גמ' עו: - עח.
גמ' עח: - פב.

גמ' עו: - עח.

חזור לראש הדף

חייב המוציא יין כדי מזיגת כוס של ברכה - רובע רביעית הלוג (רבא - דע"י מזיגה יעמוד על רביעית, אביי - כשמזיג הוי פחות מרביעית - חוץ מקרוש דבעי רביעית)

יין קרוש - רב יוסף - כזית = רביעית [רש"י - לא ראוי למזיגה]

חלב כדי גמיאה

חלב אשה ולובן ביצה כדי לשוף בקילור

דבש כדי ליתן על מכה (ספק כולה או עליון)

לא ברא דבר לבטלה; ה' אימות; עיזי מסגן ברישא, מגליין;

דשא דרך שם וכו'; דג נחש וחזיר מוסיפין גבורה כשמזקינין

שמן כדי לסוך - לר' ינאי ורשב"א אבר קטן דקטן, לר' נתן דוקא אבר קטן דגדול או גדול דקטן

מים - כדי לשוף קילור, סרוחים - רביעית כדי לגבל טיט; שאר משקים ברביעית

לר"ש כולן ברביעית (לעשירים) אא"כ מצניעו, ת"ק דר"ש - לרש"י - ס"ל כרשב"א דף עו.

שיעור נמדד כפי השתמשות השכיחא, היותר חמור

לרשב"א דם תרנגולת ולרשב"ג דם עטלף כדי לכחול עין א'

גמ' עח: - פב.

חזור לראש הדף

לר"י שיעור יותר קטן לגמי, חרסית, סיד, עצם, חרס, חומרי ניקוי, משמשי ע"ז

נייר - כדי לכתוב ב' אותיות (לרב ששת גדולות, לרבא קטנות ובית אחיזה),
נייר מחוק לכרוך על צלוחית

לר"י מוציא קשר מוכסין (סימן ששילם) אף משהראהו למוכס חייב [צריך להראות לאחר]

לר"י מוציא שט"ח אף משפרעו חייב [מותר לשהות שטר פרוע (רש"י - לצלוחית), מודה בשטר א"צ לקיימו בטענת פרעתי, אין כותבין שובר (רש"י - מלוה חייב דבעי להחזירו ללוה), צריך להראותו ד"גברא דפרע אנא"]

הוצאת סמנין שאינן שרוין, זרעים שאינן זרועין, שופכין לגבל טיט - שיעורן יותר גדול דאין אדם טורח בפחות

עורות - מצה (לא מליח) לח - כדי לכסות משקולת; יבש (חזי לעיבוד) או חיפה (מליח ולא קמיח) כדי קמיע; דיפתרא (קמיח) כדי גט (רש"י - יותר קטן); מבושל ומתקשה - ה' טפחים

דוכסוסטוס למזוזה, קלף לפ' שמע בתפילין

רב - מזוזה אקלף כשר, תפילין דוקא אקלף במקום בשר,
לר' אחי - שינה כשר

ס"ת גם אגויל (לרש"י מעובד בעפצים)

תפילין מטמאין ידים - לר' זכאי רק הפרשיות, לר"ש הקציצה, לת"ק אף הרצועות שעם התפילין

רבא - הוציא אות א' בדיו וא' בקולמוס תיקו

כתיבתן היא הנחתן; הוציא וכתב אות א' וחזר והוציא א' פטור [יבשה ראשונה וחסרה]

רבא - הוצאת ב' חצאי גרוגרות זאח"ז פטור כשהגביה הראשונה או בב' העלמות,
חייב בהעבירה דרך עליה תוך ג"ט

ת"ק - חייב אפי' לב' רשויות,

ר' יוסי - פטור - לרבה כשיש רה"י ביניהם, לאביי אפי' כרמלית,
לרבא אפי' פיסלא (לרש"י עץ הממלא כל רוחב רה"ר)

קנה - כקולמוס המגיע לקשרי אצבעותיו - וספק איזה ;
עבה או מרוסס - כדי לבשל כגרוגרת דביצת תרנגולת טרופה בשמן באילפס

אבן - לת"ק כדי להבריח עוף, לר"א בן יעקב י' זוז שבהמה מרגשת

שיעור אבני בית הכסא - לר"מ ג' כאגוז, לר"י ג' כביצה, לרבותי דזונין ור' יוסי כזית כאגוז וכביצה,
לר' ישמעאל בר' יוסי בשם ר' יוסי מלא היד (ר' ינאי - למקום קבוע לבית הכסא,
ואי לא - לרש"י כאגוז)

רב ששת - יש עליה עד הוי יחוד לבית הכסא ומותר: רש"י - טלטלול מדוכה דמלאכתה לאיסור, אא"כ נשטשטשו מגשם ואין רישומן ניכר

רבא - ימשמש כלאחר יד בצרור [השרת נימין]

רב חסדא - מותר להעלות אבנים לגג בשבת [כבוד הבריות דוחה טירחא יתירא (לרש"י)]

ר"ל - יקנח בצרור שהעלו עשבים [רש"י - אינו מתכוין לתלוש מהצרור, כבוד הבריות דוחה תולש מהקרקע דרבנן], רב הונא - ולא בשדה ניר [גומא]

ר' יוחנן - לא יקנח בחרס אף בשבת [סכנה, כשפים]

צרור וחרס - לרב הונא צרור עדיף חוץ מאוגני כלי, לרב חסדא חרס עדיף

מח' בצרור ועשבים [רש"י - חותכין בשר, במחובר - חשש תלישה]

ליפנות - יעמוד וישב, יסתלק לצדדין, ימשמש בצרור, יסיח דעתו מדברים אחרים,
ילך x 10 4 אמות

חרס - לר"י כדי ליתן בין פצימין, לר"מ לחתות אש גדול, לר' יוסי לקבל רביעית

רש"י פ. - פא.

לרבנן דקלוטה לאו כהונחה - תוך ג' לרש"י צריך הנחה על משהו או בידו

לרש"י פשוטי כלי עצם טמאין

לרש"י פותחת טמא דיש בית קיבול מפתח

עוד חומר לימוד
למסכת שבת