גור אריה: אם לא כן, "ויקרבו" מיותר.

גור אריה: הפסוק מלמד שחיי יעקב התקצרו ולא שחיי אברהם ויצחק התארכו יותר מהדורות שלפניהם.

גור אריה: מכאן למדנו שלא נוספו שנים ליצחק [אלא הוא חי כפי דורו] ואברהם התקצרו שנותיו כדי שלא יראה את עשיו יוצא לתרבות רעה.

גור אריה: כדי שלא תאמר שיעקב לא היה צדיק כאבותיו ולכן לא האריך ימים כמותם, לכן אמר הכתוב שכך נגזר על יעקב [אבל הוא צדיק כאבותיו].

גור אריה: כאן זה נכתב להודיע שיעקב לא היה פחות צדיק מאבותיו, אבל אצל אברהם דבר זה לא עולה על הדעת.

גור אריה: ימי יעקב פחתו כי מידתו מהאחרונות, וכן דוד שהיו ימיו קצרים ועד ימיו היו פוחתים השנים ואצלו עמדו על 70 שנה. ¹

גור אריה: שאר הבנים היו אצלו, ולמה הוא קרא ליוסף? [אלא בגלל שהיכולת בידו].

גור אריה: יעקב השביע את יוסף בצורה שנהגו האומות להשביע, כדי שלא יאמר פרעה שהשבועה איננה שבועה. ¹

גור אריה: בשאר מקומות יש לפרש שמעשה זה הוא חסד והוא גם אמת כי כך ראוי לעשות, אבל כאן קשה שהנעשה עם המתים הוא רק חסד? לכן פרשו שזה חסד של אמת כי איננו מצפה לגמול.

גור אריה: יש כאו 2 דברים- המעשה הוא חסד למת, וגם מעשה אמת כי אין לו גמול.

גור אריה: אם היו שמים אותו בארון בנילוס או בבנין- לא היה חשש מהכינים אבל היו עושים אותו עבודה זרה. אם היו קוברים אותו בקרקע- לא היו עושים ממנו עבודה זרה, וגם אילו עשו, הרי קרקע איננה נעשית עבודה זרה, אבל היה חשש מהכינים. אם היו מוציאים אותו ממצרים ולא באים עד הארץ- לא היה חשש כינים ועבודה זרה, אבל יש צער גלגול מחילות. אם היו משאירים אותו במצרים ולוקחים אותו כשיחזרו לארץ, לא היה צער גלגול מחילות אבל היה חשש של כינים או עבודה זרה.

גור אריה: כל הטעמים רמוזים בפסוק- "אל תקברני במצרים" כי עפרה יהיה כינים, "ונשאתני ממצרים" שלא יעשוני עבודה זרה, "וקברתני בקבורתם" כי המתים עתידים לעמוד מתוך המערה.