חולין דף קכג. א

המפשיט עור של הבהמה האם הוא חיבור להכניס ולהוציא טומאה וטהרה [1]?

מפשיט לעשות שטיח [2] לעשות חמת [3]
התחיל מהראש כשיפשוט בעור שיעור
 
כדי אחיזה הוי חיבור [4]
עד שיפשוט את החזה
התחיל מהרגלים לת"ק: עד שיפשוט את כולו
 
לריב"ן: עד שיפשוט את החזה [5]

המפשיט עור לעשות שטיח והפשיט יותר מכדי אחיזה מה דין העור להכניס ולהוציא וכו'?

העור שכנגד הבשר טפח המופשט סמוך לבשר יותר מטפח הנ"ל
לרב מכניס ומוציא אינו מכניס ומוציא אינו מכניס ומוציא
לרב אסי מכניס ומוציא בטפח ראשון: אינו מכניס ומוציא
 
כשפשט כמה טפחים: מכניס ומוציא
אינו מכניס ומוציא

טלית טמאה ובא לקורעה ולבטלה מתורת טלית, האם נטהרת בזה?

טלית טבולת יום שלא הטבילה כלל
לרבה בר אבוה ורב יוסף טהורה בלא ערב שמש [6] לא, דגזרינן דלמא לא קרע
לסברת ב' הקושיות דרבה אינה טהורה [7] טהורה בקריעה [8]

חולין דף קכג: א

טלית שקרעה כדי לטהרה ולא שייר בה כדי מעפורת האם סגי בזה?

טלית מבד טלית מעור (ללישנא קמא [9])
לריש לקיש מועיל, דגם אם יתפור
 
לא תחזור לקדמותה
לא מועיל, דהוא חזק וחוזר לקדמותו [10]
לר' יוחנן מועיל, דסו"ס אינו כמו שהיה

במה נחלקו התנאים בעור שעל גבי הצואר - כשהפשיט בהמה מרגליה והפשיט כבר החזה,
אם חשיב חיבור להכניס ולהוציא טומאה?

לריב"ן לא חשיב חיבור לחכמים חשיב חיבור
לקושית אביי כר' יוחנן שאין עור חלים [11] כריש לקיש שעור הוי חלים
למסקנת אביי שומר העומד להנתק מאליו לא הוי שומר שומר העומד להנתק מאליו הוי שומר
-------------------------------------------------

[1] הנה נידון משנתינו הוא בכל הסוגים, כלומר בין מפשיט בהמה ובין חיה, בין אם היא טמאה או טהורה, ובין היא דקה או גסה. והנידון הוא שאם היא בהמה שאחר השחיטה שלה היא טמאה בטומאת נבלות כגון בהמה טמאה (שלא מועלת בה שחיטה), אז השאלה האם העור מועיל לעשות מעשה יד או שומר להוציא טומאה, ואם היא בהמה טהורה הנידון הוא האם העור שנגע באיזה טומאה מכניס טומאה לבשר.

[2] דהיינו שחותך את כל העור מראשו עד זנבו במקום הבטן של הבהמה.

[3] שאינו חותך את העור אלא מפשיטו בשלמות, ויש שני אופנים או להתחיל להפשיט מהראש או להתחיל מהרגלים.

[4] דהיינו שיפשיט שיעור של עור שיש בו כדי לאחוז בו בידו, אז מועיל להיות כיד - להכניס ולהוציא טומאה, אולם כל זמן שלא הפשיט שיעור כזה אינו חשוב יד (וכשהפשיט יותר נחלקו רב ורב אסי), כן הוא לפירש"י. אולם תוס' (בד"ה טהור) ס"ל דגם בהפשיט פחות הוא שומר, ולכן הם מפרשים שעד שיעור כדי אחיזה הוא נחשב שומר ומכניס ומוציא טומאה, ואם הפשיט יותר משיעור כדי אחיזה אינו מכניס ומוציא טומאה.

[5] ולכך ס"ל שעור שעל הצואר - אינו חיבור, כיון שכבר הפשיט את החזה.

[6] דכיון שעשה מעשה להראות שלא חס עליה - שהרי הטבילה במים (המזיקים לה), אנו סומכים עליו שיקרענה ברובה ולא בפחות. אבל טלית שלא הטבילה עדיין אנו גוזרים בה שמא לא יבוא לקרוע רובה.

[7] ס"ל דאי אפשר להעמידה בטבולת יום, כי הרואה אינו מבין שהטהרה באה מחמת הקריעה, אלא חושב שזה מחמת הטבילה, ויבוא ללמוד מזה שטבילה בת יומאה עולה בלא ערב שמש, ולכן היא טמאה עד הערב שמש.

[8] דמצינו גבי עולת העורף לר' אלעזר בר"ש שסובר שצריך למלוק את רוב רוחב שני הסימנים, וסגי בזה. ואי גזרינן שמא לא יקרע רובה היה לראב"ש לגזור גם בעולת העוף שמא לא יבוא לעשות רוב שנים, קמ"ל דלא גזרינן. ורב יוסף את שתי הקושיות.

[9] לקמן (דף קכד.) יש לישנא אחרת במחלוקת ר' יוחנן ור"ל. ומה שטהור אליבא דר' יוחנן הוא באופן שלא שייר כדי מעפורת, וכנ"ל גבי טלית. והוסיפו התוס' (בד"ה לא שנו) שלא סגי בזה, אלא צריך למעט מחמש על חמש טפחים. אמנם כתבו דיש ליישב שסגי גם היכא שלא שייר כדי מעפורת.

[10] ומבואר בגמ', שדוקא אם חתך או לאורך או לרוחב, אבל אם קיצע מסביב כולו, גם אחרי שיתפור לא יהיה חזק, ולכן הטומאה פוקעת. וכן מה שאמרו במשנתנו לגבי עור שיותר מכדי אחיזה טהור, ולא אמרינן שהחיבור לבשר הוא חזק ונחשב חיבור לטומאה, תירץ ר' אבין ד"ראשון ראשון עושה ניפול", פי', דנחשב שנפרש לגמרי כל מה שמנתקו - כיון שאין סופו לחזור עוד לשם.

[11] כלומר שלא נחשב העור מחובר ועומד - לבשר.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף