חולין דף קז. א

האם יכול אדם ליטול את ידיו בשחרית ולהתנות עליהם [1], בשביל אכילת פת כל היום כולו?

כשיש מים מצויים בשעת הדחק שאין מים מצויים
לרב יכול יכול
לרב
 
אבינא
לישנא קמא לא יכול יכול
לישנא בתרא יכול יכול

האם יכול אדם לטבול את ידיו באופנים דלהלן בשביל צורך נטילת ידים? [תוד"ה דלא].

כשאין לו מ' סאה כשיש לו מ' סאה
לרש"י [2] לא יכול אפי' במי מקוה יכול אפי' בשאובים
לבה"ג יכול אפי' בשאובים בכלי
לתוס' במים שאובים: לא יכול אפי' במ' סאה
 
במי מקוה: יכול אפי' בפחות ממ' סאה

מה השיעור מים לנטילת ידים?

כשאחד נוטל לעצמו בשנים שנוטלים - לגבי השני
לרבא, ולאמימר בלשנא קמא צריך רביעית סגי בפחות מרביעית [3]
לאיכא דאמרי בדברי אמימר סגי בפחות מרביעית - אם הכלי שלם [4]

חולין דף קז: א

האם מותר לאכול פת בכריכת מפה?

בפחות מכזית ביותר מכביצה
לכהנים שאוכלים תרומה מותר מותר - דהם זריזים ונזהרים
לשאר ישראל אוכלי טהרות מותר אסור [5]

חולין דף קז: א

האם השמש צריך לברך על דברים דלהלן שנותנים לו בסעודה?

לגבי שתיית יין לגבי פת
כשיש בסעודה אדם חשוב מברך על כוס וכוס -
 
כיון שאין קבע לשתיתו [6]
אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה [7]
כשאין שם אדם חשוב מברך על כל פרוסה ופרוסה

במה נחלקו רש"י ותוס' בדברים דלהלן? [תוד"ה התם].

בדין נטילת ידים שחרית ביוה"כ מה היא "שיבתא"
לרש"י אסור ליטול שחרית [8] רוח רעה ששורה על הידים
לתוס' מותר ליטול שחרית [9] רוח רעה ששורה על האוכל [10]

האם מותר לשני אכסנאים לאכול זה בשר וזה גבינה על שולחן אחד?

במכירים זה את זה באינם מכירים
בכעין תפיסה אחת - שאין הפסק [11] אסור מותר
כשיש הפסק והיכר ביניהם מותר מותר
-------------------------------------------------

[1] פי' במ"ב (קס"ד ס"ק א'), וז"ל: בפיו, או עכ"פ שיכוין בלבו שיעלה לו נטילה זו לכל האכילות שיאכל בכל היום.

[2] דהנה רש"י פירש שהטעם שלא מועיל לטבול במים המקלחים בתעלה - משום שאין שם שיעור מקוה, ומשמע שאם יש שיעור מקוה יכול לטבול שם את הידים אפי' שהמים שאובים.

[3] דכיון שנטל הראשון מרביעית מים, המים הבאים לידי השני - הם באים משיורי טהרה, ובזה הקילו שלא צריך רביעית.

[4] דס"ל שיש להקפיד רק על מנא - ובכלל זה שיהיה ראוי להכיל רביעית, אולם גם אם יש בו פחות מרביעית מהני דהא תניא "מי רביעית נוטלין לידים לאחד ואפי' לשנים", ומזה שיכולים ליטול שנים ש"מ שסגי גם בפחות מרביעית. ודחתה הגמ', דאין זה כוונת הברייתא, דודאי שהראשון צריך שיבואו לידיו רביעית, ורק בשני הקילו משום שבאו משירי טהרה.

[5] דכיון שאינם זהירים ככהנים, וחיישינן שמא יגעו בפת דרך המפה, ולכן אסרו עליהם.

[6] דהרי אינו יודע אם יתנו לו עוד כוס - דאין מחויבים לתת לו, ולכן כל כוס וכוס שמקבל הוא מסיח דעתו מלקבל עוד - ולכך צריך לברך.

[7] ויש בזה ב' פירושים: א) כיון שיש אדם חשוב בסעודה מכינים הרבה מאכל ויודע שלא יחסר פת ולכן לא מסיח דעתו אחר הפרוסה הראשונה ויודע שיתנו לו כל צרכו. ב) אדם חשוב היינו ת"ח, שיודע שצריך לתת לשמש מהפת, ולכן סומך השמש שהת"ח יזהירם לתת לו ולא מסיח דעתו.

[8] ולכן כשבא לגעת במאכל להאכיל לתינוק - צריך ליטול את ידיו, וסגי בנטילת יד אחת, מלבד אצל שמאי הזקן שלא רצה ליטול ידיו בשביל להאכיל התינוק - וגזרו עליו ליטול את שתי ידיו.

[9] דרוח רעה ששורה על הידים אינה גרועה מכל לכלוך שעל ידיו שמותר לו לשטפו במים, שהרי אסור לגת בפיו ובעניו בחוטמו ובאוזניו עד שיטול.

[10] שמקפדת אם נותנים לתינוק בן ד' וה' שנים וחונקת אותו אם לא נטל ידיו באותה שעה, ולא מועיל לה מה שנטל ידיו שחרית. ובזמן הזה אין אנו נזהרים מזה, לפי שאין אותה רוח רעה מצויה בניניו, וכמו שאין אנו מקפידים על הזוגות ועל הגילוי.

[11] פירשו התוס' בפירוש הראשון, שלא נתנו ככר לחם או קנקן מים או שאר כלים להיכר ביניהם שלא יבואו לאכול אחד מהשני. אמנם לפי הפירוש השני בתוס', לא מהני הפסק להיכר אם הם מכירים.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף