הלכה א' (כ: - כב:)
הלכה ב' (כב:)
הלכה ג' (כב: - כד:)
הלכה ד' - ה' (כד: - כה.)
הלכה ו' - ז' (כה. - כז:)
הלכה ח' (כז: - כח.)

הלכה א' (כ: - כב:)

חזור לראש הדף

כירה בקש או גרוף כל צרכו (כולו; מקום הקדירה) או קטום כל שהוא:

שהייה למשנתינו ור"י - לב"ש חמין, לב"ה אף תבשיל ע"ג ג' אבנים
לר"מ - לב"ש כלום, לב"ה חמין

חזרה לר"מ לכו"ע אסור, לר"י לב"ה מותר - לר' חלבו ורב לא לתוכה [כהטמנה] ג"ט (לק"ע ובי' מקרקעיתה, לשער ציון מלמעלה, לפ"מ למטה משליש עליון) / עד החריץ (שבדופן; שעושה חריץ בגחלים) [מקום שהיד שולטת ואינו מגיע לבישול]

אסור להפשיר מים במקום שאין היד שולטת

לר' אבהו א"צ גרוף לשהייה אלא ע"ג ג' אבנים

חריות שיבשו בעודן מחוברין וגללי בהמה גסה א"צ לגרוף ולקטום

קטמה ונתלבתה מותר ומח' אפי' לשהות לכתחלה

מעשר ומבשל בשבת - לר"מ (ר' יוחנן להל', רב לתלמידיו) בשוגג יאכל (ואח"כ גזרו על השהייה במצטמק ויפה לו [שוגג הייתי] ולא על המבשל), במזיד אסור לו עד מוצ"ש מיד,

לר"י בשוגג אסור עד מוצ"ש בכדי שיעשו, במזיד אסור לו עולמית,

לר' יוחנן הסנדלר (שמואל להל', רב דרש לציבור) בשוגג מוצ"ש לאחרים,
מזיד ולר' יוסי גם בשוגג בחייבי חטאת אסור עולמית

מצטמק ויפה לו: אכרוב, אפונים, בשר טורף, ראשי לפתות, ביצים; אבל חמין מצטמק ורע לו

לת"ק יעקור הנטוע בשבת במזיד ובשביעית אף בשוגג [נחשדו ויאמרו שוגגין היינו; ניכר עפ"י מנין שנים (נ"מ בנטע באלול דשישית/שביעית)],

לר"י בשביעית במזיד ובשבת אף בשוגג [הנאה ממעשה שבת]

חזרה בשבת מותר: בעודן בידו אפי' נטלו מבעוד יום (בי' - אולי ספק), אפי' לכירה שהבלה מרובה,
בקדרה מפוחמת אפי' תלוי ביתד או ע"ג ספסל - לר' יוחנן ב"ר מרייה בידו אוחזת בה

הלכה ב' (כב:)

חזור לראש הדף

תנור בקש או גרוף וקטום - אסור בשהייה וסמיכה,
ור' יודן ב"ר ישמעאל הקיל בדוחק בגרוף וקטום לבני ביתו בצנעא

כופח (שפיתת קדירה אחרת) בקש וגבבה ככירה, בגפת ועצים (בפנים) כתנור

אסור לייבש בגדים באויר תנור [המים מתבשלין; שמא יחתה]

קבלת טומאה בכופח תלוי בגיפופו (אם עשאו לאפיה/בישול; פתחו למעלה/מן הצד)

הלכה ג' (כב: - כד:)

חזור לראש הדף

לחכמים דבבל - לת"ק גזרו תולדות חמה [אטו תולדות האור] ורשב"ג מתיר,

לרבנן דא"י אף לת"ק מותרת, ורק חכמים שמיחו על אנשי טבריה חולקין

לר' יוסי בישול בתולדות האור או חמה מותר [אינו בישול גמור]

לא יטמין בחול שהוחמה בחמה [עושה חריץ]

מחמץ עיסה בתפוח של תרומה - בטל בק' [אין חימוץ גמור],
במימיו - לחכמים לא בטיל ור' יוסי מתיר

מוציאים אוכל מתוך מוקצה רק במקצתו מגולה, לר' לעזר בר תדאי אף ע"י תחיבה בסכין [אינו מתכוין לטלטול/להבעיר גחלים]

מותר להוציא ולהכניס כסא לטיט [אין הגומא מתקיימת; כר"ש דאינו מתכוין]

לר"ש טומנין לפת בעפר בשביעית [אינו דרך זריעה] ואין קדושת שביעית על הגידולין

בתחלה גזרו על רחיצה [אטו חימום מים בשבת], זיעה [הרוחצין אמרו מזיעין היינו], צונן [בצונן רחצנו], ומשנתגדרו התירו הכל אף בחמי טבריא

אסרו הבאת אלונטית ממרחץ לביתו, ור' חנינא בן עקיבה התיר

שטיפה בחמי טבריא - לת"ק מזלף על עצמו [שינוי],
לר"ש בן מנסיא מ"מ אסור [מזיע; מכבד הקרקע]

