רש"י ד"ה בעץ - בדיל דמתרגמינן אבצא ועיין לקמן בסמוך רד"ה בבעץ - בדיל אשטיי"ן
לכאורה קשה, חדא, מדוע צריך לפרש עוד הפעם, ועוד קשה מדוע לא כתב הלע"ז בתחילה?
שמואל ,
לייקווד
א) צ"ל שמאחר ש"בעץ" אינה מילה מצויה לכן רש"י חשש שאע"פ שכבר פירש לעיל "בעץ" מ"מ כשהלומד יגיע למילה "בבעץ" לא יהיה ברור לו שזה אותה מילה כדלעיל, לכן פירש שוב שזה בדיל. והכלל הגדול בכל פרש"י הוא שרש"י טורח כדי שהלומד יהיה ברור לו פשוטי הדברים ויוכל להמשיך בגמ' בלי ליתקע.
ב) נלע"ד שרש"י קודם הביא המקור של המילה בלשון הקודש ובלשון התרגום לכן מציין שבחומש במדבר לא:כב בדיל מתרגמינן אבצא ועכשיו אנו יודעים שהמילה בעץ הוא קשור למילה אבצא ויש לנו מקור למילה בעץ בגמ' מלשון התרגום, ובפעם השניה שרש"י מפרש בדיל הוא מביא מן השפה המדוברת בימיו. ונראה שאין דרכו של רש"י בדיבור אחד להרבות בפירושים כדי לא להטריח על הלומד לכן כל פעם רק מביא פירוש אחד, אבל בסופו של דבר כשכבר גמרנו ללמוד דף כח: אנו יודעים הפירוש של המילה בעץ גם בלשון התורה וגם בשפה המדוברת וגם המקור בלשון התרגום.
ג) יש רק להוסיף שמצינו במקום אחר שרש"י חוזר על אותו דבר פעמיים באותו עמוד, עי' ב"מ מא. רש"י ד"ה שליחות יד, ושם כמה שורות אחרי זה שוב פעם רש"י ד"ה שליחות יד שחוזר על אותו פירוש. ואולי רש"י לפעמים חוזר על הפירוש פעמיים אם זה דבר חדש שלא מוכר לנו, וצ"ע.
א גוט וואך,
דוד בלום
א) חשבתי על אופן אחר איך שאפשר לבאר למה רש"י באותו עמוד מפרש פעמיים מהו בעץ והוא אם נשים לב שאע"פ שכתוב פעמיים בדף כח: מילת בעץ, מ"מ יש פעם אחת שכתוב בדיל במקום שלכאו' היה אפשר לכתוב בעץ. דהנה בריש העמוד תני רב פפא וגו' של בעץ וגו' ואח"כ בגמ' תניא אידך וגו' וחיפום בבעץ וגו', אמנם בין שתי פעמים אלו שנזכר בעץ הגמ' גם מביאה עוד ברייתא דתניא אין לו זהב מביא אף של כסף של נחשת של ברזל של בדיל וגו', ולכאו' צ"ע למה הברייתא שינתה את המילה בעץ שאמר גם רב פפא וגם התניא אידך ובמקום זה כתב מילת בדיל. ואולי צ"ל שחז"ל לפעמים כתבו בעץ ולפעמים כתבו בדיל אע"פ שזו אותה משמעות ממש וצ"ע.
ב) עכ"פ אחרי שבברייתא האמצעית כתוב בדיל כבר היה מקום לחשוב שבעץ אין תמיד פירושו בדיל כי אם היה פשיטא שבעץ פי' בדיל א"כ למה גם הברייתא האמצעית לא כתב בעץ אלא בדיל. לכן רש"י הוצרך לפרש עוה"פ שבעץ פי' בדיל כמו שפירש גם בפעם הראשונה וזה הטעם שרש"י חוזר על דבריו על בעץ פעם שנייה כדי להדגיש שלא נשתנה כלום בין הפעם הראשונה שנזכר בעץ לבין הפעם השלישית אע"ג שכתוב בדיל באמצע מ"מ גם בעץ פירושו בדיל.
ג) ועי' גם תוס' רי"ד ע"ז מג. (ד"ה המוצא) שכתב שכאשר הבדיל מתכהה הוא נראה כמו עץ, עיי"ש. והנה הרי"ד לא כתב להדיא שטעם שנקרא "בעץ" משום שדומה לעץ אבל יתכן שזה נרמז בדבריו. עכ"פ יש לנו עתה ס"ד לחשוב ש"בעץ" פירושו עץ ובצירוף הסברא הנ"ל ש"בדיל" הפסיק בגמ' בין בעץ לבעץ יש עכשיו שתי סברות לחשוב שבעץ אין פירושו בדיל, לכן רש"י הוצרך לפרש עוה"פ שבעץ פי' בדיל אע"ג שכבר כ"כ בריש העמוד.
דוד בלום
