עוד דיונים על הדף
1. מאי בעית בהאי ביתא 2. שני חזקה טובא קאמינא 3. אמר רבא דינא קא"ל
דיונים על הדף - בבא בתרא ל

שמואל דוד בערקאוויץ שואל:

לכבוד מו"ר הרה"ג שליט"א אחדשה"ט

רשב"ם ב"ב ל. מאי בעית בהאי ביתא, שהכל יודעין ששלי היה עכ"ל וצע"ק מדוע שינה פירושו דלעיל כט: כתב שיש לו עדות שהיה שלו, אם לא שנדחוק שגם כאן הכוונה לעדות.. וצ"ב החותם בכבוד רב, שמואל דוד

הכולל משיב:

1) נראה שבדקדוק שינה הרשב"ם פירושו והטענה "הכל יודעין שלי היה" היא טענה יותר חזקה ממ"ש רשב"ם כט: (ד"ה המוציא) "כשהיה עדות למערער דבית שלו היה", כי אם יש רק שני עדים אם יפסל אחד מהם או ילך למדינת הים כבר אין עדות, משא"כ אם כולם יודעין שהבית היה שלו א"כ בקל יוכל למצוא עדים מכל העיר.

2) ובאמת יש חילוק גדול בין הגמ' בדף כט: לבין הגמ' בדף ל. כי בדף ל. מיירי שהמערער טוען שהבית לגמרי שלו ואף אחד חוץ ממנו לא היה דר בו אבל מכיון שהוא נוסע למרחקים, לכן אינו יודע מה קורה בביתו בזמן שהוא לא נמצא בעירו. וזה מדויק במ"ש רשב"ם "ששלי היה" בלשון עבר, ומשמע שעכשיו אינו כ"כ ברור מכיון שבעה"ב בחוץ הרבה, אבל פעם כשהמערער היה יותר מצוי בעיר לא היה שום ספק לאף אחד בעיר שהוא הבעלים.

משא"כ בדף כט: המערער מודה שהוא רק גר בשכוני גוואי ומודה שהמחזיק דר בחדרים החיצוניים רק טוען מה שלא מחיתי עד הנה כי ברשותי ישבת (עי' הג"א בשם רבינו מאיר), פי' שהרשיתי לך לדור בחיצוניים כי רציתי לעשות לך טובה. ולכן במעשה של שכוני גוואי אין המערער יכול לומר שכולם יודעין ששלי הוא משום שאדרבה מודה שכולם רואים שהמחזיק דר בחדרים החיצוניים, ומש"ה יכול להיות שיש אנשים שחושבים שהחדרים החיצוניים הם שייכים למחזיק. אלא על זה אומר הרשב"ם שמכיון שיש שני עדים שהבית היה של המערער לכן יכול לטעון מה שלא מחיתי משום שברשותי ישבת בחיצוניים אבל לעולם כל הבית שלי אע"פ שיתכן שיש אנשים שחושבים בטעות שרק החדרים הפנימיים שייכים למערער.

שבוע טוב

דוד בלום