לכ' תלמידי חכמים מופלגים של כולל עיון הדף,
בעירובין לה: רשד"ה רבי מאיר כתב דידעינן שהיה טהור בשעה דאנחה,
ונשאלת השאלה מה איכפת לי שעה שאנחה,
ואא"ב לרבנן דפליגי ארבי מאיר וסברי דדוקא אם ראינו אותו חי מבערב באותו מקום אתי שפיר דבעינן לראותו טהור באותה מקום, אבל לפי רבי מאיר תמיד מטהרים אף אם לא ראינו אותו חי, וא"כ גם כאן נטהר את העירוב גם אם לא ראינו אותו טהור סאותה מקום דוקא?
אמר רב נחמן אבר רבהבר אבוה אין מקדרין לא בערי מקלט ולא בעגלה ערופה, וברבינו נסים שם דבאורייתא ושמא יוסיפו על המידות, ומשמעות הדבר הוא דבאמת נאמר שיעור של קידור, אלא שאולי אינו מדוקדוק, והדבר צ"ע דאם נמדוד כל ההר כאילו הוא קרקע חלקה, אולי יהיהי עיר אחרת שאינה הכי קרובה, ונדין אותה כקרובה?
שווארץ
א) עי' ריטב"א נדה ד. ד"ה נגע דאע"ג דלא הוחזק חי בבית זה, מ"מ ר"מ מטהר דלא סגי דלא הויא חי קודם לכן או בכאן או במקום אחר, עכ"ל. פי' אע"ג שלא ראינו אותו חי כאן מ"מ ידעינן שהיה חי באיזה שהוא מקום קודם לכן, משא"כ אם לא ידעינן שבשעת הנחת העירוב היה טהור, א"כ לא ידעינן שבכלל היה כאן מעולם עירוב כשר.
כמובן שאע"פ שלענין נגע באחד בלילה לא בעינן שראינו אותו חי במקום זה דוקא מ"מ לענין עירוב בעינן דוקא שבשעת הנחה במקום זה היה טהור דאל"כ לא ידעינן שהיה עירוב טהור במקום זה ועירוב תלוי על המקום, וא"כ אין לו היתר ללכת עוד אלפיים אמה ממקום זה.
ב) אה"נ נאמר שיעור של קידור ועבור עניני דרבנן הוא מספיק מדוקדק, משא"כ בשביל עניני דאורייתא אינו מספיק מדוקדק. והנה מדאורייתא צריך למדוד כל ההר כאילו הוא קרקע חלקה ואם לא נעשה כן אלא נקדר אולי העיר שנמדוד לא תהיה העיר שבאמת הכי קרובה אל החלל. ומכיון שעגלה ערופה דאורייתא, קידור אינו דרך מספיק מדוקדקת כדי לדעת איזו עיר הכי קרובה, ומש"ה קיי"ל שאין מקדרין בעגלה ערופה, וכהערת כתר"ה שליט"א.
חנוכה שמח
דוד בלום
א) אם אנחנו יודעים שהככר היתה טהורה באיזה שהוא זמן מה איכפת לנו מצבה כשהונחה, הרי יש לדון חזקה אף מלפני זה?
ב) לפי רבי ניסים הישוער של קיודר הוא שיעור, אלא שאי אפשר לסמוך עליו שמא יטעה. אבל אין לנו מקור שמדאורייתא צריך למדוד כל ההר כאילו הוא חלקה, ואם היה אפשר לדקדק בקידור היה אפשר לסמוך עליה.
א"כ נשאלת השאלה דאולי על ידי מדידת קרקע חלקה "נפסיד" העיר שהיא באמת קרובה?
א) הרי תנן במתנ' שיש ספק אם התרומה נטמאת או לא ולא מסתבר שאם רק יודעים שלפני הרבה זמן היתה טהורה שאפשר לסמוך על זה כי זה חזקה העשויה להשתנות כי תרומה עלולה להטמא אם לא שומרים עליה היטב. והרי גם אצל נגע אחד בלילה כתב רש"י לה: ד"ה ר"מ, וז"ל, ואתמול חי היה, ע"כ. ומשמע שאם רק ידעינן ששלשום היה חי לא סגי בזה הרי שאין לסמוך על חזקה שלפני הרבה זמן.
