הלכה א' - ג' (ה: - ו:)
הלכה ד' (ז.)
הלכה ה' - ו' (ז: - ח.)
הלכה ז' - ט' (ח. - ט:)
הלכה י' (ט: - יא.)
הלכה א' - ג' (ה: - ו:)

חזור לראש הדף
הריני נזיר מן הגרוגרות ודבילה -

לב"ש נזיר [ר' יוחנן - הוציא נזירות מפיו ורוצה להתחרט ואינו יכול [לב"ש הקדש טעות הקדש];
לר"ל אף משום כינויי כינויין ליין (נ"מ בלא אמר "נזיר")] ונדור,

לב"ה ולר"י לכו"ע אינו נזיר או נדור

לר"י לב"ש רק נדור מגרוגרות כשנתכוין לכך

אמר "כלוי/פרוש/מנוע ממך" לאשכול - קרבן וגם נזיר, לככר - קרבן

"זה תחת זה/חליפי זו" אצל קדשי מזבח - תמורה, אצל בדק הבית - חילול

לתני ר' הושעיה "חליפי זו" רק לשון תמורה ואינו בבדק הבית

"תחת זו" הוי תמורה וגם קדושת דמים לחומרא [הוא ותמורתו] אצל קדשי מזבח שהומם,
לר' יצחק בר לעזר רק בדק הבית [אין דעתו לעבור על לא ימיר]

"שומו עלי" - על אדם נאה נותן דמיו, על כעור נותן ערכו

לשון נזירות, קרבן, תמורה, חילול, ערכין, דמים - דוקא

הריני נזיר מפרה אם לא תעמוד ועמדה שלא על ידו - לב"ש נזיר [הוציא נזירות מפיו] וקרבן,
לב"ה ולר"ע לכו"ע אינו נזיר או נדור, לר"י לב"ש הוי קרבן בנתכוין לכך

"ראֵה מה העכו"ם אומר הריני נזיר" - לב"ש נזיר [הוציא נזירות מפיו]
משא"כ "מה אמר ישראל" וכו' [רק שונה דבריו]

איש בלשון נקבה ואשה בלשון זכר הוי נזיר

מזגו לו כוס ואמר הריני נזיר ממנו - בשיכור לא חל [רצונו לקרבן ואינו לשון קרבן]

הלכה ד' (ז.)

חזור לראש הדף
הריני נזיר ע"מ שאשתה יין ומיטמא למתים - אסור בכולן [כר"מ דאינו תנאי כפול, כר"י בן תימא דהתנה בדבר שא"א לקיים, ואף לר"ש הוי כדרך הנודרים לגבי תגלחת]

איני יודע שנזיר אסור ביין - לת"ק אסור, ור"ש מתיר [פתח לנדרו (ב' פי' בק"ע אם צריך חכם)]

סבור הייתי שיתירו שאיני יכול לחיות בלי יין או אומנתו קובר מתים -
לת"ק מותר [כתולה נדרו בחייו], לר"ש אסור [ידע פתחו כשנדר]

הלכה ה' - ו' (ז: - ח.)

חזור לראש הדף
הריני נזיר ועלי לגלח (קרבנות) נזיר/למאה יום וחבירו אמר "ואני" -
לבית רבי רק נזיר ל' יום [ואני על חצי דיבורו]

עלי לגלח נזיר ואח"כ אמר הריני נזיר - מביא קרבנות עצמו ודי

יכול להתחייב להביא קרבנות נזיר לפני שחבירו הזיר [מיגו דחל על מי שכבר נזיר]
(אא"כ מפרש על העתיד ליזור)

עלי לגלח חצי נזיר - לר"מ מביא קרבן אחד [כאומר חצי ראשו וצריך להביא קרבן שלם]

לחכמים קרבן ומחצה [כאומר חצי חובה]

הלכה ז' - ט' (ח. - ט:)

חזור לראש הדף
"כשיהא לי בן" ונולד טומטום או אנדרוגינוס לק"ע הוי ספק נזיר, לפ"מ לא [דעתו לבן ודאי],

"כשיהא לי ולד" הוי נזיר ודאי

הפילה - לת"ק אינו נזיר [לר"י ספק נזירות לקולא בתחלה בספק אם חל נזירות כלל,
לר' שמואל ב"ר יצחק (לר' מנא ר"ש בר"י מסתפק) אף בספק אם נזירות אחת או ב'
(ור' חייה בר בא חולק)]

לר"ש צריך להתנות אם בר קיימא חובה ואם לאו, נדבה [ספק להחמיר], וכשילדה יַתנֶה להיפך

נזיר סתם ועוד נזירות כשיהא לי בן - משלים שלו ומביא קרבנותיו וגילח ואח"כ מונה של בנו

כשיהא לי בן ועוד נזירות - כשנולד מפסיק שלו ומונה של בנו ומשלים שלו [הרי אני כהרי עלי],
ר' יוחנן - ובימי של בנו לוקה בהתרו על טומאה בשלו ויכול להפריש קרבנות לשלו [כנזירות אריכתא]

לגי' ק"ע - לאחר כ' יום ועוד נזירות מעכשיו - מתחיל ומפסיק ומשלים [מחית נפשיה להפסקה אפי' שלא במקום שמחה]

לרידב"ז הריני נזיר ל' יום אלו ועוד נזירות לל' יום אלו ומנה לשם לשנייה ספק אם צריך להפסיק או לא [ב' נזירות שוין]

טמא מת שנזר - מונה מיום ז', נזיר שנטמא - מונה של בנו אחר קרבנות וגילוח

הרי עלי להביא בהמה זו לעולה לאחר ל' - חל אפי' כבר מכרוה או הקדישה, משא"כ הרי זו

הלכה י' (ט: - יא.)

חזור לראש הדף
אין בין תגלחת לתגלחת פחות מל' יום אע"פ שהשלים קודם

יום לידת בנו עולה לכאן ולכאן

הפסיק שלו ומונה של בנו - נטמא בתוך ימים שלו (אילו לא הפסיק) סותר הכל,

נטמא אח"כ - לרב ור' יוחנן סותר ל' לבנו ול' שלו [אינו ראוי להביא קרבנותיו מחמת עיכוב שלו (משא"כ מחמת לילה או שבת)], לר' שמואל סותר ז' משלו

השלים שלו ונולד בנו - תגלחת (קרבנות) אחת לשתיהן (לרידב"ז ר' יוחנן חולק)

אא"כ כבר הפריש קרבנותיו לר' יוחנן [חכמים חולקים על רשב"י] (ותמן ורשב"י חולקים)

לרשב"י אין תגלחת נזיר טהור עולה למצורע לימי גמרו [לצורך עוד גידול שער] או לימי ספירו [לפני זריקת דמים] ולא של נזיר טמא לימי ספירו [לפני ביאת מים]