הלכה א' (לג. - לד:)
הלכה ב' (לד: - לו.)
הלכה ג' (לו. - לו:)
הלכה ד' (לו: - לז.)
הלכה ה' - ז' (לז. - לח.)
הלכה ח' - ט' (לח. - לט:)

הלכה א' (לג. - לד:)

חזור לראש הדף

לא תצא בחוטין בראשה [דלמא מתרמי טבילה ומתרת ומייתי ד' אמות]
חוץ מחוטי שער (הל' ה') [קשה ע"ג קשה לא חוצץ], בנות קטנות (הל' ו') [לא שכיחא טבילה]

אבל יוצאת בתייכי (שרשרות חלולות) [לא שלפה]

אין חציצה בג' חוטי שיער (וספק בב') ולר"י אף חוטי צמר

ספק אם קשר נימא אחת לנימא אחת נחשב כב', אם ב' לב' נחשב כארבע

תכשיט המחובר לכסות ככסות [לא שליף; טפל לבגד]

זוג עם ענבל מקבל טומאה,

ובייחדה בעריסה לקשקוש מח' אם מותר לטלטל העריסה בשבת באינו מתכוין לקול [עשויין לקול בחול]

לא תצא בתכשיטין [שלפה להראותן ומייתי ד"א] אא"כ תפורין לשבכה, אשה חשובה

תצא בכבול (כיפה תחת שבכה) לחצר ולא לרה"ר ולר"ש בן אלעזר מותר [כרבי דטמון ולא שלפה]

תכשיטין בבית לר' מונא מותר, לר' בון אסור, ואין משלחין אותם ביו"ט [לר' מונא דאסור לצאת בהן אטו שבת, לר' בון מוקצין דאין להם תואר כלי]

תכשיטי כסף - ר' זעירא לא הורה לאיסור או להיתר, ומח' אם ר' ירמיה אסר

אין רואין במראה בשבת [אטו גילוח נימא], ולרבי בכותל מותר,
ולאיש אסור בחול [אינה דרך כבוד] חוץ מבית רבי [זקוקין למלכות]

לר' יוחנן מותר ללמד בתו יוונית [תכשיט לה]

איסטמא (מטלית לבד עם חוטים צבעונים): אין כלאים, אין נגעים, משוי בשבת, מותר לכלה

אשת ר"ג קינא בעיר זהב של אשת ר"ע

יציאה בעיר של זהב - לר"מ חטאת [משוי], לחכמים מדרבנן, לר"א מותר [אשה חשובה לא שלפה]

לר' ליעזר ורב ששת באיסור לצאת בהן מדרבנן מותרין בחצר,

לר"ש בר חייא אסורין בחצר (חוץ מכבול [בבלי - שלא תתגנה על בעלה]) אף של איש (ורא"ש מסתפק) ואף מפתח של זהב בידו

טבעת בלי חותם הוי תכשיט לאשה ולא תצא בה

הלכה ב' (לד: - לו.)

חזור לראש הדף

אל יצא בסנדל או במנעל המסומר [מעוברות מפילות כשרואות ראש חד/שומעות קולו; מעשה שנדחקו והרגו זה את זה (ולאו אורחיה שיהא סנדל לחול וסנדל לשבת)]

אא"כ מטילת מלמטה, אין ראשו חד (לטעם א'), מסמרים לנוי (מח' - ה', ז', כ"ד)

סָכין ומדיחין מנעל אבל לא מגרדין טיט אלא לאחורי הסַכין לר' יוסי בר חנינא,

ולא סָכין לצחצחן ולא יסיך רגלו כשהיא במנעל

סך שמן ומתעגל על טבלה של עור, ולא יסיך טבלא של שיש ומתעגל [אטו עור] ורשב"ג מתיר

אין לובשין מנעל וסנדל חדשים אא"כ הלך בהן מבעוד יום

סנדל שנפסק רוב מאחת כפיו לרוחבו או אחת מאזניו עדיין טמא ויוצא בו בשבת

לר"י נפסק החיצונה טהורה ואסור לצאת [תיקונו גנאי הוא, ולא מהפך לשמאל]

נפסק שתיהן טהור ואסור לצאת, ומותר לטייל בהן עד שמגיע לחצרו או לכרוך גמי

מותר ללבוש נעל ימין על שמאל או להיפך

לא יצא בסנדל א' [חשוד שנושא השני] אא"כ מכה ברגלו - ונעלו על רגלו השני לשמואל [מכתו מוכחת עליו], על אותה רגל לר' יוחנן [שלא ינגף]

לברייתא ושמעון בר בא בתחלה נועל ימין וחולץ שמאל,

לר"י בבלייא נועל שמאל [שלא תהא נראית ימין פגומה במכה]