ב) רק בעניני דרבנן יש שיעור של קידור אבל בעניני דאורייתא אין שום שיעור של קידור כי זה סברא שצריך קרקע חלקה מדאורייתא כי הוא המרחק האמיתי, רק במדידות דרבנן הקילו לסמוך על קידור. והרי גם רש"י ד"ה אין מקדרין כתב שהמדרון מרבה את המדה, ומשמע שבדאורייתא חייבים להחשיב את המדרון.
בהצלחה רבה
דוד בלום
לכ' הג"ר דוד בלום שליט"א
עדיין לא הבנתי.
א) רבי מאיר ורבנן פליגי בנוגע בא' בלילה וראהו מת בבוקר.
בתוספתא טהרות תנינן "מודה חכמים לרבי מאיר אם ראהו חי מבערב"
דהיינו בע"כ רבי מאיר מטהר אף בלא ראהו חי מאתמול.
וא"כ אמאי כתב רש"י דראהו חי מבאתמול, וכן בעירוב אמאי כתב רש"י שהיתה טמא בשעת הנחה,
לכאורה דוקא לדעת רבנן צ' להיות שהיה באותה מצב באותה מקום מאתמול, אבל לפי רבי מאיר תמיד מטהרים?
איפה טעיתי?
ב) רבי ניסים כתב דאין מקדרין שמא יטעה, ומבואר דאם היה אפשר לקדר בלי שום טעות היה נחשב מדידה מעלייתא.
לכאורה היינו דלא כמו שכתבתם בדעת רש"י.
ולפי רבי ניסים גאון נשאלת השאלה אולי יש עיר שהיא קרובה על פי קידור ומכיון שמדויין הקרקע נמצא אותה עיר יותר רחוק, ועיר אחרת מביאה עגלה ערופה?
איפה טעיתי?
האמת היא כשאני רואה הערות הנפלאות של כתר"ה שליט"א אני שואל את עצמי שמא אני טעיתי והצדק עם כתר"ה שליט"א, אמנם אפשר לקבל חיזוק מדברי חז"ל שאין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם. ועי' גם תוס' ע"ז כב: ד"ה רגלא שהביא דברי הגמ' שבת סג. שנים המדגילים זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן, ולר"ת שם משמע שאפילו אינם עומדים על העיקר אפ"ה הקב"ה אוהבן, וזאת היא נחמתי בעניי.
א) הריטב"א נדה ד. ד"ה נגע כתב דאע"ג דלא הוחזק חי בבית זה מ"מ רבי מאיר מטהר דלא סגיא דלא הויא חי קודם לכן או בכאן או במקום אחר, ע"כ. פי' שלפי הריטב"א ראינו אותו חי בלילה לאו דוקא כאן אלא במקום אחר, כי לפי רבי מאיר מספיק שראינו אותו חי אתמול במקום אחר, משא"כ לרבנן בעינן שראינו אותו חי אתמול במקום זה דוקא.
ובתוספתא טהרות פ"ו ה"ו הגירסא שלנו ומודים חכמים לר"מ שאם ראהו חי מבערב וגו', אבל בריטב"א הנ"ל כתב פי' בתוספתא מודים חכמים לר"מ כשראהו חי בבית זה, עיי"ש. הרי שגרס בתוספתא בבית זה, ומשמע שהמחלוקת בין ר"מ לחכמים היא דוקא אם בעינן שראהו חי בבית זה אבל כו"ע מודים דבעינן שראהו חי מבערב באיזה שהוא מקום.
ב) רבינו נסים לא כתב שמא יטעה אלא כתב שמא יוסיפו על השיעור הקצוב להם. ונראה פירושו שהחשש אינו שהמודד טעה אלא שעצם השיטה של מדידת קידור אינה מספיק מדוייקת ושמא ע"פ
מדידת קידור יצא לנו שהעיר יותר רחוקה מן החלל ממה שהוא ע"פ המדידה האמיתית של תורה. וא"כ העיר הזאת היתה צריכה באמת להביא עגלה ערופה אלא שע"פ מדידת קידור (שהיא אינה מדוייקת) עיר אחרת נמצאת יותר קרובה והיא בטעות מביאה עגלה ערופה.
בהצלחה רבה,
דוד בלום
