לכבוד הרבנים המופלגים שליט"א
בדרך אמונה מעשר פ"ג ה"ה בבה"ל ד"ה אם (לקראת סיף העמוד) הביא ירושלמי ביצה פ"ד ה"ג, שם מבואר שיש אנשים שמכניסין מכבדות תמרים לאכלן כך, ולכן לא הוי מוקצה. ואגב, לכאורה, לומדים דמותר לאכלן ביו"ט כך בתלישה מהמכבדות. חיפשתי במפרשים ולא ראיתי ביאור הטעם להיתר זה. הסתפקתי - האם הטעם הוא
א) בגלל שאין בתלישה זו דישה (מפרק) - כי הוה אחרי גמר מלאכה (כמבואר בבה"ל בדר"א הנ"ל), ואז אם אין כאן מפרק, יכול להיות שמותר לתלוש אפילו בשבת.
ב) או הטעם הוא שזה מהלכות יו"ט כמו שמצינו שמקילים בבורר ביו"ט, ואז יהיה אסור בשבת.
אשמח אם תצליחו להבהיר את הנקודה הזאת.
בברכת התורה,
משה שפירא
אין כוונת הירושלמי שמותר לתלוש את המכבדות ביו"ט אלא מדובר שם שתלש אותם לפני יו"ט (ולכן אין בזה איסור משום תולש דבר ממקום גידולו ביו"ט) והחידוש הוא שיש אנשים שמכניסים את המכבדות כך אל הבית ומשאירים אותם כך ולא מוציאים את התמרים מן המכבדות וא"כ זה נקרא גמר מלאכה אע"פ שלא הוציא את התמרים מן המכבדות.
ובענין דישה עי' ביצה יב: מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט ופרש"י דדש כלאחר יד הוא ואפילו בשבת לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן וביום טוב לא גזור ע"כ.
כל טוב
דוד בלום
לעיל כתבתי שהטעם שמותר לתלוש התמרים מן המכבדות ביו"ט ואין בזה איסור דישה הוא משום דהוי דישה כלאחר היד ונפסק באו"ח סי' תקי ס"א שמוללין מלילות ביו"ט. ועי' מ"ב סק"א דהוי דש כלאחר יד וגו' וביו"ט כשהוא רוצה לאכלן לא גזרו.
אמנם נראה שיש לתת עוד טעם להיתר ולפ"ז לכאו' יש מי שמתיר זה גם בשבת דעי' רמ"א או"ח סי' שי"ט ס"ו שאסור לפרוק האגוזים לוזים וגו' מתוך קליפתן הירוקה, וכתב ט"ז סק"ד שה"ה אין ליקח הקטניות מן הקליפות אלא מה שרוצה לאכול מיד, ע"כ. ובתפארת ישראל על המשניות כלכלת שבת (סק"ה מלאכת דש) למד מזה שהאיסור הוא דוקא במפרק הרבה פירות ביחד, אבל במפרק כל אחד לבד ואוכלו מיד דרך אכילה היא ושרי, עיי"ש. ולפ"ז י"ל שבירושלמי ביצה מיירי שמפרק כל אחד לבד ואוכלו מיד, וצ"ע.
דוד בלום
ראיתי דבר בשמירת שבת כהלכתה פ"ג הערה ק"ד (צ"ב במהדורה הישנה) שנראה ראייה להסברא שהעלה כתר"ה בשאלתו באות א).
השש"כ שואל למה אין בבוטנים איסור דישה כמו שאסור להוציא קטניות מתוך תרמיליהם. וכותב שם השש"כ שיש לחלק בין קטניות לבין אגוזי אדמה דבשלמא בקטניות הדרך הוא לדושם כשהם יבשים ולהביאם הביתה כך כשהם בלי קליפה אבל כאן הדרך היא להביא את אגוזי האדמה הביתה כשאינם קלופים ובשעת האכילה קולפם, ולכן לא חשיב דישה ושרי טפי, עכ"ל.
והנה נראה שעתה יש ראייה לזה מהירושלמי כי בדרך אמונה שהביא כתר"ה למד מהירושלמי שמבואר שיש אנשים שמכניסין אותן לאכלן כך ובודאי מסתבר שזה גמר מלאכה כיון שאין דרכן לעשות בהן עוד גמר ממילא מתחייבין במעשר לאלתר, עכ"ל. וא"כ י"ל שיש להשוות בין גמר מלאכה לענין מעשר לבין גמר מלאכה לענין איסור דישה בשבת, ומכיון שמיקרי גמר מלאכה מאחר שהדרך היא להביא התאנים בסוכים והתמרים במכבדות הביתה ולכן חייב במעשר, ה"ה דמאחר שנתחייב במעשר גם אין איסור דישה בשבת כי אע"פ שהתמרים עדיין במכבדות, מ"מ אין איסור דישה כי מה שהיא הדרך לעשות רק בבית אין איסור משום דישה.
כל טוב
דוד בלום
עי' טור אורח חיים סימן תרי"א בענין איזה הכנות מותר לעשות ביום כיפור אחר הצהריים לסעודת הלילה וכתב הטור וז"ל, מותר לפצוע אגוזים מן המנחה ולמעלה פי' לשבר אותם להכינם לאכילת הלילה, ע"כ. וכתב שם בדרכי משה סק"ב וז"ל כתב מהר"א מפראג וז"ל נ"ל דוקא לשברן ולהניחן בקליפותיהם עד ערב אבל להוציא האוכל הוי דש מאחר שאינו רוצה לאכול לאלתר, ע"כ. ומשמע ממהר"א מפראג שאם רוצה לאכול לאלתר אין בזה איסור דישה וזה עוד מקור לבאר איך מותר להוציא בוטנים מן הקליפה בשבת ולאכלם. והנה עכשיו יש לנו מקור לד"מ בשם מהר"א מפראג מירושלמי ביצה הנ"ל כי מכיון שרוצה לאכול את התמרים מיד מותר להוציא אותם מן המכבדות כי זה דרך אכילה.
דוד בלום
