הגמ' צג. מסיק שהמחיצה לא אוסר הד' אמות במחול הכרם אלא שהמקום הוי כמו הפקר. אבל לא הבנתי שהרי הד"א הנוספות שצריך כדי לזרוע זרעים חייב רק במקום שיש מחיצה וכמו שפסק הרמב"ם הל' כלאים (ז,י"ד) וגם הריטבא (ג:) ולא (ג:) כהרשב"א.
שמחה כהן
א) הגמ' כאן אומרת שד' אמות שליד הגדר אפקורי מפקר להו וברור שאין הכוונה להפקר ממש שנותן לכל מי שרוצה להכנס לשם אלא נראה שכאן הפקר הוי כמו ייאוש (עי' רש"י ב"מ כא. במתנ' ד"ה אלו וז"ל נתייאשו הבעלים וגו' והפקר הן ע"כ הרי משמע שייאוש והפקר היינו הך), כי כאן מתייאש מלזרוע בתוך ד' אמות של הכותל כי יודע שזה מקלקל את הכותל כמ"ש רש"י.
ב) לפי זה יוצא שהד"א שליד הגדר אע"פ שלא זורע שם מ"מ הם חלק מן הכרם כי הגדר הוא סביב לכרם. לכן כל השטח נקרא מחול הכרם כמ"ש רש"י לעיל ג: ד"ה מחול שמה שסביב לכרם הוא נקרא מחול, והכל יש לו דין של כרם.
ג) ועכשיו מובן למה הרמב"ם כתב שאם הגדר שסובב את הכרם הוא פחות מי"ט או אין בו רוחב ד"ט אין לו דין של מחול הכרם כי כדי שיהיה דין של מחול הכרם צריך שתהיה מחיצה טובה שמקיפה את השטח ואז אנחנו אומרים שהד' אמות שליד הגדר הם בטלים לגבי הגדר ונחשבים חלק מן הכרם אע"פ שלא זורעים שם, משא"כ אם אין מחיצה חשובה מסביב לשטח ממילא הד' אמות שליד הגדר לא בטלים לגדר ואינם חלק מן הכרם.
ד) לפי זה נראה שאינו מדוייק מה שכתבת שהמחיצה לא אוסרת הד' אמות במחול הכרם אלא אדרבה מכיון שיש שם מחיצה טובה היא נותנת שם של כרם לשטח שהיא מקיפה.
כל טוב
דוד בלום
