חולין דף פא. א

אותו ואת בנו קדשים ששחטן באופנים דלהלן, מה הדין?

הראשון השני
שניהם בחוץ ענוש כרת ופסול לרבנן: פטור מכרת [1] ופסול
 
לר' שמעון: ענוש כרת ופסול [2]
ראשון בחוץ ושני בפנים ענוש כרת ופסול לרבנן: פטור מכרת ופסול
 
לר' שמעון: כשר [3]
ראשון בפנים ושני בחוץ כשר לרבנן: פטור מכרת ופסול
 
לר' שמעון: בלא תעשה ופסול [4]

השוחט אותו ואת בנו אחד קדשים כדלהלן ואחד חולין, מה הדין?

כשהקדשים הוא קרבן שלמים כשהקדשים הוא קרבן עולה
בשחט חולין ואח"כ קדשים פטור [5] פטור
בשחט קדשים ואח"כ חולין חייב לרבא: פטור [6]
 
לר' יעקב אמר ר' יוחנן: חייב [7]

חולין דף פא: א

האם חייב באותו ואת בנו כשאחת השחיטות לא היתה ראויה מהסיבות דלהלן, [לפשט המשנה]?

בנמצאת טרפה, לע"ז, בפרת חטאת, בשור הנסקל, בעגלה ערופה נמצאת נבלה בשחיטתו, נוחר, מעקר
לר' שמעון פטור - דהוי שחיטה שאינה ראויה פטור
לחכמים חייב [8] פטור - דלא הוי שחיטה בכלל

האם חייב באותו ואת בנו כשאחת השחיטות היתה לעבודה זרה?

כששחט לראשון לע"ז והשני לשולחנו כששחט לראשון לשולחנו והשני לע"ז
לריש לקיש חייב [9] פטור [10]
לר' יוחנן חייב באתרו ביה רק משום אותו ואת בנו: חייב [11]
 
באתרו ביה משום עבודה זרה: פטור

"וצריכא דאי אשמועינן בהא" וכו', באיזה דין היינו אומרים שפטר ר"ל בחייבי מיתות ומלקות שוגגין ובאיזה לא, ובאיזה חייב ר' יוחנן ובאיזה לא? [תוד"ה כיון].

בהא קאמר ר"ל, אבל בהא מודה לר"י בהא קאמר ר"י, אבל בהא אימא מודה לר"ל
לרש"י בחיוב מלקות דאותו ואת בנו - פטור
 
אבל בחיוב ממון במלקות או מיתה - חייב
בחיוב ממון עם מלקות או מיתה - חייב
 
אבל במלקות דאותו ואת בנו - פטור
לתוס' בחיוב ממון עם מלקות או מיתה - פטור
 
אבל במלקות דאותו ואת בנו - חייב
בחיוב מלקות דאותו ואת בנו - חייב
 
אבל בחיוב ממון במלקות או מיתה - פטור
-------------------------------------------------

[1] והיינו שאין בו לאו דשחוטי חוץ כאן שכבר הוא פסול ממקודם, אכן לאו דאותו ואת בנו יש בו.

[2] דכיון שהראשון נעשה בו שחיטה שאינה ראויה, הרי השני ראוי ומתקבל בפנים הוא, וכיון ששחטו בחוץ חייב עליו כרת.

[3] ומחלוקתם, האם שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה או לא, ר"ל דהראשון ששחטו בחוץ שלא כדינו האם הוי שחיטה וממילא השני אסור משום אותו ואת בנו והוי מחוסר זמן ופסול (ואה"נ שחייב משום אותו ואת בנו אלא שלא קאי בזה), כן ס"ל לרבנן. ור"ש ס"ל ששחיטת הראשון היא שחיטה שאינה ראויה כיון ששחטו בחוץ וחשוב כאילו סתם הרגו לראשון, וממילא אין איסור אותו ואת בנו בשני, ולכתחילה שוחטו בפנים - וכשר.

[4] דכיון שהראשון היה בפנים וכשר, הרי שיש בשני איסור אותו ואת בנו, ולכך פטור מכרת, אלא שהקשתה הגמ' ממ"נ דאם ס"ל לר"ש שאיסור אותו ואת בנו נוהג גם בקדשים א"כ פטור גם מלא תעשה דשחוטי חוץ דאינה שחיטה, ואם ס"ל דאין איסור אותו ואת בנו נוהג בקדשים - יהיה חייב על זה השני כרת. ואמר רבא שס"ל שנוהג אותו ואת בנו בקדשים, אלא שלא לוקה ולא חייב כרת משום דהוי התראת ספק דאולי לא יבוא לידי זריקה, והשחיטה תהיה שחיטה שאינה ראויה. [כן הוא הביאור לפי הגירסא בגמ'. אכן רש"י מחק לתיבות אלו: מ"ט משום דהוי התראת ספק, וס"ל שכיון שיש איסור אותו ואת בנו בקדשים הרי שהשני הוי מחוסר זמן לשחיטה, ושחיטתו אינה ראויה, וא"א לחייב א"כ על אותו ואת בנו].

[5] ואליבא דר"ש דבשחיטת זה השני הוי התראת ספק - דשמא לא יזרוק את הדם. [או כפירש"י לעיל, דאין שחיטת השני בקדשים שחיטה ראויה, כיון שהוא מחוסר זמן מחמת איסור אותו ואת בנו].

[6] משום דשחיטה הראשונה של העולה לא היתה שחיטה ראויה לאכילה, ולכך אין חשובה שחיטה ראויה, ואם שחט אח"כ חולין פטור מאותו ואת בנו.

[7] דאכילת מזבח שמה אכילה, וא"כ חשובה שחיטה ראויה, וחייב על החולין שאח"כ משום אותו ואת בנו.

[8] וטעמם, דמצד דיני השחיטה הוי שחיטה מעלייתא, ורק איסור אחר גרם להם להפסל, והם ס"ל שבשחיטה שכשרה מצד עצמה סגי להתחייב באותו ואת בנו.

[9] דהגם שכבר חייב מיתה מחמת השחיטה הראשונה לשם ע"ז, מ"מ דנים לו קודם על השחיטה השניה של איסור אותו ואת בנו ומלקים אותו עליה.

[10] דקים ליה בדרבה מינה, דאיסור שחיטה לע"ז ואותו ואת בנו באו כאחד.

[11] דכיון שלא התרו בו משום ע"ז, הוי חייבי מיתות שוגגין, וס"ל לר' יוחנן שבזה לא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה, לפטור אותו ממלקות דאותו ואת בנו, ור"ל ס"ל דגם חייבי מיתות שוגגין נפטרו מידי מלקות.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף