שלום.

א) בהרבה מקורות בחז"ל מבואר שרק ה-ה' נקודה מלמעלה:

1. אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לד

כיוצא בו או בדרך רחוקה (שם ט' י') נקוד על ה' שברחוקה מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה ולחוץ.

2. מסכת סופרים פרק ו הלכה ג

עשר נקודות בתורה, ישפט י"י ביני וביניך, יו"ד שבביניך נקוד; ויאמרו אליו, אי"ו נקוד; ולא ידע בשכבה ובקומה, וי"ו שבקומה נקוד; ויפל על צואריו וישקהו, כולו נקוד; וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם, את נקוד; כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן, אהרן כולו נקוד; או בדרך רחוקה, ה' נקוד.

וכן הוא בספרי בהעלותך ובמדרש אגדה (בובר) שם וכן הוא במדרש חמש עשרה נקודות שבמקרא (בתי מדרשות כרך ב עמוד ת"צ) ועוד.

3. כאן גם מוסבר הדרש:

ירושלמי פסחים פרק ט הלכה ב

רבנן אמרי בשעה שהכתב רבה על הנקודות את דורש את הכתב ומסלק את הנקודה ובשעה שהנקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב. א"ר אף על פי שאין שם אלא נקודה אחת מלמעלן את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב. ה"א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה.

וכ"ה גרסת הרבה ראשונים: חזקוני, ר' חיים פלטיאל, פענח רזא, בעל הטורים בהעלותך. וכן גרס הרי"ד בפסקיו בפסחים שם. ובמנחת שי כתב שכן מעידות כל המסורות.

וכמובן שגם גרסת 'נקוד עליה' או 'על רחוקה' אפשר לפרש באופן זה, ואין הכרח שהכוונה על כל המלה.

ב) ומה שסיים הירושלמי 'איש רחוק ואין דרך רחוקה' - נראה דאתיא לרבנן דדרשי הכתב שמרובה על הנקודה והכתב הוא 'רחוק' ולא 'רחוקה', וכן הבין בתפא"י פסחים פ"ט מ"ב ע"ש. ודעת ר' יוסי יבואר כמש"כ הרע"ב בדעתו במשנה שם וז"ל, אני שמעתי לדרוש רחוק ה' אמות מאסקופת העזרה, שאפילו אינו רחוק אלא ה' אמות בלבד בסוף שעת [הקרבת] הקרבן נדון בדין דרך רחוקה, עכ"ל, ודוק. (הרב מ. קורנפלד)

אבל ראיתי בספר עלי תמר שם שפי' בע"א, וז"ל, הדרשה לפי הכתב ביאורו הפירוש הפשוט של המלה, ואלו הדרש לפי הנקודה, אתה מוציא המלה ממשמעותה הפשוטה, ע"ש. ולפ"ז הסיק, וז"ל, דעת רבנן והוא דעת ר"ע במתניתין, שפירוש המלה "רחוקה" הוא כפשטה, ככתבה, מפני שהכתב רבה על הנקודה. אולם דעת רבי יוסי במתניתין הוא שמוציאין המלה "רחוקה" מפשטה, מפני שהולך לשיטתו שסובר שאפילו אם הכתב רבה על הנקודה משום שאין למעלה אלא נקודה אחת כבר המלה יוצאת מידי פשוטה מפני שאף בכה"ג אתה דורש את הנקודה המוציאה פירוש המלה מידי פשוטה, ומפרש, איש רחוק ואין דרך רחוקה, עכ"ל. אלא שתמה על פירוש זה, וז"ל, ועדיין נשאר לנו לפתור חידה סתומה, לשם מה נכתב לדעת רבנן הנקודה כשהכתב רבה על הנקודה, הרי אין לה כל ענין וכל השפעה, שהרי אנו מפרשים המלה ככתבה וכמשמעה (וע"ש שנדחק לתרצה).

ג) אמנם יש מי שהראה מקום גם לדעה שכל המלה מנוקדת:

1. מושב זקנים על במדבר פרק ט פסוק י

רחוקה - נקוד. וראיתי בחומשים מדויקים מאד שכולו נקוד.

והוסיף:

והקשה הר"י למה ינקד כולו אחרי שאנו אומרים במסכת בבא מציעא (פ"ו ב') ובב"ר (פמ"ח) מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב, נקודה רבה על הכתב אתה דורש הנקודה, א"כ בכל מקום שרוצה לדרוש את הנקודה לא ינקד כל התיבה אלא מקצתה.

וע"ש שסיים בדברי הירושלמי הנ"ל.

2. ובעלי תמר שם הביא מנמוקי שזבנ"י (ירושלים תרמ"ו) שמעתיק מפירוש רש"י כת"י (לפסחים שם):

נקוד על ה"א שברחוקה, ונ"ל דגרסינן לפיכך נקוד עליה, דהא כל הכתיב נקודה היא וכל נקוד למעט הדבר בא דמשמע סמיוה להא תיבה מהכא. (עי"ש).

וזה ממש כדבריך שיש חסרון בלשון רש"י בפסחים וכוונתו בסוף דבריו לתקן נוסח המשנה ולנקד התיבה כולה. וברש"י עה"ת (במדבר ט' י') כתב כגירסא זו, נקוד 'עליו'.

ד) וכאן גרסה אחרת:

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ג סימן יג (ומצוטט כך גם ברא"ם שם)

בדרך רחוקה לכם, נקוד על חי"ת של רחוקה מלמד שלא היה דרך רחוקה אלא מן אסקופת העזרה ולחוץ, וי"א שאפי' בדרך קרובה והוא טמא לא היה עושה עמהם את הפסח.

ובעלי תמר שם:

ובמדרש במדבר י"ג 'נקוד על חיית של רחוקה', והוא ט"ס שנדמה להמעתיק הה"א כחי"ת, ונהג בה טובת עין וכתב החי"ת מלא, 'חי"ת', ברם הוא ט"ס וצ"ל נקוד על 'ה"א'.