גמ' ב' - ג:
גמ' ג: - ה.
גמ' ה: - ו.
גמ' ו: - ז:
גמ' ח. - ח:
גמ' ט. - י.
גמ' י. - יא.
גמ' יא: - יג.
גמ' יג. - יג:

גמ' ב' - ג:

חזור לראש הדף

נדר איסור חפצא, שבו' איסור גברא

ידות מדרשה: נזיר להזיר, היקש נדרים לנזירות, למ"ד אין תורה כל' בנ"א - לנדור נדר, כל היוצא מפיו יעשה

נזירות חל על נזירות [נזיר להזיר] (לר"ן - ס' יום)

ר"ן

לר"ן - עיקר נדר: דבר זה אסור אפי' בלי התפסה

לר"ן - יַד: מקצת ככולו

כינוי כנדר גמור דאו' - לא גרעה הסכמת חכמים מהסכמת גוים, וכן שיבוש המדובר

"שבועה" א"צ הזכרת השם וכן להיפך

אין שבו' בל' נדר וכן להיפך, ורמב"ן ור' יוסי בירושלמי חולק [רמב"ן - מדין יד]

לר"ן ד: - קונם שאיני אוכל לך מהני משום יד לנדר

לוקין על ידות

גמ' ג: - ה.

חזור לראש הדף

בל יחל דנזירות - עובר בבל יאכל ^ בל יחל

בל תאחר דנזירות:

א) לא איפטר עד שאהא נזיר - מן ההיא שעתא (לר"ן - עובר מיד)

ב) הו"א נזר בבית הקברות לר"ל

ג) בל תאחר נזירות דטהרה - וכן טמא ושהה במזיד

ד) בל תאחר תגלחתו

ה) בל תאחר קרבנותיו (חי': אע"פ שמספיק קרבן א' לתגלחת; לא מתפיסו בנדר)

ר' יוסי בר' חנינא - מודר אני לך - שניהם אסורין
מודרני הימך - חבירו מותר והוא אסור, שמואל - לדבר עמו (לר"ן - הכל מותר דהוי ידים שאינם מוכיחות הכל מותר)

ר"ן

הרי עלי להיות נזיר - חל מיד דלא חסר מעשה

נזר בבית הקברות לכו"ע חל - שא"צ קבלה כשיצא ומח' ר' יוחנן ור"ל אי לקי - לר"ן - על ענבים

לר"ן - שאני אוכל לך לבד מהני [מה שאני אוכל משלך יהא קונם]

הו"א לשמואל - הריני עליך חרם שניהן אסורין -

לר"ן - פי' הריני עליך "ועל נכסיך" חרם

אין נ"מ בין "הימך" ו"לך" כשמסיים שאני אוכל - חבירו מותר

גמ' ה: - ו.

חזור לראש הדף

ידים שאין מוכיחות - לאביי חל (ר"ן - והולכים לחומרא)
לרבא לא [נזיר להזיר - מה נזירות בהפלאה אף ידות]

בגט - לרבנן כשר [אין מגרש אשת חבירו (רשב"א - = מוכיחות, ר"ן - הענין מוכיח מספיק)]
לר"י פסול [כריתות, ידים שאינם מוכיחות]

ר"ן

ידים שאינם מוכיחות - לר"ן - שניהם שוין
אפי' יד לא הוי - לר"ן - לא משמע איסור

לשמואל ידים שאינם מוכיחות לא הוי ידים כשיטת רבי יהודה
(תי' א' בר"ן - חוץ מבגירושין - אין מגרש אשת חבירו)

להל' בגט א"צ מינאי וצריך ודין, וי"א אף צריך מינאי

גמ' ו: - ז:

חזור לראש הדף

בעי ר"פ:

א) יד לקידושין (אולי ואת = חזאי) (לר"ן - אולי נדרים חמיר - א"צ מעשה)

ב) יד לפאה (אולי "מעמך" רק היקש לבל תאחר)

ג) יד לצדקה (אולי והדין = לנפקותא, "בפיך" רק היקש לבל תאחר)

ד) יד להפקר (שאני מצדקה שרק לעניים)

ה) יד לבית הכסא (והדין = לתשמישא)

מנודה אני לך - ר"ע חוכך להחמיר, לרבנן שרי [מח' אי ל' ריחוק או שמתא, אם ל' שמתא מהני, ירו' - אם יכול לנדות עצמו לענין נכסיו]

נידהו בפניו, התרה בפניו [לר"ן - אלים נדוייה, חשדא (בדיעבד לר"ן מותר)]

מנדין המזכיר שם שמים לבטלה

ת"ח מנדה ומיפר לעצמו

ר"ן

יש יד לגיטין - מעשה עדיף מיד - עיקר מוכיח

יש יד לשבועה [היקש לנדר]

להל' יש יד לקידושין [ספק דאו'] ולא להפקר [ספק ממון] ולבית הכסא [ספק דרבנן]
לצדקה - ר"ן - ספק ממונא, רשב"א ורמב"ן - ספק איסורא

הר"ר ברוך בר שמואל - מנודה מב"ד אנחנו אסורין בנכסיו ולא מהדיוט;
ר"ן - נ"מ ב"ד הגדול או סתם ב"ד

התרת נידוי - תוס' - אחר ל' יום (חוץ מלאיים), רי"ף ורמב"ם - מיד
רשב"א - ת"ח לא מיפר לעצמו אם מחוייב, ורמב"ם חולק

לפי הראב"ד אין אשתו נוהגת נידוי

גמ' ח. - ח:

