CHULIN 31-43 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the Yahrzeit of her father, Rav Mordechai ben Eliezer Zvi (Rabbi Morton Weiner) Z'L, who passed away on 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study -- which was so important to him -- during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.

חולין דף מא. א

דברים דלהלן, האם נאסרו גם להדיוט או רק לגבוה - אליבא דרב הונא? [תוד"ה תא שמע].

בכלים שלא נעשה בהם מעשה לשנותם עשה מעשה בבהמה
בעבודה זרה לקושיית התוס': אסור להדיוט
 
לתירוץ התוס': אסור רק לגבוה
אסור להדיוט
בבית חוניו למ"ד שאינו ע"ז אסור רק לגבוה ----

האם אדם יכול לאסור דבר שאינו שלו - אליבא דרב נחמן ודעימיה?

בישראל שאינו מומר בישראל מומר, או בגוי
להו"א דס"ל רק כר' יהודה לא יכול לא יכול
למסקנא דס"ל גם כת"ק לא יכול יכול [1]

האם מותר לשחוט לתוך גומא כדלהלן? [תוד"ה אין].

בגומא נקיה בגומא מלוכלכת
לרש"י - משום שהוא חוק המינים אסור אסור
לר"ת - משום דנראה כמקבל דם לע"ז אסור מותר [2]

האם יש איסור משום מראית עין בצינעא באופנים דלהלן? [תוד"ה ובשוק].

בדבר שאם היו רואים אותו היה חשד בדבר שגם אם היו רואים אותו לא היה חשד
לרב יש אין
לירושלמי אין [3] אין

חולין דף מא: א

השוחט חולין בחוץ, ואמר בשחיטתו ששוחט לשם דברים דלהלן, מה דין השחיטה?

לשם עולה, זבחים - שלמים, אשם תלוי [4], פסח, תודה לשם חטאת, אשם ודאי, בכור, מעשר, תמורה
לתנא קמא שחיטתו פסולה שחיטתו כשרה
לר' שמעון שחיטתו כשרה [5] שחיטתו כשרה

השוחט חולין בחוץ לשם חטאת / תמורה באופנים דלהלן, מה דין שחיטתו?

היה מחוייב חטאת /
היה לו זבח בביתו
לא היה מחוייב חטאת /
לא היה לו זבח בביתו
אמר לשם חטאת סתם /
 
אמר לשם תמורה סתם
שחיטתו כשרה שחיטתו כשרה
אמר לשם חטאתי [6] /
 
אמר לשם תמורת זבחי
שחיטתו פסולה שחיטתו כשרה

השוחט חולין בחוץ לשם עולת יולדת, ויש לו אשה, מה דין השחיטה?

אמר לשם עולת אשתי אמר לשם עולת יולדת בסתם
לגירסתנו בגמ' ולל"ק ברש"י שחיטתו פסולה [7] שחיטתו כשרה
ללישנא אחרינא ברש"י שחיטתו כשרה [8] שחיטתו כשרה
-------------------------------------------------

[1] ולכן בתחילה תירצה הגמ' את כל הראיות שמשמע מהם שאדם יכול לאסור דבר שאינו שלו, דמיירי בשותפים, ומשום דסברנו שס"ל כר' יהודה שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפי' גוי לא אוסר, אולם אח"כ שהעמידו הנך אמוראים דבריהם גם כת"ק, הם מבארים את כל הברייתות שוב באופן של ישראל מומר וכת"ק.

[2] והקשו התוס' על דבריו, דא"כ למה במנקר חצרו צריך לשחוט חוץ לגומא וכו', שישחט לתוך גומא מלוכלכת, וע' תוס' רא"ש.

[3] הירושלמי ס"ל שכל המשניות שתירצו בבבלי בפרק במה אשה אליבא דרב, הם באמת חולקות על רב, ולא ס"ל לירושלמי לחלק ולומר שדוקא אסור בצינעא בדבר שאם היה עושה בשוק היה בו חשד. ולכך אם באמת אסור לשחוט בגומא בשוק אסור גם בתוך חצרו למאן דאית ליה מראית עין, ולכך ס"ל לירושלמי שמשנתנו שהתירה היא דלא כרב.

[4] ואוקמה בגמ' כמ"ד אדם מתנדב אשם תלוי בכל יום.

[5] רש"י מפרש שר"ש לא חושש למראית העין, ר"ל, דת"ק שפוסל בכל אלו הוא משום שבאים בנדר ונדבה, וכשאומר בשחיטתו שהוא שוחט לאחד מכל הדברים האלו, הרואה אומר עכשיו הוא מקדיש, ואם נתיר יאמרו דשחוטי חוץ כשרים. ור"ש לית ליה לאיסור מראית עין, ולכך הוא מכשיר. אולם תוס' (ד"ה ורבי) חולקים בטעמו של ר' שמעון, ומפרשים דטעמו של ר"ש משום "שלא התנדב כדרך המתנדבים", וא"כ אין כאן בכלל מראית עין של הקדש, ולא מיחלף בשחוטי חוץ.

[6] אמנם אם אמר "הרי זו חטאתי" - לא אמר כלום, דדוקא כשאומר לשם חטאת מיחלף, תוד"ה והא.

[7] ובא להשמיע לנו, דאפי' אם לא ידוע שילדה לא אמרינן שאם היתה יולדת היה לזה קול, דיתכן שהפילה, ולכן שחיטתו פסולה - דאולי אינו משקר ונראה כאילו מקדיש עתה והוי כשחוטי חוץ ויבואו להחליף וכנ"ל.

[8] וגרסינן לאתויי עולת יולדת - כשרה, מהו דתימא אימא ילודי יליד, קמ"ל דאם איתא דאוליד קלא אית לה. והיינו שהקמ"ל שלא חוששים ללידה היכא שאין קול, ויודעים שהוא משקר - ולכך שחיטתו כשרה דלא מיחלף בשחוטי חוץ.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף