רש״י ד״ה שן וצפורן בהדיא תנא להו - בא״ד - ולההוא לישנא פרכינן שן וצפורן בהדיא קתני להו בתורת כהנים כדפרישית והא נמי ליתא דלא פרכינן בהדיא קתני לה אלא א"כ שנויה במשנה דרוב ברייתות שבתורת כהנים ושבתוספתא שנאום חכמים במשנתינו ולא פרכינן הכי אלא היכא דסתם במתניתין תרי זמני או בחד מסכתא או בתרתי
צ״ע מדוע צריך שיהא ״תרי זמני או בחד מסכתא או בתרתי״ הרי אם קתני לה במתניתין שפיר יש לפרוך ומדוע פעם א׳ לא מספיק.
שמואל
לייקווד
א) אולי י"ל ע"פ עדיות פ"א מ"ה, וז"ל, ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין וגו', עיי"ש. הרי שלא כל דבר שנזכר במשנה הוא אליבא דהלכתא לכן מלמד אותנו רש"י כאן שהגמ' לא פריך "בהדיא קתני לה" רק משום שדבר זה כתוב פעם אחת במשנה, כי יש הרבה דברים שכתובים פעם אחת במשנה ואעפ"כ זה לא נקרא "משנה מפורשת" כי אין ההלכה כן. אלא רש"י מניח לנו כלל שאם דבר כתוב פעמיים במשנה זה מקרי בר סמכא ואפשר לפרוך ממנו כי זה כבר נקרא משנה מפורשת.
ב) וכן הוא בסוטה כב. שמי שמורה הלכה מתוך המשנה נקרא מבלי עולם, וכתב רש"י (ד"ה שמורין) שיש משניות הרבה דאמרינן הא מני פלוני הוא ויחידאה היא ולית הלכתא כותיה, ע"כ. וכאן בחולין מוסיף רש"י שאם הדבר כתוב פעמיים בסתם משנה זה כבר נקרא משנה מפורשת ואפשר לפרוך בהדיא קתני לה (ובאמת צ"ע אם זה שדבר כתוב פעמיים במשנה זה מספיק ראייה שהלכתא כותיה עכ"פ, דעת רש"י חולין כ. שנקרא משנה מפורשת).
ג) אמנם עדיין לכאו' צ"ע מיבמות קא: שהקשה הגמ' מה לי חד סתם מה לי תרי סתם, ע"כ. ומשמע שאין חילוק בין חד סתם לתרי סתם, וא"כ איך רש"י כתב כאן ולא פרכינן הכי אלא היכא דסתם במתניתין תרי זמני.
ד) ועלה בדעתי שאולי אפשר לומר פשט חדש שיתרץ מה שהיה קשה לי בשתי התירוצים הנ"ל, והוא שבכדי שהגמ' תקשה "בהדיא קתני לה" בעינן שהדין נזכר במשנה פעמיים משא"כ זה שהמשנה הוזכרה סתם פעמיים אינו עדיין מספיק ראייה לפסוק הלכה כמשנה זו, כי לפסוק הלכה בעינן ראייה יותר חזקה כגון מ"ש בקידושין סוף נד: הלכה כר' מאיר הואיל ותנן בבחירתא כוותיה, פי' שדבר שתנן במס' עדיות זה סימן מובהק שהלכה כן כי כל דבריהם העידו מפי הגדולים כמ"ש רש"י שם. וזה כונת הגמ' יבמות קא: מה לי חד סתם מה לי תרי סתם מה לי תלתא שמה שהמשנה מובאת כמה פעמים אינו מספיק ראייה שפוסקים כן.
ד) משא"כ כדי שהגמ' תקשה בהדיא קתני לה יש כללים אחרים, ובגמ' דידן מקשינן למה צריך לדייק מן המשנה ששן וציפורן פסולים בשחיטה הרי בהדיא קתני שהם פסולים, ועל זה קאמר רש"י שאם כתוב רק פעם אחת במשנה זה אינו ראייה בכלל שהדבר בר סמכא. ונראה לבאר ע"פ מתנ' עדיות פ"א מ"ו אמר רבי יהודה א"כ למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה שאם יאמר האדם כך אני מקובל יאמר כדברי איש פלוני שמעת, ע"כ. ומשמע קצת שאפילו להיפך אם דבר רק הוזכר פעם אחת במשנה זה אולי יכול לעשות אפילו ריעותא קצת שאין הלכה כן, עכ"פ אם דבר רק מוזכר פעם אחת במשנה עדיין כדאי לעשות דיוק ממשנה אחרת לאותו דין כמו שהגמ' כאן מדייקת ששן וציפורן פסולים לשחיטה, כי מה שנזכר פעם אחת הוי ראייה חלשה שזה בר סמכא ועדיין אנו צריכים לדיוקים אחרים.
יישר כח,
דוד בלום
יישר כח!
הנה קבלתי תשובה מחכם אחד ונראה נכון
וז״ל
כוונת רש"י היא שמקשה "הא בהדיא קתני לה" כאשר רוצה לדייק משהו ממשנה (כמו אצלינו, לגבי פסול שן וציפורן), ובמשנה אחרת, באותה מסכת או במסכת אחרת, כבר שנוי אותו הדבר.
ו'תרי זימני' שכתב רש"י היינו הדיוק מהמשנה והמשנה האחרת. ופשוט.
הרי רש"י כתב ולא פרכינן הכי אלא היכא דסתם במתניתין תרי זמני, וקשה לומר שמ"ש רש"י דסתם במתניתין פי' שרק מדוייק במתניתין אבל לא מפורש, כי תמיד "סתם במתניתין" פי' שכתב דבר מפורש במשנה אלא לא כתב איזה תנא אמר את זה.
יישר כח גדול
דוד בלום