לא יצא בתפילין אבל סמוך לחשיכה מותר [דרכו לחלוץ] משא"כ בסנדל המסומר

לא יצא בקמיע אא"כ מומחה (ג"פ לאדם זה, ג' בני אדם לכו"ע)
אבל לא בתוך תכשיט [מראית עין] אא"כ מחובר לכסות (דלא כר' נתן)

נותן רטייה ע"ג מכה שנתרפאת [משמרה] אבל לא עלי גפנים [רפואה]

אין קורין פסוק בשם (י"ג בשבת) לרפואה אלא לפני שנפגע

אסור לתת עליו ספר או תפילין בשביל שישן

שיר פגועין - מזמור ה' מה רבו צרי, יושב בסתר עד שמת מעונך

לא יצא במלבושי מלחמה

הלכה ג' (לו. - לו:)

חזור לראש הדף

חייבת חטאת ביציאתה במחט נקובה (לחכמים דר"מ רק בגודלת שער)
או בטבעת עם חותם (לר' נחמי'; ע"מ לחתום בה)

בכובלת (קשר עם בושם) ובצלוחית פלייטון לר"מ חטאת, לחכמים פטורה [תכשיט]

יציאת חייט במחט בבגדו, לבלר בקולמוס באזנו לר"מ אומן חשוב פטור ואומן טפל חייב,
לחכמים כל אומן חייב

לר' נחמיה קבלת טומאה תלויה בחותם שבטבעת, שליבות הסולם, מסמרות בעמוד קולב, יתידות בעול

לרבנן הטבעת והמעמיד עיקר

הלכה ד' (לו: - לז.)

חזור לראש הדף

יציאה בכלי מלחמה לת"ק חייב [גנאי [וכתתו חרבותם וכו']],

לר"א תכשיטין הן לו [חגור חרבך וכו' הודך והדרך]

בירית (מחזיק בתי שוקיים) טהורה [תשמיש כלי] ויוצאין בה בשבת,

כבלים (שלשלת בין רגליה) טמאין [תשמיש אדם] ואין יוצאין

וחמושים עלו בנ"י - בה' מיני זיין; מיני תכשיט

הלכה ה' - ז' (לז. - לח.)

חזור לראש הדף

פיאה נכרית בחצר מותרת חוץ מילדה בשל זקינה ולהיפך [מחכו עלה וממטי ד"א ברה"ר]

בנות קטנות יוצאות בחוטי צמר [אינן כשער ולא מחכו עלה] ואף על צוארן [לא שכיחא טבילה]

יוצאת במוך שבאזנה, ואם נפל לר' ינאי יחזיר וחכמים חולקין [להו"א מח' אם שמן מרפא או מוך; מח' אם צריך בית אחיזה לכיסוי כלי; אם אדם כקרקע שצריך בית אחיזה; למסקנא מח' אם שכיח דמהלך בהן ד"א ברה"ר]

יוצאת במוך בסנדלה או לנדתה, ובדבר שניתן לתוך פיה מבעוד יום

לרבי מותר לצאת בשן זהב או תותבת

וחכמים אוסרים [חייס אם נפל (משום יוקר/בושה לומר לנגר לעשות אחר) ומטלטלת ד"א]

ר' יסה מתיר ליתן רפואה לשן

יוצאין במטבע או טס ע"ג מכה ברגל

קטנות יוצאות בקיסמין שבאזניהן, ולאבא בר בא אסורין [לא לנוי]

יוצאות רעולות או לפרוף בגד באבן או מטבע מערב שבת ולרשב"ג באגוז אפי' בשבת [מיטלטל]

הלכה ח' - ט' (לח. - לט:)

חזור לראש הדף

לר' יוסי קיטע יוצא בקב שלו, לר"מ אסור (לגי' בבלי איפוך)

ולכו"ע יוצא בסמוכות ואינו יוצא בכסא עם סמוכות לרגליו התלויין

נכנסין לעזרה בקב הקיטע וסמוכות, ולא בסמוכות לרגליו התלויין (שלא ינגפו)

אינו יוצא באנקטמין (חמור המדדה ומבעית תינוקות)

ר' זעירא - קטנים יוצאים בזגין בצוארם, ר' אילא - גדולים יוצאים בזגין בכסותם

מח' ר"מ ור' יוסי אם יש דרכי אמורי בביצת חרגול, שן שועל, מסמר הצלוב

לר"י כל שמרפא אין דרכי אמורי

דרכי אמורי/משום ע"ז; אסור לנחש אבל בג"פ יש סימן והולכין אחר בת קול או של ינוקא;
ואתן אדם תחתיך; שינוי השם/מקום גורם; צדקה הציל ממות; כל המנחש סופו לבא עליו;
יאמר ליעקב מה פעל קל בשנת 4972; מלאכים שואלין לצדיקים מה הורה לכם הקב"ה;
חנניה מישאל ועזריה סריסים ונתרפאו, עדיפי ממלאך

עוד חומר לימוד
למסכת שבת