לשיטת הרמב"ם דספקא דאורייתא לקולא קשה מדוע אסר ר' יהודה דבר שאי"מ הרי ספק הוא אם יעשה איסור או לא
וכן גורר ספסל במקלקל ספק אם יעשה חריץ, והגמ' אסרה, וזה ספק דרבנן לקולא.
שלום
י"ל עפי"ד המהרי"ט בשו"ת ח"ב יו"ד א:
וי"ל דכי אמרי' שאין הספק אסור מן התורה היינו היכא דא"א להתברר, אבל היכא דאפשר לעמוד על בוריו של דבר ודאי אסור לאכלו שהרי חייבו תורה קרבן דאוכל חלב דהו"ל למידק וכתיב והוא לא ידע ואשם ונשא עונו, עכ"ל.
ועוד י"ל עפי"ד הנוב"י (יו"ד קמא נה) שכתב עפי"ד הגמ' בגיטין שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן, שהחשש שמא תראה דם להבא הוא מדאו'. וכתב זאת גם בדעת הרמב"ם. הרי לדבריו מוכח שגם הרמב"ם לא אמר אלא על ספק קיים, לא לגבי חשש עתידי.
ועוד י"ל שלדעת הרמב"ם לר' יהודה דבר שאינו מתכוון אינו אסור אלא מדרבנן (דלא כהתוס' ביומא).
בברכה. יוסי בן ארזה
גורר ספסל במקלקל ספק אם יעשה חריץ, והגמ' אסרה, וזה ספק דרבנן לקולא. הרי בזה גם אי אפשר לברר?
גורר ספסל לרבי יהודה שאמר דבר שאינו מתכוון אסור הוא ספק דאורייתא, שהרי אם יעשה חריץ יעבור באיסור תורה.
וגם לפי הדעות שר"י לא אסר דבר שאינו מתכוון אלא מדרבנן י"ל שעל אף הספק חכמים גזרו אינו מתכוון אטו מתכוון. וכפי שמצינו שחכמים גוזרים אפילו מפני חשש רחוק.
בברכה. יוסי בן ארזה
