חולין דף צו. א

האוכל גיד הנשה באופנים דלהלן, מה דינו?

אכל את כולו ואין בו כזית [1] אכל מקצתו ויש באכילתו כזית
לרבנן חייב חייב
לר' יהודה (בברייתא) פטור חייב

איזה חלק אסור בגיד הנשה מדאורייתא, והאם צריך לחטט אחריו מדרבנן? [תוד"ה מכלל].

מה נאסר מדאורייתא? האם מדרבנן צריך לחטט אחריו?
לר' מאיר כל הגיד [2] צריך
לר' יהודה כל הגיד לא צריך [3]
לתנא דברייתא מה שעל הכף בלבד לא צריך

חולין דף צו: א

גיד הנשה שהתבשל עם שאר גידים, וכן חתיכת נבלה שהתבשלה עם שאר חתיכות,
מה דין הגידים והחתיכות והרוטב?

הגידים והחתיכות הרוטב
כשמכיר את האיסור בנותן טעם בנותן טעם
כשאינו מכיר את האיסור הכל אסור בנותן טעם
-------------------------------------------------

[1] ומחלוקתם היא, דרבנן סברי דכיון דגיד הנשה הוא בריה, לכך אם אכלו כולו חייב אפי' שאין בו כזית. ור' יהודה בבריתא ס"ל דכיון דאכילה כתיב ביה, צריך שיהיה בו כזית.

[2] כן הוכיחו תוס', דמזה שר"מ מחמיר יותר מר' יהודה בדרבנן - להצריך חטיטה, א"כ ודאי שאינו מיקל בדאורייתא לסבור כתנא דברייתא - לאסור רק מה שעל הכף.

[3] ואף שמלשון הגמ' משמע שגם לר' יהודה יש חלק בגיד הנשה שאסור מדרבנן, ושאת החלק הזה ס"ל לר' מאיר שאסור מדאורייתא, דדייקה הגמ' "מכלל דשייר דרבנן לר' יהודה", וכן אמרה בהמשך "דשקיל דאורייתא לר"מ" - משמע שהוא הדרבנן דר' יהודה, ובכך יישבה שמאן דאורי ליה אורי ליה כר' יהודה. מ"מ הוכיחו תוס' שאין לומר כן, דא"כ הוי ג' מחלוקות בדאורייתא, דהא ר' יהודה ג"כ ס"ל לחלוק על אותו תנא דברייתא, וס"ל שאסור לכל הגיד ולא רק את מה שעל הכף, וא"כ במה יחלקו ר"מ ור' יהודה. וע' בתוס' רא"ש ביתר ביאור, שכתבו, שבדאורייתא לא פליגי ר"מ ור"י, ורק נחלקו האם צריך לחטט אחריו מדרבנן, דלר"מ צריך, ולר' יהודה אין בו בכלל איסור דרבנן.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף