גמ' נא: - נד.
גמ' נד. - נו:

גמ' נא: - נד.

חזור לראש הדף

חטם בגמל, חתול בסוגר - נטירותא יתירה - לת"ק הוי משאוי, לחנני' מותר

עז יוצאה באפסר בחקיקת קרניה, וספק בתוך זקנה [דיפול ואתי לאתויי ד"א]

פרה ברצועה בין קרניה - לרב בין לנוי בין לשמר אסור,
לשמואל לשמר מותר [כחנני']

אפסר לפרה אינו נטירותא יתירה - במוליכה מעיר לעיר, בפרה אדומה שדמיה יקרין, במורדת

רצועה של שיר כרוכין סביב צואר - לרב הונא מותר, לשמואל אסור [לרש"י - מח' אי לנוי הוי אורחא], ברייתא - כרוכין שיכול לימשך מותר

שיר בהמה מקבל טומאה - כשהיה פעם תכשיט אדם (לרש"י - ונטמא אז), דאדם מושך בו הבהמה

ר"י - ביטול מתורת כלי ליטהר מטומאה - מחשבה עם שינוי מעשה לקלקל

טבעת לחגור מתניו (ר"י - לאגוד מלבושיו) ולקשר בין כתפיו טהורה (רש"י - אלא עם הרצועה),
של אצבע של מתכת טמאה

מחט טהורה - ניטל חורה או עוקצה, חלודה מעכבת תפירה (לל"ב דרש"י - רישומה ניכר), עומדת לינקב

אין החמור יוצא במרדעת שאינה קשורה מע"ש [לרש"י - משוי ולא מלבוש], לר' יוסי מ"מ משוי הוא

ולא באוכף אפי' קשורה מע"ש (רשב"ג - מותר חוץ מכשיש מסרך) [רש"י - מיחזי שרוצה להטעינו] ולא בזוג וחותם [כאזיל לחינגא] ולא בדברי רפואה חשובים שיפלו ומייתי

לרב תולין טרסקל לתענוג בשבת

לשמואל אסור (חוץ מסייחים קטנים דמצטערין לשוח)
אבל מרדעת לחממו מותר [צער (לרש"י - אורחא ולא משוי)]
ולהוריד אוכף אסור [יפול מאליו; רק לצנן]

לא יוצאה בסנדל ולא בקמיע של "מומחה לאדם ולא לבהמה"

שאר רפואות בהמתו - לת"ק ועולא אסור [אטו שחיקת סממנין], לר' יאשיה (להל') מותר

כיס בדדי עיזים - ת"ק ור' יוחנן להל' לרש"י מותר;

ר' יוסי ור"י בן בתירא ושמואל להל' אסור [לרש"י - משוי, לריב"ב - נר' כלחלב];

ר"י ורב להל' - ליבש מותר [רש"י - מיהדק, לצורך גופה],

ליחלב אסור [רש"י - לא מיהדק אתי לאיתויי, חלב שבכיס משוי]

מח' אם גדול או גרוע אדם שהניק בנו; מח' אם זה צניעותה\ו שלא הכיר שאשתו גידמת

אילים יוצאין לבובין - ב' מחוברין, עור כנגד ליבן, תחת זכרותן

רש"י נב: - נג:

טבעת כלי בפנ"ע טהורה [רש"י - אין תכשיט לכלי ואינה כלי אלא יד]

הוא לא הוזהר על תחום בהמתו ובלבד שלא יביאנה ממש בידיו

גמ' נד. - נו:

חזור לראש הדף

לא יצא גמל במטוטלת (מרדעת, כר תחת זנבו) [רש"י - שמא תפול ומייתי] אא"כ קשורה בזנבו וחוטרתו או בשלייתה

לא יצאו עקוד (מח' - יד ורגל \ ב' ידים או רגלים) או רגול (ידו ע"ג זרועו)

להל' - לא יצא מחבל שבידו טפח (טפחיים יש איסור) ולא יהא סמוך לקרקע טפח [רש"י - לא מיתחזי כשמירה]

לא יקשור גמלים זב"ז [כאזיל לחינגא] אבל בכל החבלים בידו מותר

לא יצאו: תרנגולים בחוטין, ברצועה; זכרים בעגלה תחת האליה; רחלים חנונות (עזק עם שמן על פדחתה (ורחמה) לחמם, קיסם בחוטמה שתתעטש (ויפלו דרני)); עגל בעול; פרה בעור הקופר, ברצועה בין קרניה

אפשר למחות ואינו מוחה נתפס; סימן תי"ו; תמה זכות אבות; ד' מתו בעטיו של נחש;
כל האומר ראובן, בני עלי, בני שמואל, דוד, שלמה, יאשיהו חטאו אינו אלא טועה;
לרב קיבל דוד לשה"ר; כשנשא שלמה בת פרעה נעץ גבריאל קנה בים; נתן דצוציתא

עוד חומר לימוד
למסכת שבת