לכבוד מו"ר הרה"ג רב דוד ורב מרדכי שליט"א אחדשה"ט
א) ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי ולא נטפא ניטופתא לארעא ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה כו'
וברשב"ם תרתי כסא דחמרא - "שניהם מלאים יין" והיה מוריק תרוייהו ביחד זה בתוך זה בהדי דקמשוור ואינו נשפך אפי' טפה אחת ואע"פ שהיה אותו יום רוח סערה שהיו עולין יורדי הים באניות עד לשמים ויורדין עד תהומות מכח הרוח ואף על פי כן לא נפלה טפה לארץ
והקשה הרש"ש דזה דבר שאי אפשר ומנין לו.
ולכאורה פשוט שהרשב"ם למד כן מלשון הגמרא "תרתי כסא דחמרא" ומבואר ששניהם מלאים יין. ופשוט.
אולם צע"ק מש"כ הרשב"ם בא"ד ואע"פ שהיה אותו יום רוח כו' ואע"פ כן לא נפלה טיפה כו'
דלכאורה אין זה חידוש כ"כ, רק החידוש הוא שאע"פ ששניהם מלאים יין אעפ"כ לא נפל טיפה וצ"ע.
ב) רשב"ם כמיחם קומקומא דמיא - כשיעור שמחממים קומקומום של מים "חמין"
לכאורה תיבת חמין אינו מובן, דאין מחממים מים חמין וצ"ע.
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
א) 1) בגמ' כתוב תרי כסי דחמרא אבל אינו מפורש בגמ' שהיה מוריק תרוייהו ביחד זה בתוך זה, ועל זה כתב רש"ש שזה דבר שא"א.
2) ודאי שזה חידוש שאע"פ ששניהם מלאים מים מ"מ לא נפלה טיפה לארץ, אבל שזה קרה ביום של רוח סערה הוא חידוש עוד יותר גדול.
ב) אולי כוונת הרשב"ם שאע"פ שהמים חמים קצת מ"מ כאן מיירי כשיעור שמחממים קומקום של מים עד שיהיו חמים ממש.
דוד בלום