מותר לתת צלוחית צונן לתוך כלי שני

לר' יהושע בן לוי ור"מ מותר לשאול הלכות בית הכסא בבית הכסא, לרב וברייתא אסור

רחיצה בחמין - לשמואל רק פניו ידיו ורגליו, לרב כל גופו אברים אברים, ולא כל גופו אף ביו"ט [אינו שוה לכל נפש]

שוהים במולייר הגרוף (גחלים בבית קיבול מבחוץ) ולא בקטום שאינו גרוף [גחלים נוגעות כהטמנה; הרוח מבעירה הגחלים; שמא יוסיף מים שלא יתפרק]

ולא באנטיכי הגרוף (גחלים בין שוליה) [כותליה מחממין מעצמן (הטמנה; דמי למבשל)]
אא"כ פתוחה מלמעלה

הלכה ד' - ה' (כד: - כה.)

חזור לראש הדף

לא יתן צונן בכלי ראשון

להפשיר (צונן מרובה) לחכמים דר"מ ור' יוחנן אסור [דמועטים אתי לידי בישול],
לר"ש בן מנסיא ורב מותר

לר"מ מותר להפשיר כנגד המדורה, וחכמים אוסרים במקום שהיד נכוית [אפשר לבא לידי בישול]

לב"ש לא יתן צונן בכלי שני, לב"ה מותר [לר' יוסי היד שולטת, לר' יונה ואבא רותח הוא אבל עשו הרחקה לכלי ראשון ולא לכלי שני]

לא יתן תבלין בכלי ראשון, לר"י מותר חוץ מיש בו חומץ או ציר וספק ביש בו מלח או יין

לר' יונה עירוי ככלי ראשון ואינו חייב (אבל מבליע), לר' יוסי לאו ככלי ראשון

הלכה ו' - ז' (כה. - כז:)

חזור לראש הדף

אין נותנין כלי בשבת לקבל שמן מנר

ואין נהנין מהשמן או מחיטים משזרען וביצים לאפרוחים [מודה ר"ש בדחייה בידים, באוכלים]

וספק בכבה לפני שבת ונתודע בשבת

לר"י נר ישן מוקצה [מחמת מיאוס] (אא"כ התנה להשתמש משכבה),

מודה ר"ש בנר הדולק [מחמת איסור]
ולר"מ אף משכבה - לר' ירמיה בשם ר' יוחנן דמיוחד לשעה,
לר' בא בשם ר' יוחנן בייחדו לעולם/לכל בשבת

מודה ר"ש בנוי סוכה [מחמת מצוה - בטלין לסוכה], מוכין [לאו כלי], נעשה אוכל בשבת [אוכלין]

מעות שע"ג מוכני (אופן) הנשמטת מהשידה - אין גוררין (לר"ש עד שנפלו),
באינה נשמטת גוררין [אינם על עיקר הכלי]

שכח אבן על פי חבית מטה על צדה או מגביה ומטה ונופלת

סל מוקצה משעלו אפרוחין מעליהן ע"ג [בניחא ליה הו"ל כמיוחד לכך; מחמת מיאוס לר"י]

לר"י פמוט או טבלה תחת לנר אינו מוקצה [אינו מאוס; מחמת איסור לית לי']

נר מונח בדלת - בשוכח אינו בסיס אבל רב ושמואל מקללין הפותח [קרוב לפסיק רישיה שיבעיר/יכבה]

הדליק בכוס וקערה וכבה - אף לר"ש אסור להסתפק משמן ואסורים בטלטול [שמא יכבה להשתמש בהן]

אין הנר בסיס לפתילה - כשגיררו עכברים הפתילה (למ"ד לא אמרינן מיגו דאיתקצאי),
כשהפתילה דחוקה בנר [כדופן], יש בו שמן,
לר' מנא - לר"ש לית לי' מוקצה ואפי' בסיס (ור' אבהו חולק)

תיבת עץ כבד - לר' יוחנן ודב"ר ינאי אסור לטלטלו [מייחד לו מקום], לר' אמי ר' ירמיה ור"ש מותר

לר"ש מותר לגרר מטה וכו', ומודים חכמים בטלטול והחזרת כסא משוקעת בטיט [אין הגומא מתקיימת] (ור' יוסי ב"ר בון חולק)

דב"ר ינאי - עד ג' חווקין נחשב כסא - מח' אי נ"מ לטלטול בשבת, שאין חזקת תשמישין
בחצר, לטמא מדרס

ר' יוחנן - מותר לטלטל מנורה קטנה אפי' לקחה לסחורה או באת ערב שבת עם חשיכה (ועדיין לא השתמש בו)

הלכה ח' (כז: - כח.)

חזור לראש הדף

נותן כלי לקבל ניצוצות [אין צורך בהן ויכול לנערן]

אבל לר' יוסי לא יתן בו מים [גרם כיבוי], ולרבנן מחיצת מים מותר

עוד חומר לימוד
למסכת שבת