חזור לראש הדף

נשבעין לקיים מצוה - לזרוזי נפשיה (לר"ן הוי שבו')

אשנה פרק זה = שבו' [יכול להפטר בק"ש (לר"ן - שבו' חל על מידי דאתא מדרשא)]

י' מתירין נידוי בחלום - לכתחלה דתנו (ר"ן - לאחרים; גמרא)

בעל נעשה שליח לחרטת אשתו אי מכנפין (לרשב"ם איירי בנידוה בחלום)

יחיד מומחה (רי"ף וי"מ - סמוך; ר"ן ורמב"ם - מובהק) מתיר שמתא אפי' באתרא דרבו

חמה מרפא בעוה"ז/בעוה"ב

ר"ן

מושבע ועומד אין קרבן [להרע ולהטיב] ויש בל יחל (רע"א - ורמב"ן עה"ת חולק)

קבלה מהני לדבר מצוה [בפיך]

נדר בחלום א"צ היתר, רשב"א - צריך

רמב"ם - דוקא הבעל נעשה שליח לאשתו
ר' שמשון - שולח חרטה בכתב לב"ד

יכול להתיר נדרי אשתו בהדי אחריני

גמ' ט. - י.

חזור לראש הדף

כנדרי כשרים לאו כלום

כנדבת כשרים לא מהני בשבו' [כשרים לא נשבעין לעולם]

הו"א דנדרי כשרים יהני לר"י [טוב נודר ומשלם] (למסקנא נודב ומשלם)

והו"א ונדבותם לא יהני לר"מ [טוב שאינו נודר כל עיקר]

לא מעל אדם על עולת הלל; שמעון הצדיק אכל מאשם נזיר מן הדרום

ר"י - חסידים ראשונים התנדבו בנזירות, ור"ש חולק

ר"ן

נדר = מה שלא לגמרי בנדבת לב משא"כ נדבה

נזיר לפניו ואומר "הריני" ה"ז נזיר, וי"א (תוס' נזיר) דוקא "אהא"

נדבה - לר"ן - יש בל תאחר

כנדבת כשרים בקרבן - לר"ן - תוך העזרה

גמ' י. - יא.

חזור לראש הדף

כינויין - ר' יוחנן, להל' - ל' אומות
ר"ל - ל' חכמים [אטו לה' קרבן [אטו ש"ש לבטלה]]

כינויי כינויין - לב"ש חל, לב"ה לא חל [מח' אי ל' אומות או חכמים, אי בהני נמי משתעי אומות, אי גזרינן משום כינויין]

רשב"ג - במוהי לא חל [לר"ן - צריך להזכיר שבו' של משה]

לַחולין = אלא קרבן (לר"ן - דלא כר"מ דלית ליה מכלל לאו)

ר"ן - משנה: 1) לַ... = מכלל לאו אתה שומע הן - כר"י (להל') ולא כר"מ

2) ל' איסור, קדשים א"צ כ' הדמיון [ר"ן - דשמן ע"ש איסורן, לא שייך "חי טמא"]

3) כאימרא לר"י צריך כ' הדמיון, וכן עולה [ר"ן - דאין השם על שם איסורן,
אולי "חַי..."
], לר"מ א"צ כ' הדמיון

מח' לר"י אי כירושלים מספיק [ר"ן - אולי כוונתו על אבנים]

ר"ן

סוטה, עדות, נדרים = איסורא דאית בי' ממונא (החפצא) ולכן לר"מ בעי תנאי כפול

גמ' יא: - יג.

חזור לראש הדף

לחולין (או לְקרבן) לא אוכל לך מודה ר"מ - לא חולין יהא לפיכך לא אוכל לך (ר"ן - מפרשינן להחמיר), ותנא דברייתא חולק לפי תי' א'

בעי רמי ב"ח - בשר ליד שלמים אחר זריקה - "זה כזה" -
בעיקרו קמתפיס (רבא) או בהיתרא קא מתפיס

לר"ן - אמירה סתם - בעיקרו קמתפיס

כחלה ותרומה הוי דבר האסור [לר"ן - אינו אסור לכל (האיסור מהתורה)]

יכול להפריש תרומת לחמי תודה בלישה (= דבר הנדור) ולצרף ט' עיסות לחלה אחת

הרי עלי כבכור - ר' יעקב אוסר [לה' לרבות דבר האסור - לר"ן - שמצוה להקדישו]

ר' יוסי מתיר [כי ידור - בדבר הנדור]

ר"ן

לראב"ד לַ... א"א לפרש אלא לא ... לרב אשי

איסור שלמים לטמאים, חזה ושוק, בכור לזרים - איסור תורה ולא מכח נדרו

גמ' שבועות - מתפיס באיסור דרבנן = דבר הנדור
מתפיס בדבר האסור רק בשבילו = דבר הנדור [לאסור איסר]

רמב"ן להל' בהיתירא קא מתפיס - בסיפא קמתפיס

גמ' יג. - יג:

חזור לראש הדף

לר"י קרבן שאני אוכל לך מותר [בעי כ' הדמיון]

(לר"מ) קרבן שאוכל לך אסור [מה שאוכל יהא קרבן]

קרבן לא אוכל לך, הא קרבן שאוכל לך - מותר לר"מ [נשבע בחיי קרבן]

קונם פי מדבר עמך = פי לדיבורו (לר"ן נעשה כאומר) [ר"ן - סתם נדרים להחמיר]

ר"ן

שבועות חלות על אין בו ממש [הגברא אית ביה ממש]
משא"כ נדרים [לא אסר מידי] אלא מדרבנן

עוד חומר לימוד
למסכת נדרים