מודה ב"ש בשמפסיד נכסי מלוג דממאנת נשואה ושלא בפניו

לב"ה - ת"ק דברייתא - מיאון בג' (לא מומחין),

בגט מיאון - "מיאנה בפנינו" ולא אמירתה [איחלופי בגט]

"אי אפשי בו" מהני אפי' כשמוליכה לחופה, בפני אורחים בלבד

א"צ מיאון: 1) כשהשיאוה שלא לדעתה,
2) ר' חנינא בן אנטיגנוס - בשאינה יכולה לשמור קידושיה,
3) לר"י בן בתירה (להל') - בנתקדשה לאחר (אפי' היתה נשואה),
4) לשמואל לראב"י - נתעכבה מלינשא לאחר שלא מחמת בעלה אלא דאינם מהוגנים

נישואי קטנה - ר"א ורבי - כמפותה - אינו כאשתו לזכויות ולתרומה

נתן לה גט - איסור קרובים, כהונה

נשאת כמה פעמים - מיאון אחר גט - ונשאת לאחר אין איסור מחזיר גרושתו [רש"י - מיאון האחרון מגלה דקטנה היא ובטלוה לגט], לשמואל - תנא דסיפא חולק

ר' ישמעאל בר"י לר"ע, ר"י ב"ב - אין מיאון של ערוה או שנייה לאחר מיתה מתירתה להתיבם

נשא קטנה ונפלה אחותה לפניו: מנישואי קטנות - תצא,

לשמואל בעילה משתגדל על דעת קידושין ראשונים (ורב חולק)
ואם נשאת לאחר צריכה גט משני

חטף אשה קטנה מבעלה - אפקעינהו לקידושין [עשה שלא כהוגן]

ב' צרות: קטנות, חרשות - יבום פוטרת חבירתה אבל לא את פקחת גדולה, ולא בא' חרשת וא' קטנה [ספק איזה ניחא לי' טפי להיות אשתו] (לרב אדא ב"א ורב חנא בעל חרש ניחא בחרשת טפי, ור"נ חולק)

יבם טוען בעלתי ונתן גט, והיא אומרת לא נבעלתי - תוך ל' (רש"י - משכנסה) כופין לחלוץ [מוקים אנפשי' מלבעול (לר' יוחנן רק לר"מ אבל ר' יוסי חולק, לרבה מודה ר' יוסי ביבמתו דבוש מינה)]

נודרת הנאה מיבם בחיי בעלה בלי כוונה לפטור - כופין לחלוץ

נטולה אני מיהודים - רב (להל') - אין דעתה איבם (לרש"י - ולא אסרה עצמה עליו)