חולין דף ב. א

האם אנשים דלהלן רשאים לשחוט לכתחילה בין בקדשים ובין בחולין? [תוד"ה הכל].

גברים נשים חש"ו
להלכות ארץ ישראל רשאים אינם רשאים אינם רשאים
לתוס' רשאים רשאים אינם רשאים

מה אנו לומדים ממה שאמרה המשנה "שמא יקלקלו", והוסיפה לומר "וכולן ששחטו" וכו'? [תוד"ה שמא].

"שמא יקלקלו" "וכולן ששחטו"
לרש"י לקמן שלא ישחטו חש"ו אפ' באחרים רואים אותם שלא ישחטו חש"ו וטמא במוקדשים אפי' אחרים רואים אותם [1]
לתוס' שלא ישחטו חש"ו אפי' לכלבים שלא ישחטו חש"ו אפי' באחרים רואים אותם

מתי אמרינן לענין תמורה שהחידוש שיכול להמיר אפי' במזיד, ומתי אמרינן שהחידוש שיכול להמיר אפי' בשוגג, לתירוץ רבינו תם? [תוד"ה התם].

החידוש יותר במזיד החידוש יותר בשוגג
לתירוץ הראשון שהבהמה כשרה למזבח שחלה המרתו
לאי נמי במזיד והתרו בו כלפי מזיד ולא התרו בו

חולין דף ב. א

מהיכן למדנו שטוב שלא תדור משתדור ולא לשלם, וכן שטוב שלא תדור משתדור ותשלם? [תוד"ה טוב].

משתדור ולא תשלם משתדור ותשלם
לרש"י דכתיב "טוב שלא תדור משתדור ולא תשלם" דכתיב "את אשר תדור תשלם - טוב שלא תדור"
לר"ת דכתיב "טוב שלא תדור משתדור ולא תשלם" דכתיב "טוב שלא תדור משתדור ולא תשלם" [2]

חולין דף ב: א

באופנים דלהלן, האם אמרינן שיותר טוב שלא ידור אדם בכלל? [תוד"ה אבל].

"הרי עלי" - נדר (כערכין ונדרים) [3] "הרי זו" - נדבה
לר' מאיר אמרינן ללישנא קמא בנדרים: לא אמרינן
 
לסוגיין וללישנא בתרא בנדרים: אמרינן
לר' יהודה ללישנא קמא בנדרים: לא אמרינן
 
לסוגיין וללישנא בתרא בנדרים: אמרינן
לא אמרינן

טמא שיש לו סכין כדלהלן ורוצה לשחוט, האם רשאי לשחוט?

בחולין בחולין שנעשו על טהרת הקודש - דרבנן בקדשים - דאורייתא
טמא בסכין רגילה רשאי [4] אינו רשאי אינו רשאי
טמא בסכין ארוכה רשאי רשאי אינו רשאי
-------------------------------------------------

[1] כן העמידו תוס' לפירש"י דבאה הסיפא לחדש בטמא במוקדשים שלא ישחוט לכתחילה אפי' באחרים רואים אותו, אבל אה"נ דחש"ו אם לא היינו יודעים ממה שכתבה המשנה ברישא "שמא יקלקלו" ולא כתבה "שמא קלקלו" הייתי אומר שאם גדול עומד על גבם יכולים לשחוט, "וכולן" וכו' שאמרה המשנה דמשמע שרק בדיעבד, הוא משום טמא במוקדשים. אלא שהוקשה לתוס' דהא רבא הוא זה שדייק שמא יקלקלו לא קתני וכו' ורבא עצמו העמיד הספיא ד"וכולן" וכו' בחש"ו דוקא. והביאו דיש מפרשים שגורסים רבה, והיינו דרבה דייק הכי לקמן, והוא ה"נ ס"ל ש"וכולן" בא לרבות גם טמא במוקדשים.

[2] הוקשה לר"ת על פירש"י דלא הזכירה הגמ' את הפסוק הקודם (שהביא רש"י) "את אשר תדור תשלם", ולכן פירש שהכל ילפינן מהפסוק הזה. והכי פירושו, דאם רק היה בא לומר שטוב שלא תדור מהנודר ואינו משלם, היה אומר "טוב שלא תדור משתדור", והיינו יודעים ודאי שקאי על נודר ואינו משלם, ומזה שהוסיף לומר "ולא תשלם", בא ללמד שתיבת "משתדור" נדרשת לעצמה, לומר שטוב שלא תדור בכלל אפי' כשאתה משלם - מאשר תדור. והיינו שתיבות "ולא תשלם" מגלות לי איך לדרוש את תיבת "משתדור".

[3] כן מבואר בסוגיא שא"א לעשות ערכין או לידור לשויו - בתורת נדבה, כיון שאינו יכול לומר מעות אלו לערכי או לשויי, דצריך קודם לומר "ערכי עלי" או "דמי עלי", ואח"כ מפריש מעות, והרי שעושה נדר ברישא, ולכך לסוגיין גם לר' יהודה ערכין ונדרים הם רק בדיעבד.

[4] ומה שאסור לגרום טומאה לחולין בארץ ישראל, היינו דוקא בפירות ששייך בהם תרומה - תוד"ה טמא.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף