גמ' נז. - ס.
גמ' ס. - סז:

גמ' נז. - ס.

חזור לראש הדף

תכשיטין חשובין - אסורין אפי' בחצר (לרש"י אפי' מעורבת) [אטו רה"ר] דאתי לשלפא ומייתי

לא תצא בחוטין בראשה [דלמא מיתרמי טבילה ומתרת ומייתי ד"א]

אבל יוצאת: בתיכי חלילתא [אריג, לא קפיד], ברייתא - בחוטים שבאזניהם [אינו חציצה], בחוטי שער תלושין

חציצה: קשה ע"ג קשה - שער על שער לכו"ע אין חוצצין
(אבל לא תצא זקנה בשער של ילדה [לשבח]),

פשתן על שער לכו"ע חוצצין

קשה ע"ג רך - לכו"ע חוצצין אא"כ רפין

רך ע"ג קשה - לת"ק ומשנתנו חוצץ, לר"י אינו חוצץ

כבול: לר' אבהו כיפה של צמר - לת"ק תצא לחצר [שלא תתגנה על בעלה]
לרשב"א אף לרה"ר [דמיגליא שערה]

לשמואל חותם על עבד - לא יצא בחותם שבכסותו [דעביד רבו - דילמא ישבר וירא ויקפל טלית]

בחותם שבצוארו - רק מותר לרה"ר בעביד לי' רביה ובטיט [ירא לשלוף, כשישבר זורקו]

אין קבלת טומאה לזוג של בהמה בלי עינבל [רש"י - אין תכשיט לבהמה] ושל דלת [המחובר לו כמוהו]

זוג של קטנים שניטל עינבל עדיין טמא [אביי - שהדיוט יכול להחזירו,
רבא ור' יוחנן - ראוי למלאכתו ראשונה - להקישו ע"ג חרס,
ר' יוסי בר' חנינא - ראוי למלאכה אחרת - לגמע תינוק (כר' אלעזר דדוקא למדרס בעי ראוי למלאכה ראשונה)

יוצא עבד בזוג הארוג בכסותו [ארוג לא גזרו דלא מיפסק, סו: - כל אדם בזוג זהב

יציאה בעיר של זהב - לר"מ חייב חטאת [משוי], לחכמים אסור מדרבנן [תכשיט - דלמא שלפא], לר"א מותר [אשה חשובה לא משלפא]

כלילא: לל"ק מח' רב ושמואל ברצועה לפדחתה שמצויירת בזהב אי חשוב ומשלפא או לא [מה העיקר], לל"ב מח' בכולו של טס

אבנט (מח' - רצועה עם זהב \ כולו טס) מותר [לא משלפי] חוץ מע"ג אבנט אחרת [משוי]

טבעת בלי חותם - תכשיט לאשה ודלמא משלפא

עם חותם (סב.) - תכשיט לאיש (לרש"י פטור), משוי לאשה [עם בפנ"ע],

לר' זירא - דוקא לר' נחמי' אבל לרבנן הטבעת העיקר והוי תכשיט [הולך אחר המעמיד]

רש"י נז. - נט:

לרבותיו דרש"י מקפיד חוצץ אפי' עייל מים, ורש"י חולק

אסתמא (לבדים) אינו כלאים - רש"י - שאינה טווי

רבא - זוג שניטל עינבל לא פרח הטומאה - לרש"י אבל אינו מקבל טומאה

לר' יוחנן אומרים בטומאת מת עמוד ונעשה מלאכתינו -
לרש"י - לטהרו כשנשבר

עולא מז: - לרש"י - תכשיטין מותר לטלטלן שלא כדרך מלבוש

לרש"י אסור לחלק שיער בשבת

גמ' ס. - סז:

חזור לראש הדף

לא יצא עם סנדל המסומר לחזק [מעין המאורע]

אבל מותר: לנוי (רק ה', ז', י"ג (בנוטה מצד א') מסמרות), תפר מנעל מבפנים, מסמר ככלבוס, מלא מסמרות, נשרו רובם, עור מלמטה; ומח' לטלטלו לצורך גופו

לא יצא בסנדל א' [רש"י - ירו' - חשוד שנושא השני, רבותי - יצחקו עליו וישלוף] אא"כ מכה ברגלו (מח' באיזה רגל ינעול),

לא יצא בתפילין לכו"ע [אתי לאתויינהו (בא לפנות, יקרע)], ופטור לכו"ע [דרך מלבוש],

ולא יצא בקמיע שאינו מומחה

יר"ש נעילת ימין קודם (כברייתא) וקשירת שמאל [כתפילין] (כר' יוחנן) וחליצת שמאל;
סך - ראשו, ימין תחלה

קושר ומתיר קמיע מומחה ברה"ר ואסור לצאת בו כשקשור לטבעת [מראית עין], כשאוחז בידו, אולי כשאינו מחופה עור [מיצטריך לבית הכסא ומיייתי ד"א]

קמיע של כתב - אין מצילין מדליקה, טעון גניזה, וספק ליכנס בבית הכסא כשאינו מחופה עור

לצאת במלבושי מלחמה פטור אבל אסור

אם תצא במחט שאינה נקובה - פטור אבל אסור, נקובה - חטאת [לאו תכשיט]

אם תצא בכובלת (קשר עם בושם) - ר"מ - חטאת [משאוי], חכ"א - דרבנן [דלמא שלפא],
ר"א - מותר לכתחלה כשיש בושם [ריחה רע ולא שלפא]

גזרו מצער החורבן מידי דתענוג ושמחה

ג' דברים מביאין לעניות; לשמואל - אין בין עוה"ז למשיח אלא שעבוד מלכיות,
לר' חייא ב"א - נביאים נתנבאו על ימות המשיח; ליגמר והדר ליסבר;
ב' ת"ח המחדדין\הנוחין\המקשיבין\המדגילים זל"ז; נאנס - כאילו עשה מצוה;
גדול המלוה מצדקה, ומטיל בכיס מכולן; ידור בשכונת ת"ח

אם יצא בסייף - לחכמים חייב חטאת [לגנאי - בטלין לימות המשיח], לר"א תכשיט הוא

בירית (אצעדה להחזיק בתי שוק) טהורה [רש"י - כלי המשמש כלי] ויוצאין בהם [צורך לבישה, ולא משלפא (לרש"י - לצניעות)]

עם שלשלת טמאה [שימוש אדם - לשמור בתולות] ואין יוצאין [מחויא (לרש"י השלשלת)]

מקבל טומאה: אריג כ"ש [או בגד], תכשיט כ"ש [ציץ],
1/2 אריג 1/2 תכשיט כ"ש [כלי כלי משרצים],
שק טווי ולא אריג ממש [או שק, ג"ש בגד ועור למת - וכל מעשה עזים] ואפי' מזנב סוס ופרה [או שק]

תכשיטי מדין; קרבן הלוחמים; המסתכל באצבע קטנה של אשה

רב - רק כבול ופאה נכרית מותר בחצר [שלא תתגנה], לר' ישמעאל בר' יוסי הכל מותר בחצר

מותרת לצאת במוך לנדתה (לרש"י - שלא יטנפו בגדיה) אע"פ שאינו קשור לה ויש בית יד [מאיס ולא מייתי]

מותר בדבר שניתן לתוך פיה מבעו"י ולא בניתן בשבת

לזקנים ראשונים נדה לא תתקשט [בנדתה - כמנודה] ור"ע חולק [שלא תתגנה]

לרב מראית עין אסור בצנעה (כר"א ור"ש)

שן זהב - לרבי מותר לצאת [גנות לאחוויי], לחכמים אסור [רבותי - מחייכי עלה ושקלה,
רש"י - חשוב ומחוי
] אלא של כסף

יוצאות בחוטין וקיסמין שבאזניהן (רש"י - אורחא) חוץ מדצבעוני [כתכשיט]
אבל נזמי אוזן מותר [רש"י - טירחא לשלוף]

ספק לפרוף אגוז (מעין כפתור בבגד) להערים להוציאו לבנה לאוכלו

לר"מ קיטע יוצא בקב שלו, לר' יוסי אסור [לרש"י - מח' אי מנעל או משוי]

ביש בו בית קיבול כתיתין - לאביי טמא מת, לרבא אף מדרס (רש"י - מח' בלא עבידי לסמיכה ומיסתמיך לפרקים)

קיטע שרגליו תלויות לא יצא בכסא וסמוכות [רבותינו - א"צ כ"כ, רש"י - איידי דתלו זימנין דמשתלפי]

לר"ע סנדל של סיידין (לרש"י - עץ)
כמנעל [מטייל לביתו], ולא הודו לו

לוקטמין (חמור הנישא בכתפי הליצנים; קבין ללכת בטיט; מסכה לפרצוף) - טהורין ואין יוצאין

מותר למשוך מעיים בכוס חם, לסוך שמן ומלח בכפיו להפיג יין, לפשוט חוליות גרונו, לפופי תינוק ליישב אבריו

יוצאין באבן תקומה אפי' אינה מעוברת

יוצאין בזגין של זהב [כר"ש דכל ישראל בני מלכים (לרש"י - אין חשש שיחייכו עליו), באריג בכסותו]

כשניכר רפואתו, אין דרכי אמורי

יודיע צערו לרבים שיתפללו; לחשים ומעשים דרכי אמורי

רש"י סא. - סו.

קמיע מומחה - תכשיט לחולה כמלבוש

איתמחי גברא - לרש"י - בקמיע זו לג' בנ"א, ג' מיני קמיעים לג' חלאים לג',
ר"פ - ספק בג' קמיעי לא'

איתמחי קמיע - לרש"י - כתב זה לג' או ג"פ (לרש"י - מאדם זה), קמיע זו לג' (מיד כל אדם)

אצעדה טמאה [לרש"י - תתחטאו]

קב בלי בית קיבול לכתיתין טהור - שוקו אינו מיטלטל ע"ג הכלי

עוד חומר לימוד
למסכת שבת