חולין דף קכא. א

מה הוא אלל?

"אלל" דקרא "אלל" דמתניתין
אליבא דרבנן אליבא דר' יהודה
לר' יוחנן "מרטקא" [1] - גיד השדרה רחב לבן וקשה מאד גם "מרטקא" [2] בשר שפלטתו סכין
לריש לקיש רק בשר שפלטתו סכין בשר שפלטתו סכין

מתי בשר שפלטתו סכין מטמא בפני עצמו ומתי רק מצטרף ומתי אפי' לא מצטרף?

מטמא בפני עצמו מצטרף לכביצה אוכלין לא מצטרף
ר' אבין
 
ור' מיישא
חד אמר כשחשב עליו [3] חישב על מקצתו [4] כשלא חשב עליו
וחד אמר כשחשב עליו קצתו פלטתו חיה וקצתו סכין [5] כשלא חשב עליו

בהמה טמאה או טהורה ששחטה נכרי או ישראל ועודה מפרכסת, מה דינה בדלהלן?

שחטה ישראל [6] שחטה גוי
בהמה טהורה בהמה טמאה בהמה טהורה בהמה טמאה
טומאת אוכלין
 
מקבלת בלי הכשר [7] חשבו לאכילת גוי: מקבלת בהכשר [8]
 
לא חשבו: אינה מקבלת עד שתמות
אינה מקבלת עד שתמות
טומאת נבלות אין בה לעולם אין בה עד שתמות
אבר מן החי אין בה [9] לחזקיה: אין בה ומותרת לגוי
 
לר' יוחנן: יש בה ואסורה לגוי
יש בה ואסורה לגוי (רש"ש)
-------------------------------------------------

[1] ותוס' (בד"ה מרטקא) הביאו בשם רבינו חננאל ור"ת שפירושו בשר מת.

[2] ביארו התוס' (בד"ה ורב יוחנן) שלא מיירי בכה"ג שהמרטקא הוי שומר, דא"כ מה טעמו של ר"ל - הרי שומר מצטרף גם אם הוי עץ בעלמא, אלא מיירי שלא הוי שומר אלא רק יד שלא מועילה להצטרף, ור' יוחנן ס"ל שכיון שראוי שיאכל ביחד עם הבשר מצטרף ור"ל ס"ל דאין ראוי לאכילה דעץ בעלמא הוא.

[3] ואפי' חשב עליו לאכילה אחרי שפלטתו סכין ג"כ מהני לשוותו אוכל.

[4] וכיון שלא חישב על שיעור כביצה אינו מטמא בפני עצמו, אולם מועיל להצטרף לאוכל אחר לכביצה.

[5] והנה מה שפלטתו חיה - כגון שנשכה כלב ודלדל בה חתיכות בשר, חתיכות הללו הוי אוכל דהרי לא עשה מעשה לדחותן מלהיות אוכל, ומה שפלטתו סכין מעיקר הדין הרי עשה מעשה לדחותן, אלא שהמקצת שפלטה החיה מהני גם למה שפלטתו סכין שאם יצטרפו לשאר אוכלין שיטמאו בכביצה.

[6] ודוקא ששחט לפחות רוב שני סימנים, אבל שחט סימן אחד וה"ה אם שהה או דרסה - דינה כחיה, ואין בה טומאת נבלות וחייבים עליה משום אבר מן החי.

[7] דהרי הוכשרה בדם שחיטתה.

[8] כיון ששחטה ישראל או הגוי במחשבה לאכילה, ויש כאן דכוותה שנאכלת, דהיינו בשחיטת ישראל מצינו שמועלת בבהמה טהורה, וכן בשחיטת עכו"ם בבהמה טהורה מצינו בהמה טהורה שמותרת לישראל - לכן מועילה מחשבה להחשב אוכל אם יוכשר באחד משבע משקים. אבל אין דם שחיטתה מכשיר אלא דם שחיטה הוגנת, ואילו כאן לא מהני דאינה ראויה להיות אוכל לגוי אלא עד שתמות (דלעכו"ם אסור לאכול בהמה מפרכסת) וכאן היא אסורה לישראל (דאו שהיא טמאה או שהיא שחיטת גוי). ומקשה הגמ' דתיפו"ל דהיא עתידה לטמא טומאה חמורה (טומאת נבלות) וא"כ לא צריכה הכשר, ותירצה שאולי יגררה על פחות מכזית ולא תגיע לטומאה חמורה.

[9] פי', אפי' מפרכסת עדיין שיש בה איסור בעלמא לבן נח, דכיון שהותרה לישראל הותרה לבן נח, דליכא מידי דלישראל מותר ולבן נח אסור, דישראל יכול לאכול מבשרה כשהיא עדיין כך ע"י שידיח את הדם וימלח יפה. אולם מדרבנן אסור עד שתצא נפשה משום אסמכתא ד"לא תאכלו על הדם".

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף