הלכה א' (לט: - מג:)
הלכה ב' (מג: - מז.)
המשך הלכה ב' (מז. - נ:)
המשך הלכה ב' (נ: - נג.)
הלכה ג' - ד' (נג. - נג:)

הלכה א' (לט: - מג:)

חזור לראש הדף

כלל גדול - מכלל דשביעית שהשבת חלה על הכל; גדול מכלל אחר לקמן

שוכח עיקר שבת, ולבית רבי אף תינוק שנשבה (ור"א חולק) - חטאת אחת (ולמסקנא לר"א אף שוכח עיקר שבת חייב על כ"א [מאחת])

שוכח שהיום שבת - לר"א ומשנתנו חטאת אחת [הנה; שוגג א'] לכל שבת [שבת הוא לה'], ולר"א על כל מלאכה [מלאכות מחלקות], ולר"ע רק חטאת אחת

יודע שהוא שבת - חטאת על כל מלאכה [ועשה אחת; כ"א שוגג בפנ"ע; ה"ב - הבערה לחלק יצאת], לר"א לכל שבת [שבתות מחלקות]

תולדה [מהנה] ואב שלו - חטאת אחת, ב' תולדות - לר"א ב' חטאות לכל שבת, ור"ע חולק

זיבח קיטר וניסך לע"ז בהעלם א' - לר' זכאי חייב על כ"א [ה"ב - לא תשתחוה לחלק יצאת]

לר' יוחנן חטאת אחת [פרט בצד/לפני הכלל לא מלמד על הכלל; לא תשתחוה לצורך עצמו יצאת (עבודות גבוה, אינה מעשה, דרך כבוד)] (להו"א - אא"כ הם עבודות מיוחדות לע"ז זו)

אין צירוף חצי מלאכה בב' שבתות [כל העושה בו מלאכה]

שכח מתי שבת - מח' רב ושמואל אם מונה ו' ועושה שבת או שבת ומונה ו'

לר"נ בר יעקב מונה ו' ושבת, ה' ושבת, וכו', א' ושבת, ו' ושבת, וכו'

בבל - עושה כל יום כדי קיום נפש

שלוחו קידש אשה - לר' יוחנן חושש לכל הנשים שהם קרובות [יש תקנה לישא גיורת],
לר"ל אינו חושש

שגג בשבת ובמלאכות - לרב המנונא חייב אחת, לר' זעירא לכ"א

לר' יהושע ב' תמחויין מחלקין, ומ"מ מצרפין ב' חצאי זית

ספק אם מצרפין חצי מלאכה בשגגת שבת עם חצי בשגגת מלאכה,
ואם מצרפין חצי זית בשגגת קודש עם חצי בשגגת טומאה

ר"ל - לר"א ימי טהרה בין ימי נדה הויין כידיעה לחלק, ור"ע ורבנן חולקין

הלכה ב' (מג: - מז.)

חזור לראש הדף

ל"ט אבות [ל"ט "מלאכה" בתורה; "עבודה" "מלאכה" במשכן; אל"ה הדבר-י-ם (3);
אל"ח (ה' וח' מתחלפין)]

תולדות - ר' יוחנן ור"ל מצאו ל"ט לכ"א (1521), בני ר' חייא מצאו ו' לכ"א (234)

כל שממנו לאישים בבל תקטירו ובשתי הלחם (וביכורים) אף להעלות על הכבש [ואל המזבח לא יעלו] לשם עבודה [לריח ניחוח], משא"כ שאר קדשים [אותם]

לר' בון בר חייא ור' ישמעאל ור' יוחנן אף ב' פרטים שיצאו מן הכלל לחלק יצאו,

לר' חנניה בד"ר הלל ור' יוסי ב"ר בון לא לחלק

לחלק בעריות [ר' יוחנן - כלל בכרת ופרט (אחותו) בכרת לחלק יצאת, לר' אלעזר - חלק באזהרות]

אף לנבעלת לחלק/לכרת [לר' יוחנן כלל ופרט בכרת, לר' אלעזר - לא תקרבו (לגלות על כל הפרשה)]

ערירים יהיו = בלי בנים, ערירים ימותו = ימותו בחייו

אשת אח מאמו אין ערירי/כרת [לר"ע היקש לדודתו, לר' ישמעאל היקש לנדה - שיש לה היתר]

בקדשי בדק הבית אין כרת לפיגול נותר וטמא

ב' מיני קדשי מזבח מצטרפין למעילה פיגול נותר וטמא
ואינן חלוקין לחטאות [כלל בעשה ופרט בל"ת]

חרישה בשביעת לר"א לוקין [יצא לא תזרע ולא תזמור ללמד על כל עבודה בארץ ואילן]
ולא בתוספת שביעית [שש שנים תזרע (אסמכתא)]

לר' יוחנן אין לוקין [כלל בעשה ופרט בל"ת אינו מלמד],
ויש עשה לר' ירמי', ור' יוסי חולק [כלל ופרט - רק זרע וזמיר]

מותר לחפור בור בשביעית אף לר' יוחנן [שש שנים תזרע הוי לאו הבא מכלל עשה ומלמד על הכלל דרק עבודת קרקע נאסרה

שחיטה זריקה והעלאת שחוטי חוץ חייב על כל אחת [לר"א - היקש שם תעלה ושם ותעשה]

המשך הלכה ב' (מז. - נ:)

חזור לראש הדף

תולדות:

1) חורש (כדי ליטע גרגיר כרישה\חיטה): חפר חרץ נעץ מדייר מעדר מזבל מכבד מרבץ,
מפעפע (מרכך) גושים, מברה ביער, מצית שדה קנים, לר' זעירא צובר עפר, מסקל,
בונה מדריגות בהר, ממלא נקעים שתחת הזיתים, גומא למים לגפנים, כל המועיל לקרקע

לר' יוחנן המבשל נבילה ביו"ט אינו לוקה [מתוך שהותרה לצורך], לר"ל לוקה

חרישה לא הותרה ביו"ט אף לכיסוי הדם [בעי שינוי; כר"ש דא"צ לגופה; לר' יוסה אף לרבנן אין דרך חרישה אלא לצורך יפוי קרקע]

קצר ליפות קרקע ספק לרבנן\לר"ש אם חייב אף משום קוצר, ולר' יוסה אף לרבנן פטור

2) זורע: נוטע מבריך מרכיב מקרסם (ענף יבש) מזרד (לדלל) מפסל (נוטל פסולת) מזהם
מפרק (אבנים) מאבק (שורש מגולה) מעשן מתליע קוטע (עלין) סך ומנקב (פגי תאנים), משקה, עושה בתים (לאילנות), כל המבחיל (מבשל) פירות

נטע וזמר בשביעית חייב ב' [התורה חלקה לב' לאוין]

3) קוצר: בוצר מוסק גודר תולש אורה, ולרבנן דקיסרין אף הצד דג [מבדילו מחיותו],
לר"א חולב ורודה חלות דבש וסוחט זיתים

קוצץ שקמה וחוזר ומצמיח יותר חייב משום קוצר וזורע ומכה בפטיש [מחליק קורה]

הנותן עציץ נקוב ע"ג עציץ נקוב חייב משום קוצר [מיעט יניקתו כשהגביה] וזורע [חזר וקירב יניקתו]

4) מעמר: שוטח תאנים וצימוקין ומקבצן, וכל מקבץ אוכל ונוגע אחד בשני

5) דש: שוחק אורז, נוגע להסיר קליפה, לר' יוחנן סוחט להוציא ציר

גמר מלאכה של קמח, פשתן, שום שחוק, צבע מזרעים - חייב משום מכה בפטיש

סחט וא"צ לציר - לר' יוחנן פטור לרבנן\לר"ש, לרב מותר [לאו דרך דישה],

בצריך לציר - לר' יוחנן חייב, לרב פטור אבל אסור [אין עומדין למשקה]

סחט שלקות לגופן או למימיהן - לרב מותר [אוכל מאוכל],
לשמואל פטור אבל אסור [מלאכה שא"צ לגופה]

רסק בצל למתקו אסור [אשוויי אוכל], להוציא שורפו מותר

לא ישהה צנון במלח

לובש בגד מבית האומן אע"פ שיתקרע [אינו מתכוין]

