רב ושמואל דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר בזמן שאין בית המקדש קיים האיר מזרח מתיר
מאי טעמא ״תרי קראי כתיבי״
״כתיב עד (יום) הביאכם״ ״וכתיב עד עצם היום הזה״ הא כיצד כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים
עיין ויקרא פרק כג פסוק יד וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם
וקשה מדוע הביא הגמרא ״עד הביאכם״ קודם ״עד עצם היום״ שלא כסדר דקרא.
ויש ליישב משום שזמן שבית המקדש קיים קודם לזמן שאין בית המקדש קיים.
אולם יש לתמוה על הקרא גופא מדוע הזכיר ״עצם היום״ קודם ״הביאכם״ וצ״ע.
שמואל
לייקווד
הקרא איירי בזמן המקדש ואז יש שתי תנאים להיתר אכילת חדש, א) כניסת יום "מחרת השבת" ב) הבאת קרבן העומר. והנה קודם יום "מחרת השבת" לא מהני להקריב קרבן העומר לכן התורה אומרת שקודם צריך שיתקיים "עד עצם היום הזה" ואח"כ צריך שיתקיים התנאי השני "עד הביאכם את עמר התנופה", ומכיון שצריך קודם "עד עצם הזה" לכן זה קודם בקרא.
מצאתי בס"ד בטורי אבן ר"ה ל: באבני שהם סוד"ה ושמא, וז"ל, אלא ודאי עד ולא עד בכלל וא"כ היתר דעד עצם היום קדים לזמן הבאה לפיכך אקדמיה קרא, עיי"ש, ועי' גם נס לשושנים (הרב חיים משלם קויפמן - וורשא תרסט) חידושים בפרק לולב הגזול עמ' 104 ד"ה ואמנם, וז"ל, שפיר מוכח ליה מדכתיב קודם עד עצם היום והדר עד הביאכם דהאיר המזרח מתיר, ע"כ.
כל טוב
דוד בלום
