש) באש [לא תתן להעביר] דרך העברה (אביי - שורת לבנים ואש מב' צדדים, רבא - קופץ משפה לשפה)

פטור במעביר כל זרעו, אביו ואחיו וכו', עצמו (וראבר"ש מחייב [בך]) וספק בבן סומא, ישן

וחייב בבן בנו/בתו, ממזר

אוב (מת מדבר משחיו, בין פרקיו, גולגולת (על הארץ)) וידעוני (עצם של חיה "ידוע" מדבר בפיו) - המכשף בסקילה וכרת והשואל בהם באזהרה

לר"ל אין כרת באוב לרבנן [הקשת זרועות לא הוי מעשה] (אא"כ מקטר לשד, לחבר שדים), בידעוני אף לר"ע [אין בו מעשה כלל],

ור' יוחנן חולק ושאני מגדף דפטור לרבנן (הגם דעקם שפתיו) דישנו בלב (לרש"י - עיקר חיוב תלוי במכוין כלפי מעלה)

סבטיון, אוב, קבר אביו של טורנוסרופוס יוכיחו על שבת; אי בעי צדיקי ברו עלמא,
ר' חנינא ור' הושעיא עסקו בספר יצירה ומיברו עיגלא תלתא

דורש אל המתים = מרעיב עצמו ולן בבית הקברות, מעונן - ר"ש - ז' מיני שכ"ז על העין, חכמים - אוחז העינים, ר'"ע - מחשב עיתים שיפה/רעה לעשות..., מנחש = סימן רע

אין סקילה וכרת למחלל שבת בתחומין לר"ע, הבערה לר' יוסי, ולאיסי א' מל"ט מלאכות אין סקילה ויש כרת וחטאת

מקלל אביו/אמו (אזהרה מאלקים/נשיא מיותר - אם אינו ענין) - לחכמים - ר' מנחם בר' יוסי - דוקא בשם [בנקבו שם יומת], לר"מ אפי' בכינוי

נערה המאורסה אפי' בא שלא כדרכה [רש"י - משכבי אשה]

ולא בוגרת, בעולה אפי' שלא כדרכה לרבי (אלא חנק), שמסרה לשלוחי הבעל,
לר"מ לא קטנה - לרב ור' יונתן חנק [ומת האיש - לבדו], לר' יאשי' פטור [ומתו גם שניהם - שויון (לרש"י - בני עונשין)]

מסית - "יש יראה - כך אוכלת, מטיבה" "איך נניח ה'" "כך חובותינו" וכן "אלך ואעבוד, נלך ונעבוד וכו'" ומכמינין (מארבין) עדים אחורי הגדר [א"צ התראה - לא תחמול ולא תכסה]

משנתנו כרבנן דיש סקילה לנביא שמסית, למסית עיר הנדחת ולא בחנק כר"ש

מכשף (עושה מעשה) למשנתנו בסקילה [ר"ע - ג"ש לא תחיה להר סיני, בן עזאי - סמיכות לשוכב עם בהמה, ר"י - אוב וידעוני יצא מן הכלל (ב' כתובין מלמדין)]
לריה"ג סייף [ג"ש לז' אומות]

אוחז עינים פטור אבל אסור, הלכות יצירה מותר [רש"י - מעשה הקב"ה - ע"י שם קדושה שלו], מעשה כשפים להתלמד מותר [לא תלמד לעשות - אבל להבין ולהורות כן]

כשפים מכחישין פמליא של מעלה, ר' חנינא - אין עוד מלבדו אפילו בכשפים;
מעשה שדים/כשפים; ותעל הצפרדע; כשחלה ר"א נכנסו ר"ע וחבריו לבקר,
ב' זרועותי כב' ס"ת שנגללין, לא חסרתי מרבותי ולא חסרוני תלמידי,
יצאתה נשמתו בטהרה, ר"ע - הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן

רש"י סה. - סו.

חלוק חטאות תלוי בחלוק לאוין [אשר לא תעשינה וכו' או הודע] (לר"ל או בחלוק מיתות (נ"מ - ידעוני)) ולא בחלוק כריתות

מקטר לחבר שדים בסקילה/קרבן, לחשים לחבר חיות (אפי' כדי שלא יזיקו) בלאו אא"כ רצין אחריו - פיקו"נ

לר' מנחם בר"י א"צ שיברך שם בשם

עוד חומר לימוד
למסכת סנהדרין