מוציא קוצים מבגדו בצנעה ולא יקרע בכוונה

ינגב טיט מבגד ביד אחת, ולא ישפשף זה בזה

לא ינער טל\קמטים\אבק בגד בג' בני אדם, וספק בב'

הרוחץ מח' רב הונא ורב יהודה אם מותר להסתפג גופו בבת אחת

מים על בגד מח' רב הונא ור' ירמיה אם ינער או ממחק (מוריד ביד)

רוק מותר להבליע בבגד, ומח' ר' חייא ור"ש בר רבי אם מותר לשוף בעפר

6) זורה - מפריח רוק ברוח, מפרר לרוח

בורר צרורות ע"ג כרי פטור [לא הועיל]

בורר אוכל ואכל לאלתר בשבת - ספק אם חייב לב"ש

בורר אוכל מאוכל לחזקיה חייב (אפי' במין אחד) ולר' יוחנן פטור, ומותר לכתחלה במניח על השולחן אוכלים ראשונה ראשונה אבל לא לברור כל מין לחוד

מותר לברור אוכל מפסולת כשבדעתו לאכול הפסולת בסוף

לר"ג בורר ביו"ט לוקה אף לב"ה, ומותר להדיח ושולה הפסולת הצפה ומותר לטחון שלא כדרכה

אוכל נפש ביו"ט הותר מלישה ואילך [כל מלאכה לא תעשו עד ושמרתם את המצות (מלישה); אשר יאכל לכל נפש מן ושמרתם את המצות],

לחזקיה אף בורר [אך, הוא, לבדו - ממעט רק קצירה טחינה והרקדה],

לר"י אף מכשירי אוכל נפש וכ"ש הרקדה

הרקדה בשינוי מותר ביו"ט וספק אם אף שונין\באפשר מערב יו"ט

7) בורר: יין למשמר (וביו"ט מותר)

8) טוחן: שחק מלח, חרס, פלפל

9) מרקד: מנפה מוץ, חול, עפר

10) לש: גבל מוץ, עפר, סממנים לקילורין או מלוגמא לרטיה, מקטף, עורך

11) מבשל: אפיה, מתיך סיד שמן זפת אבר, צולה, מטגן, שולק, מעשן

בישול בחמי טבריה (תולדת חמה) - לר' יוחנן מותר, לחזקיה - אסור ולר' זריקא מספקא לי'

ומח' אם מותר לבשל בהם פסח

שיעור מלאכה באוכל - כגרוגרת לאכילת אדם, כמלא פי גדי לבהמה, בישול כדי ביצה קלה;

בצמר - כרוחב סיט לאורג, כָּפול לטוות

המשך הלכה ב' (נ: - נג.)

חזור לראש הדף

תולדות:

12) גוזז: לר' יוחנן תולש, לר"ל רק בעוף או בבהמה מתה [דרכה]

התולש מקדשים לר"ל פטור, לר' יוחנן חייב

13) מלבן: גפרית בבגד, שרק בפנים, צובעת מטווה (מראה טבעי), חוט בפי חייט, מיינטון (בגד מאבן המתגהץ באור), סוחט (לר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה מלאכה בפנ"ע)

14) מנפץ: אף סיב, הוצין, גומא

15) צובע (מכין באילים שיתאדם עורם): נצרר דם חבורה, אודם בשפה, צובע ע"ג צורה

16) טווה: העושה חבל, איזור

17) מיסך: העושה שק, נפה, מחצלת, עריכת השתי;
גדיל סביב שולי קופה לארוג עליו קנים, סורג מיטה לאורך

18) ב' בתי נירין (עושה הבתים\מעביר החוטים בהם): קורות המיטה שעליהן סורגין,
אף ב' חוטין בבית ניר א', או א' בב'

19) אורג ב' חוטין: סורג מיטה לרחבה; 20) פוצע ב' חוטין

21) קושר (מיתרי הקלעים; תופרי יריעות; אורגי היריעות (זמני))

