אדרבה בכהן יש לכאו' מקום טפי להחמיר כי יש תרי ספיקי להחמיר דילמא אתי בן דוד ודלמא הוא המשמר שלו כי במשמר שלו אסור לשתות יין כי שתויי יין אסורים בעבודה ואע"פ שיש יותר מקום להחמיר בכהן מ"מ לא אסרינן כהן לשתות לעולם יין כסנהדרין כב: וזה קושית התוס' למה מקילין בכהן ומחמירין בנזיר דאדרבה טפי הוה לן להחמיר בכהנים.

כתר"ה שליט"א צודק.

אולי יש לתרץ הקושיא ע"פ רש"י סנהדרין כב: ד"ה רבי שאפילו הוא מכיר שאינו עכשיו זמן משמרתו שמא יבנה וכל הקודם ואישתכח עייל ועביד ע"כ הרי כשיבוא המשיח כל הכהנים יהיו מותרים לעבוד וממילא כל כהן לא ירצה להפסיד את האפשרות לעבוד מיד לכן ס"ל לתוס מג: בקושייתם שכהן ונזיר שווים כי אפילו אם זה אינו משמר שלו יוכל לעבוד אם יכנס לביהמ"ק מיד.

יישר כח

דוד בלום

א) הנה לשון הגמ' סהדרין כב: רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם, ע"כ. הרי שמעיקר הדין לולי שתקנתו קלקלתו יש איסור לעולם לכהנים לשתות. ורש"י כתב טעם לאיסור זה שכל הקודם ואישתכיח עייל ועביד, ומשמע שכהן שנמצא שם חייב להכנס ולעבוד ולא הוי רשות בעלמא כי מי שנמצא שם ויכול להכנס הוי דומיא דמשמר שלו שחייב לעבוד, ויש לדמות זה למ"ש בתורה פ' אמור ומן המקדש לא יצא. ועיי"ש ברמב"ן, וז"ל, לכל הכהנים שבכל הדורות וגו' לאו גמור אזהרה שלא יניח עבודה ויצא, ע"כ. וא"כ י"ל גם שכהן שיכול להכנס ולעבוד בביהמ"ק יש לו חיוב גמור לעשות כן, לא רק רשות, לכן שפיר מדמה תוס' כהן לנזיר.

ב) יש להוסיף שהדברים קצת יותר מפורשים ברש"י תענית יז. ד"ה רבי, וז"ל, אסור לעולם אפי' המכיר משמרתו ומשמרת בית אבותיו דחיישינן שמא ישתנה סדר משמרות ושמא יעבדו כולם לחנוכת הבית בבת אחת ונמצא צריך לעבוד, ע"כ. הרי שרש"י כתב שהכהן צריך לעבוד ואין זה תלוי לפי רצונו.

ג) ועי' ספר החינוך מצוה שצ"ד בשם הספרי שומע אני אם רצה יעבוד ואם לא רצה לא יעבוד ת"ל ועבד הלוי הוא על כרחו כלו' שהדבר ההוא חובה וענין מוטל עליו בהכרח, עיי"ש. והנה שם מיירי בלוי ונראה ק"ו שכהן שיכול לעבוד בביהמ"ק יש עליו חיוב גמור לעבוד ואינו תלוי ברצונו.

ד) ועי' ריטב"א תענית יז. דלעתיד לבא אין חלוק משמרות שעברו אלא כל הכהנים יהיו שוין בעבודה כמו שהיו ברגלים, עיי"ש.

ה) ולפ"ז שפיר מדמים תוס' עירובין מג: כהן לנזיר כי בשניהם יש רק ספק אחד דלמא אתי בן דוד היום וכל כהן יהיה חייב בעבודה.

מצפים לישועה

דוד בלום