22) מתיר (מיתרי הקלעים; בנפסק שנית מתיר קשר ראשון; לא ישאיר קשרים של אורג [היריעה האחת - כולה אחת בלי קשרים])

קורע ומתיר חותל של תמרים [כשובר חבית לאכול], קושר ומתיר שק עור [כפותח ונועל דלת]

23) תופר ב' תפירות - מתיחת ראשי החוט לחברם

לר' חנינא צריך לתחוב החוט כולו לצד שני, למסקנא אפי' חלקו תלוי

לר' יונה ור' יוסי בקשר ראשי החוט, ורב חולק

חוט הקשור למחט או תפרו בבגד - אינו חיבור לטומאת המחט

24) קורע על מנת לתפור (בבגד\עור רך)

25) צד (חלזון; תחש מין חיה במדבר)

מח' אם יש צידה בחלזון [רק מבדילו מחיותו; אין דרכן לצוד דמצוי בהרים; אינו פרה ורבה]

26) שוחט - נטילת נשמה (פוצע חלזון), ולר"ל חובל אב ושוחט תולדה

27) מפשיט; 28) מולח (עיבוד עורות)

29) מעבד (תיקון עור למלאכה - משרטט בעור לחותכו)

ר' אבהו - מותר לעשות אהל מעור בהמה טמאה

30) ממחק (שף עור חדש ע"ג עמוד) - ממרח תחבושת, מורט שער נוצה

31) מחתך - גורד ראשי כלונסאות, תולש גבעולים זה מזה, מקטע גוש מגומא

לר"א חיוב מכבד ומרבץ משום דש/חורש, מגבן ומחבץ (מעמיד חלב) משום לש,
חולב ורודה דבש וסוחט זיתים משום קוצר

לחכמים כולם שבות

32) כותב ב' אותיות (אף ע"מ לקלקל) - צר צורה

33) מוחק מקום על מנת לכתוב ב' אותיות

ד שעשאו ר, ר ועשאו ד (להגיה ספר) - חייב משום כותב ומוחק

34) בונה (קרשים ע"ג אדנים) - בכלים, לר' יוסי ב"ר בון אף לשעה, מן הצד (זה בצד זה; מצדד בלי טיט), דפין ע"ג קורות, סיפי בית, קולע כלי, נופח כלי זכוכית, כלי בדפוס

א' הניח אבן וא' טיט - לת"ק הראשון פטור חוץ מראש הדימוס, לר' יוסה שניהם חייבים

טיט ואח"כ אבן - השני חייב

35) סותר על מנת לבנות

36) מכבה; 37) מבעיר

38) מכה בפטיש - כל גמר מלאכה (קורה, אוכל, פשתן, צבע, בגד, קוטם נוצה, גמר לצייר צורה

39) הוצאה - זורק, הושטה מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע (לרבי ולרבנן דר"ע הושטה אב בפנ"ע)

הלכה ג' - ד' (נג. - נג:)

חזור לראש הדף

פטור על הוצאת דבר שאינו כשר להצניעו - לר' אלעזר ע"ז, לר' יוחנן איסור הנאה (אבל ע"ז בכל שהוא [אחשביה קרא]), לר' חסדא פחות משיעור הוצאה, לר' יוסי בר"ח מוך לנדה

חוץ מהמצניע עצמו

בדבר הראוי להצניעו י"ג חייב בכל שהוא (בהצניעו אדם)

השווין בשיעוריהן מצטרפין לשיעור הוצאה, לר' יוסי בן חנינה ור' חנניה חמור משלים הקל (ששיעורו נפיש) [שווין בשיעור הוצאה להיסק (כדי לבשל ביצה)]

לתני ר' הושעיה הוציא תבן (ראוי לפרה) כמלא פי גדי להאכילו לגדי חייב

ור' יוחנן חולק דגרוגרות הוי שיעור אוכל אף לחולה

ולכו"ע הוציא עשבים (ראי לגדי) כמלא פי גדי להאכילו לפרה חייב (לגי' ק"ע פטור)

ר"י - קליפי עדשים אדומות שנתבשלות עמהן ונאכלות מצטרפות לכגרוגרת

עוד חומר לימוד
למסכת שבת